מ"ג יחזקאל כא כז


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה לשום כרים על שערים לשפך סללה לבנות דיק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלַ͏ִם לָשׂוּם כָּרִים לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח לְהָרִים קוֹל בִּתְרוּעָה לָשׂוּם כָּרִים עַל שְׁעָרִים לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה לִבְנוֹת דָּיֵק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בִּימִינ֞וֹ הָיָ֣ה ׀ הַקֶּ֣סֶם יְרוּשָׁלַ֗͏ִם לָשׂ֤וּם כָּרִים֙ לִפְתֹּ֤חַ פֶּה֙ בְּרֶ֔צַח לְהָרִ֥ים ק֖וֹל בִּתְרוּעָ֑ה לָשׂ֤וּם כָּרִים֙ עַל־שְׁעָרִ֔ים לִשְׁפֹּ֥ךְ סֹלְﬞלָ֖ה לִבְנ֥וֹת דָּיֵֽק׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בימינו היה הקסם ירושלים" - כל גורלותיו קסמו לו לבא ירושלים

"לשום כרים" - שלטונים ממונים ראשי גייסות

"לשום כרים על שערים" - אתה וגייס שלך שב על שער פלוני

"לשפוך סוללה" - שופכין עפר וסוללין וצוברין תל גבוה וכובשין אותה כעין שכובשים תלי המגדלים לעמוד עליו ולהלחם בבני העי'

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"כרים" - כעין אילים עשויים מברזל ובהם מנגחים בחומה להפילה כמוזכר ביוסיפון וכן ושים עליה כרים (לעיל ד)

"סוללה" - הוא תל העפר מול החומה לעלות עליה להלחם על העיר

"דיק" - כעין מגדל מעץ מול העיר והוא מתחבולות המלחמה 

מצודת דוד

"לשפוך וגו'" - הם ענייני מלחמה

"להרים קול בתרועה" - להבהיל את העם

"על שערים" - לשבר השערים

"לפתוח פה ברצח" - לזרז את העם שירצחו את בני העיר

"לשום כרים" - להעמיד אילים מנגחים מול החומות לשברם ולכתתם

"בימינו היה הקסם ירושלים" - הקסם היה מגיד ללכת בימינו אל ירושלים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בימינו היה הקסם" ובכל פעם בא הקסם בצד ימיו שילך "על ירושלים", שהוא לימין, ובא הקסם על שבעה דברים,
  • א) "ירושלים" שילך לירושלים לא לרבת בני עמון,
  • ב) "לשום כרים" שבם לוחמים להפיל החומה,
  • ג) "לפתוח פה ברצח" שלא לפתוח בדברי שלום ונחת רק שיפתח ברציחה,
  • ד) "להרים קול בתרועה" שהיה אצלם סימן נצחון,
  • ה) "לשים כרים על שערים" שאחר כך ישים הכרים בצד ששם השערים לשבור את השער,
  • ו) "לשפך סוללה" שמשם יורו חצים אל העיר,
  • ז) "לבנות דיק" שבונים חומה סביב חומת העיר לבל יכולו העם לצאת מן המצור:

ביאור המילות

"כרים. סוללה, דיק". עי' פי' למעלה (ד') והסדר הוא דיק, ואח"כ בונים סוללה, ואח"כ משימים כרים, כמ"ש למעלה שם ולקמן כ"ו ח', רק הקסם בא להפך שיתחיל בכרים, וגם ישימם על השערים כאילו א"צ לסוללה להגיח משם עם הכרים, וא"צ להקדים הדיק לסגור בעד בני העיר, כי חלשים המה, וכן אמר (י"ז י"ז) בשפוך סוללה ובנות דיק, כי נבוכדנצר שפך סוללה תחלה כפי שעלה בידו הקסם: