מלבי"ם על ירמיהו טז
<< · מלבי"ם על ירמיהו · טז · >>
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
- "אל תבוא בית מרזח" - שהוא האונן בעת שנקבר המת, שבאים לדרוש שלום החיים;
- "ואל תלך לספוד" - על המתים;
- "ואל תנוד" - על האבלים לנחמם.
ומפרש:
- נגד "אל תבוא בית מרזח" - "כי אספתי את שלומי", עד שאין לדרוש שלום החיים;
- ונגד "אל תלך לספוד", שהוא חסד עם המתים, אמר "את החסד";
- ונגד "אל תנוד להם", שהוא מצד הרחמים, אמר "את הרחמים".
ביאור המילות
- (ירמיהו טז ה): "מרזח" - משתה שהיו עושים בבית האונן, (עמוס ו ז): "וסר מרזח סרוחים" = משתה שעושים במקום הסירחון.
פסוק ו
פסוק ז
ביאור המילות
פסוק ח
פסוק ט
"בימיכם" ר"ל כל ימי הדור ההוא עד שבעים שנה ששבו מן הגולה, "קול ששון" ואף "קול חתן וכלה" בלא ששון ושמחה לא ישמע:
ביאור המילות
פסוק י
- א) "על מה דבר ה' עלינו" דוקא, הלא גם דורות הקודמים חטאו כדורו של מנשה ולא הביא עליהם הרעה,
- ב) "ומה עוננו" שאנחנו לא חטאנו כלל, לא במזיד ולא בשוגג:
ביאור המילות
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
- א) ששם הייתם בארץ אחת ואז יהיה "מארץ צפון ומכל הארצות",
- ב) שהחטאים שבעבורם גליתם לשעבוד מלכיות היו חטאים גדולים עד "אשר הדיחם שם" כמי שמדיח את בנו המורד ומגרשו מביתו שקשה שישיב אותו אליו,
- ג) שהגאולה אז תהיה חשובה בעיניהם יותר מן הגאולה הראשונה שאז עדיין לא היה א"י שלהם, ועתה כבר זכו בארץ וכבר ירשו אותה שתגדל השמחה אם ישובו לארצם, וז"ש "והשבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם":
פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
פסוק יח
- א) מה "שחללו את ארצי" שלא שמרו שמטה ומצוות התלויות בארץ, גם מה שטמאו את הארץ במעשיהם כמ"ש כי הדם הוא יחניף את הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה,
- ב) מה שעשו נגד הבהמ"ק כי "בנבלת שקוציהם מלאו את נחלתי" כמנשה שהעמיד צלם בהיכל, וזה אשלם ראשונה, כי הדרכים והמחשבות הם דברים נסתרים שבינם ובין המקום:
ביאור המילות
פסוק יט
ביאור המילות
"עזי ומעזי". עזי הוא העז בעצמו. ומעז הוא המקום שבו ימצא מעז ומחסה שזה הוראת מ"ם האמנתי"ו הנוסף על השם:
"שקר, הבל, ואין בם מועיל". יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ"פ ממנו תועלת הגם שאינו טוב בעצמו, לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת:פסוק כ
פסוק כא
<< · מלבי"ם על ירמיהו · טז · >>