פתיחת התפריט הראשי

מצודות על יחזקאל כא


תוכן עניינים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והטף" - דבר נגד ירושלים שהיא בדרומה

"אל יער השדה נגב" - על ירושלים יאמר והמשילה ליער השדה על כי שיש בה אנשים רבים מתחלפים במעלה כדרך היער שיש בו עצים רבים מתחלפים בקומה ובחשיבות וכפל הדבר במ"ש כדרך הנבואה

"שים פניך" - החזר פניך בדרך דרום כי הנביא היה בבבל מצפון ירושלים ואמר לו להחזיר פניו מול ירושלים שהיא מדרומה

מצודת ציון

"והטף" - הוא מלשון נטיפה והזלה ומושאל בענין הדבור כמו אל תטיפו יטיפון (מיכה ב)

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנני מצית" - הנה אני הוא המבעיר בך האש והיא תשרוף בך כל עץ לח וכל עץ יבש ולא תכבה להבת האש וכל פני הבריות היושבים בפאת הנגב מול צפון יהיו נשרפים בלהבת האש ר"ל גם הצדיקים יכלו עם הרשעים כמו שהעץ הלח נשרף בצירוף עץ היבש והאויב יאבד כל האומות היושבים מנגב לבבל העומדת בצפון העולם

מצודת ציון

"מצית" - ענין הבערה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט)

"ואכלה" - ושרפה

"לח" - מלשון לחות ורטיבות

"תכבה" - מלשון כבוי

"להבת שלהבת" - ענינם אחד ובא הכפל לחזק

"ונצרבו" - ענין שריפה כמו כאש צרבת (משלי טז)

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וראו כל בשר" - בעבור חוזק התבערה ידעו כולם שמה' נעשה ולא במקרה ולכן לא תכבה עד תשרוף הכל

מצודת ציון

"כל בשר" - כל אדם

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"המה" - בני עמי אומרים עלי הלא הוא מדבר במשל ונוכל א"כ להפך המשל לפי דעתינו ולטובה

מצודת ציון

"אהה" - ענין לשון צעקת יללה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל ירושלים" - כאומר א"כ אדבר עמך נבואה ברורה כמות שהיא

"אל מקדשים" - יאמר על האולם וההיכל ובית קדש הקדשים

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנני אליך" - הנה אני אלחם עמך

מצודת ציון

"מתערה" - הוא תיק החרב וכן וישלפו מתערה (שמואל א י"ז)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יען" - בעבור שאכרות ממך צדיק ורשע ועשיתי בך נקמה גדולה ושמחו עליכם אויביכם ועזרו לרעה לכן ילקו גם כל האומות היושבים מנגב בבל העומדת בצפון

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי אני ה' הוצאתי" - ולא באה במקרה

"לא תשוב עוד" - עד הכרית כל בשר היושבים מנגב בבל וכאומר משא"כ אם היתה באה במקרה כי המקרה לא תתמיד כל כך

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובמרירות" - ר"ל במרירות לב תאנח לעיני ישראל

"האנח" - עשה אנחה כאדם המצטער

"בשברון מתנים" - ר"ל אנחה גדולה וכאילו נשברו המתנים ונפלו מכובד האנחה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנה באה" - ר"ל הנה היא קרובה כאילו כבר באה ונהיתה

"אל שמועה" - בעבור השמועה הבאה אלינו מירושלים מחורבנה ולכן נמסו כל הלבבות ורפו ידי האנשים ורוח כל אדם כהתה והושפלה וברכי כל האנשים ינועו מרתת הבהלה כמו המים שנעים ואינם נחים

מצודת ציון

"ורפו" - מלשון רפיון ויאמר על הנבהל ומתייאש

"וכהתה" - ענין עכירות וחושך כמו כהה הנגע (ויקרא יג)

"ונהיתה" - מלשון היה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וגם מרוטה" - לטש אותה להסיר החלודה

"חרב חרב" - על חרב נבוכדנצר יאמר וכפל המלה כדרך המקונן וכן מעי מעי (ירמיהו ד)

מצודת ציון

"הוחדה" - מלשון חדידה ושנון

"מרוטה" - ענין לטוש וצחצוח כמו נחושת ממורט (מלכים א ז)

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מואסת כל עץ" - עתה תמאס כל עץ ולא תכרות אותם ר"ל לא תלך עתה על האומות להכריתם ולפי שהמשיל את ירושלים ליער אמר לשון שבט וכינה גם העובדי כוכבים בשם עץ

"שבט בני" - כאומר לא כן הוא אך דעו שהחרב תבוא לכרות שבט בני ר"ל אוכלסי ישראל והוא מקרא קצר

"או נשיש" - או שמא תאמרו נשיש על החרב ההיא כי לא עלינו תבוא כי אם על אויבינו

"למען טבוח וגו'" - החדוד היה למען תהיה חריפה לטבוח בה והמריטה היתה למען יהיה לה ברק להבהיל האנשים

מצודת ציון

"ברק" - להט וזוהר כמו וברק חנית (נחום ג)

"שבט" - שרביט

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"היא הוחדה חרב" - ר"ל החרב ההיא חדדו אותה ומרטו אותה למען תת אותה ביד נבוכדנצר ההורג לשיוכל להרבות הרוגים ולהבהיל אנשים

"ויתן אותה למרטה" - האויב נתן את החרב לצחצח אותה למען תהיה ראויה לאוחזה ביד

מצודת ציון

"לתפוש" - ענין אחיזה

"בכף" - בכף היד

"היא הוחדה חרב" - כמו הפך היא חרב הוחדה וכן כל רבים עמים (תהלים פט)

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מגורי אל חרב" - אנשים מאוספים בחרב היו עם עמי להכות בהם ולכן הכה בכף על הירך דרך צער ואבל

"זעק והילל" - זעק בקול ועשה יללה כי החרב ההיא תהיה בעמי ואף היא תהיה בכל נשיאי ישראל הם השרים והמושלים

מצודת ציון

"והילל" - מלשון יללה

"מגורי" - ענין קבוץ ואסיפה כמו אוגר בקיץ (משלי י)

"אל חרב" - כמו בחרב וכן ואל הארון (שמות כה)ור"ל ובהארון

"את עמי" - עם עמי

"ספק" - ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כד)

"ירך" - הוא צד האדם

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי בוחן" - כי החרב ההיא נתחזקה בדבר החדוד והזוהר ולמה נתחזקה כ"כ אם גם תמאס לכרות שבט בני הם אוכלסי ישראל וכמו שמואסת כל עץ הם אוכלסי האומות א"כ לא יהיה צורך כלל אל החרב ולמה א"כ נתחזקה

מצודת ציון

"בוחן" - ענין חוזק כמו אבן בוחן (ישעיהו כח)

"ומה" - עניינו כמו ולמה וכן מה יתאונן אדם חי (איכה ג)

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"החודרת להם" - ר"ל החרב ההיא שמורה בחדר מיוחד לבוא עליהם

"חרב חללים הוא" - החרב ההיא תפיל חללים רבים וגם תפיל חלל הגדול ועל המלך צדקיהו יאמר כי גם הוא נלקח בשבי וישב במאסר אבל בשתי הגליות הראשונות עם כי נשבו המלכים לא הרבו להכות בעם

"ותכפל" - אמור בנבואה אשר חרב השלישית תהיה כפולה ומרובה משתי החרבות שעברו ר"ל גלות צדקיהו תהיה קשה מגלות יהויקים ויהויכין

"והך כף אל כף" - דרך צער ואבל

מצודת ציון

"והך" - מלשון הכאה

"ותכפל" - מלשון כפל

"שלישתה" - מלשון שלשה

"החודרת" - מלשון חדר

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עשויה לברק" - החרב עשויה לטושה למען היות לה זוהר להבהיל אנשים והיא מעוטפת בבגד לבל יסור החדוד להיות נכונה לטבוח בה

"למען למוג לב" - הביאה תהיה למען המס לב האנשים ולהרבות המכשולים ולכן שערי עריהם אתן טבחת חרבי כי בכל עריהם יהרגו בחרב

מצודת ציון

"למוג" - ענין המסה

"המכשולים" - ענין התשות ונפילת הכח

"אבחת" - עניינו כמו טבחת בחלוף אל"ף בטי"ת באטב"ח

"אח" - כמו האח והוא ענין לשון יללה

"מעוטה" - ענין עטיפה וכריכה כמו מעטה תהלה (ישעיהו סא)

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אנה פניך מועדות" - ומזומנות ללכת

"התאחדי" - וכאילו אל החרב יאמר אתה החרב היוצאת מבבל לך באחד מן הדרכים או פנה עצמך אל הימין ר"ל ליהודה היושב בימין או תשימי עצמך אל השמאל ר"ל לרבת בני עמון היושב בשמאל

מצודת ציון

"התאחדי" - מלשון אחד

"השימי" - מלשון שימה

"השמילי" - מלשון שמאל

"אנה" - להיכן

"מועדות" - מזומנות כמו מועדים לפני היכל ה' (ירמיהו כ"ד)

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אני ה' דברתי" - וכן יהיה

"וגם אני וגו'" - כאומר אבל כמו שצויתי לך הנבא והך כף אל כף כן גם אני אכה כפי על כפי כי ידעתי שעל יהודה תלך החרב ובזה תנוח חמתי מאשר קצפתי עליהם

מצודת ציון

"והניחותי" - מלשון מנוחה ויאמר על השקטת הכעס וכן והניחותי חמתי בך (לעיל טז)

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויד ברא" - ברור מקום מיוחד על הדרכים ההם ובהתחלת דרך היוצא מן העיר שם ברור ר"ל את המקום הזה ברור

"שים לך" - עשה לך שני דרכים לבוא באחד מהם חרב מלך בבל

"מארץ אחד" - הוא בבל

מצודת ציון

"ויד" - מקום כמו יד אבשלום (שמואל ב יח)

"ברא" - מלשון ברירה כמו ברו לכם איש (שמואל א יז)

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואת יהודה" - ר"ל וגם תשים דרך אל יהודה היושב בירושלים הבצורה וחושב להשגב בה

"דרך תשים" - דרך אחד תהיה לבוא בה החרב אל רבת בני עמון

מצודת ציון

"את רבת" - אל רבת וכן ואת יהודה כמו וירדפו אל מדין (שופטים ז)

"בצורה" - מלשון מבצר

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ראה בכבד" - כי יש בו בהירות בעת שמוציאים אותו מגוף בעל חי והרואה יוכל לראות בו ודרך בעלי הקסם היה לקסום בו

"שאל בתרפים" - עשויים המה בצורות אדם ומגידים עתידות ע"י כישוף

"קלקל בחצים" - לטש וזכך ברזל החצים עד שהיה מזהיר ביותר והרואה יוכל לראות בו כמו במראה ודרך בעלי הקוסמים היה לראות בו ולקסום

"לקסם קסם" - העמידה שם היתה למען לקסם קסם לדעת אנה ילך ויצליח

"בראש" - בהתחלת שני הדרכים המתפרשים

"כי עמד וגו'" - ר"ל הדבר הזה בא לרמז אשר מלך בבל עמד בצאתו מארצו על אם הדרך והוא המקום אשר יתפרשו משם הדרכים אילך ואילך הנחשבות לפנות אל מול המקום ההוא

מצודת ציון

"לקסם קסם" - ענין כשוף

"קלקל" - ענין לטישה וזכוך כמו והוא לא פנים קלקל (קהלת י)והוא מלשון נחושת קלל (לעיל א)

"בתרפים" - צלמים מגידים עתידות ע"י כישוף כמו ותגנוב רחל את התרפים (בראשית לא)

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לשפוך וגו'" - הם ענייני מלחמה

"להרים קול בתרועה" - להבהיל את העם

"על שערים" - לשבר השערים

"לפתוח פה ברצח" - לזרז את העם שירצחו את בני העיר

"לשום כרים" - להעמיד אילים מנגחים מול החומות לשברם ולכתתם

"בימינו היה הקסם ירושלים" - הקסם היה מגיד ללכת בימינו אל ירושלים

מצודת ציון

"כרים" - כעין אילים עשויים מברזל ובהם מנגחים בחומה להפילה כמוזכר ביוסיפון וכן ושים עליה כרים (לעיל ד)

"סוללה" - הוא תל העפר מול החומה לעלות עליה להלחם על העיר

"דיק" - כעין מגדל מעץ מול העיר והוא מתחבולות המלחמה

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והוא מזכיר עון" - אבל כל אחד מאנשי ירושלים היה מזכיר את העון לפני המקום בעשותו כפעם בפעם להיות סבה שיהיה נתפש ביד האויב

"והיה להם" - לישראל בעיניהם כקסם שוא ר"ל מה שעלה בקסמיו לעלות לירושלים היה בעיניהם שוא כי חשבו שלא יוכל לכבשה כאילו הכשדים נשבעו להם שבועות רבות שלא יכבשו אותה

מצודת ציון

"שבועי שבועות" - מלשון שבועה

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יען הזכרתם" - בעבור שאתם מזכירים עונותיכם לכן תתפשו בכף מלך בבל

"להראות" - למען יהיו נראים חטאתיכם אשר מאז בסבת כל לילותיכם החדשות וכפל הדבר במ"ש

"יען הזכרכם עוונכם" - בעבור שאתם מזכירים עלילותיכם הראשונות במה שאתם מגלים פשעיכם החדשות לעשותם בפרסום

מצודת ציון

"עלילותיכם" - מעשיכם

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בא יומו" - שקעה שמשו והצלחתו בעת עשותו העון המשלים את הקץ וממלא את הסאה

"ואתה חלל רשע" - אתה רשע המחולל מן הקדושה ועל צדקיהו יאמר

מצודת ציון

"חלל" - מחולל והוא הפוך הקדושה

"בא" - ענין שקיעה כי בא השמש (בראשית כח)

"יומו" - השמש תקרא יום כמו לרוח היום (בראשית ג)ור"ל הצלחתו המאירה כשמש

"קץ" - סוף

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והגבוה" - צדקיהו שהוא מולך עתה במעלה ורוממות אותו אשפיל כי יגלה מארצו ולא ימלוך מי מזרעו

"השפלה" - יהויכין שכבר גלה והושפל אותו אגביה כי מזרעו יצא זרובבל ומלך המשיח

"זאת לא זאת" - ר"ל הרעה הזאת אשר באה ליהויקים וליהויכין לא היתה כזאת הרעה הבאה עליך כי כשגלה יהויקים מלך בנו יהויכין וכשגלה יהויכין מלך צדקיהו אחי אביו ממשפחתו אבל אחר שגלה צדקיהו לא נשאר מי מולך ומושל ממשפחתו

"הסיר המצנפת" - אתה צדקיהו הסר המצנפת והרם את העטרה מעל ראשך כי לא תמלוך עוד ולא תמשול בישראל

מצודת ציון

"המצנפת" - כובע המיוחדת לחשובים ומושלים

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם זאת לא היה" - ר"ל גם ההגבהה הזאת שיהיה ליהויכין שיצא מזרעו זרובבל לא יהיה הגבהה שלימה עד בוא מזרעו מלך המשיח אשר לו משפט המלוכה ולו אתן הגבהה שלימה

"עוה עוה עוה אשימנה" - את המלכות ההיא אעשה מעוות ומעוקם ועל צדקיהו יאמר וכפל המלה שלש פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו

מצודת ציון

"עוה" - מלשון עות ועקום

"אשימנה" - מלשון שימה

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מרוטה להכיל" - עוד היא מלוטשת להחזיק ולסבול הרג רב ולמען הרבות ברקה וזוהרה להבהיל אנשים

"פתוחה" - שלופה היא מתערה לטבח כאומר הנה גם עליך תעבור

"חרב חרב" - כפל המלה לחוזק

"ואל חרפתם" - על חרפתם אשר חרפו את ישראל במה שהלך נבוכדנצר על ירושלים מפני הקסם

מצודת ציון

"פתוחה" - שלופה מתערה כי בהיותה בתערה כאלו היא סגורה

"להכיל" - ענין החזקה וסבל כמו כי מזבח וכו' קטן מהכיל (מלכים א' ח)

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בחזות" - בעבור כי חוזי הכוכבים חזו לך שוא ובעבור כי הקוסמים קסמו לך כזב לאמר שלא תשיגם חרב מלך בבל לכן צוה ה' לתת אותך עם צוארי של חללי רשעי ישראל להיות דומה להם אשר שקעה שמשם והצלחתם בעת עשותם את העון המשלים את הקץ וממלא את הסאה

מצודת ציון

"בחזות" - ענין ראיית הכוכבים כמו החוזים בכוכבים (ישעיהו מז)

"אל צוארי" - עם צוארי ר"ל דומה להם

"בא" - ענין שקיעה

"יומם" - כן תקרא השמש ור"ל שמש הצלחתם

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"השב אל תערה" - וכי אשיב החרב אל תערה לבל תהרוג עוד באמת לא יהיה כן כי אם במקום אשר נבראת בארץ מגוריך שם אשפוט אותך בחרב מלך בבל

מצודת ציון

"תערה" - הוא תיק החרב

"מכורותיך" - מגורותיך כמו מכורותיך ומולדותיך (לעיל טז)

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אנשים בוערים" - יודעים להבעיר את האש

"חרשי משחית" - אומנים בקיאים במלאכת ההשחתה

"באש עברתי" - באש הבערה שאביא עליך אפיח בה להבעירה ולהלהיבה ר"ל בכל פעם תגבר העברה והזעם

"ושפכתי" - שם אשפוך עליך זעמי

מצודת ציון

"זעמי" - ענין כעס

"עברתי" - מלשון עברה וקצף

"אפיח" - ענין נשיבת האויר להבעיר האש

"בוערים" - מבעירים אש

"חרשי משחית" - אומני השחתה

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי אני ה' דברתי" - לכן כן יהיה

"בתוך הארץ" - יהיה נבלע בארץ לבל יהיה נראה לעינים ולכן לא תהיה מוזכרת ממי לקחתי נקמתך

"לאש" - שיבעירו הכשדים