מ"ג ירמיהו ח ז


<< · מ"ג ירמיהו · ח · ז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס [וסיס] ועגור שמרו את עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וסוס [וְסִיס] וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּם־חֲסִידָ֣ה בַשָּׁמַ֗יִם יָֽדְעָה֙ מוֹעֲדֶ֔יהָ וְתֹ֤ר וסוס וְסִיס֙ וְעָג֔וּר שָׁמְר֖וּ אֶת־עֵ֣ת בֹּאָ֑נָה וְעַמִּ֕י לֹ֣א יָדְע֔וּ אֵ֖ת מִשְׁפַּ֥ט יְהֹוָֽה׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

אַף חִוָרִיתָא בִּשְׁמַיָא יָדְעָא זִמְנָהָא וְשַׁפְנִינָא וְכוּרְכַיָא וּסְנוּנִיתָא נַטְרִין יַת עִדַן מֵיַעלְהוֹן וְעַמִי לָא הֲווֹ יָדְעִין לְמֶעְבַּד יַת קְיָמָא דַיָי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חסידה" - (ציגוניא"ה בלע"ז)

"מועדיה" - עת עברם אל איי הים מפני הצנה ועת שובם

"שמרו" - המתינו

"ותור וסיס ועגור" - ושפנינא וכורכיא וסנוניתא כורכיא (גרוא"ה בלע"ז) סנונית (ארונדא"י בלע"ז)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"חסידה" - שם עוף מה.

"מועדיה" - ענין זמן, כמו (בראשית יח): "למועד אשוב אליך"

"ותור" - שם תורים, ידוע.

"וסיס ועגור" - גם הם שמות עופות, וכן (ישעיהו לח): "כסוס עגור".

"שמרו" - ענין המתנה, כמו (בראשית לז): "ואביו שמר את הדבר". 

מצודת דוד

"גם חסידה בשמים" - אפילו עוף החסידה, השטה באויר השמים, אשר איננה ברשות אדם, הלא תדע זמניה, מתי תלך ומתי תשוב, כי דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמים, ובזמן הקיץ תשוב לארצות הקרים.

"שמרו" - גם המה, בלכתם לארצות החמים, ממתינים את עת בואם, ולא יקדימו ולא יאחרו.

"ועמי וגו'" - רוצה לומר, העופות ההם יודעים דרך מנהג העולם, ועמי לא ידעו משפט והנהגת המקום ברוך הוא, שמשלם לאיש כמפעלו.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"גם", הם גרועים אפי' מבע"ח, שהעופות הנוסעים מרגישים בטבע עת החורף והשלג, עת שלא ימצאו מחסה ומזון, ומתרחקים אז אל ארצות החמות ולא ישובו עד בוא האביב, "ועמי לא ידעו את משפט ה'", להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם המשפט לפני בואה, ולדעת זמן העונש ולעזוב דרכם הרע לפני בוא יום המשפט:

ביאור המילות

"ידעה מועדיה, שמרו את עת באנה". מבואר אצלי שיש הבדל בין עת ובין מועד. עת, מציין עת הטבעי, ומועד מציין הזמן ההסכמי או הדתיי המיועד ונזמן לאיזה דבר, והתור וסיס ועגור שהם עופות נוסעים ישובו תמיד בזמן הטבעי בר"ח ניסן, הגם שעדיין מיועד להיות עת קר, ועז"א ששמרו עת בואנה ולא ישנוה. אבל החסידה תאחר או תקדים העת, כי תדע המועד שאם האביב מתאחר ועתיד להיות קור תתאחר מלשוב ואם יקדים האביב תקדים לשוב כנודע, ולזה צריך ידיעה כמ"ש ידעה מועדיה. וכן במשפטי ה' יש עת קבוע, וגם יש מועד, שלפעמים יקדים המשפט קודם הזמן אם תתמלא הסאה, והם לא לבד שלא ידעו המועד, לא ישמרו גם העת לשוב לפני בוא יום המוגבל לרעה:
 

<< · מ"ג ירמיהו · ח · ז · >>