פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל אִם יְלִיד בַּיִת הוּא מַדּוּעַ הָיָה לָבַז.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

הַכְעַבְדָא הֲוָה יִשְׂרָאֵל אִם יְלִיד בֵּיתָא הוּא מָדֵין אִתְמְסַר לְבָזוֹזִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יליד בית" - בן האמה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העבד", מבאר מ"ש "ושערו חרבו מאד", ומבאר גודל החורבן שחרבו ישראל, שואל מדוע היה ישראל לבז, (וכוונתו להראות שהעונש אינו מקריי רק השגחיי כי אינו מחוייב לא מצד העם עז"א "העבד" וכו', ולא מצד האומות שכבשו אותם ע"ז אמר "עליו ישאגו" וכו', וחוץ מזה הלא "גם בני נוף" וכו' "ירעוך" וכו' ומזה הוציא התולדה כי זה מצד "שעזבך את ה' אלהיך)", והנה שישלוט האדם באדם יהיה באחד משני פנים, אם ע"י קנין שישלוט בעבדו מקנת כספו, אם ע"י כיבוש בחרב ומלחמה, לעומת זה שואל שא"א שהיה לבז מצד הקנין, כי "וכי עבד ישראל" אל בוזזיהם. והנה היליד בית אין להאדון טענה עליו כ"כ כמו על עבד מקנת כסף, כי אותו לא קנה בכסף, עד שכבר התבאר בפילוסופיא המדינית שגם להמניחים חק העבדות בעבד מקנת כסף ראוי שלא יניחו זה ביליד בית, באופן שטענת האדון על המקנת כסף חזקה יותר מעל היליד בית, לכן אמר "וכי ישראל הוא עבד" מקנת כסף שיהיה לאדוניהם טענה חזקה עליהם, "או הכי הוא עכ"פ יליד בית" שימצאו עכ"פ עליהם טענה קלה להחזיק בהם, וא"כ "מדוע היה לבז"?


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"העבד ישראל" - וכי ישראל הוא כעבד מקנת כסף או יליד בית בן השפחה כי אלו מפני פחיתותם לא ישגיח האדון עליהם בהשגחה פרטיות ולכן המה נעזבים אל המקרים ואמר וכי ישראל הוא כמותם להיות נעזב אל המקרים ומדוע א"כ היה לבז

מצודת ציון

"לבז" - מלשון בזה ושלל

<< · מ"ג ירמיהו · ב · יד · >>