מ"ג ירמיהו ב טו
<< · מ"ג ירמיהו · ב · טו · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עליו ישאגו כפרים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה עריו נצתה [נצתו] מבלי ישב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים נָתְנוּ קוֹלָם וַיָּשִׁיתוּ אַרְצוֹ לְשַׁמָּה עָרָיו נצתה [נִצְּתוּ] מִבְּלִי יֹשֵׁב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֤יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו נצתה נִצְּת֖וּ מִבְּלִ֥י יֹשֵֽׁב׃
תרגום יונתן
רש"י
"כפירים" - מלכים
"נצתה" - נצתו באשמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וישיתו" - ישימו ארצו לשממה ועריו נעשו שממה מבלי איש יושב בהם ועל מלכות אפרים יאמר שגלו כבר מארצם
"נתנו קולם" - עליו נתנו קולם וכפל הדבר במ"ש
"עליו" - על ישראל ישאגו הכפירים לאיים עליו והם מלכי האומות
מצודת ציון
"ישאגו" - ענין זעקת קול
"כפירים" - אריות
"וישיתו" - ענין שימה כמו שתו בשמים פיהם (תהלים עג)
"נצתה" - ענין שממון כמו נצתה כמדבר (לקמן ט)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) הלא "עליו ישאגו כפירים נתנו קולם", הלא לא באו עליו אריות זקנים רק "כפירים" שהם גורי אריות צעירי ימים, ר"ל ממלכה חלושה קטנה ושפלה,
- ב) שעוד לא נשכו אותו בשיניהם רק "שאגו עליו" בקולם,
- ג) שבאו עליו כפירים אשר "נתנו קולם" ר"ל שזה התחלת נתינת קולם, ועכ"ז גברו עליו עד כי "וישיתו ארצו לשמה" שהוא כלל המדינה, וגם "עריו" הפרטיים "נצתו" עד שנגע החורבן לכל עיר ועיר (כמ"ש בישעיה א' ה'):
ביאור המילות
"ישאגו כפירים, נתנו קולם". הנתינת קול הוא קטן מן השאגה, נתינת קול הוא הפך הדממה, והשאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, ופה הוסיף שאף בנתינת קול לבד נתנו "ארצו לשמה" (ויתבאר עוד לקמן כ"ב כ' כ"ה ל' יואל ד' ט"ו, עמוס א' ב', ג' ד').
"נצתו" מענין שריפה או חורבן ושרשו יצת:<< · מ"ג ירמיהו · ב · טו · >>