ספורנו/ויקרא/טז

אעריכה

"וידבר ה' אל משה אחרי מות" הנה תיבת וידבר בלשון הקדש לא תפול ברוב על חלקי הדבור אבל תפול על משך הדבור בכללו ולכן אחר לשון הדבור יבא ברוב לשון האמירה הפרטית. אמר אם כן וידכר ה' אל משה אחרי מות ויאמר אליו דבר אל אהרן אחיך ומפני שהאריך בספור אחרי מות לא כתב ויאמר איליו אכל חזר והזכיר האל יתברך האומר ומשה השומע. אמנם לדברי קצת מרבותינו ז"ל היו שני דבורים ויהיה שעור הכתוב וידבר ה' אל משה ויאמר אליו דבר אל אהרן ואל יבא ולא ימות ואחרי מות שני בני אהרן אמר למשה דבר אל אהרן ואל יבא שלא יכנס יותר ממה שצוה ולא ימות כדרך שמתו בניו בהיותם הורסים לעשות קטרת יותר ממה שצוו. וזה לזרזו יותר מן הראשון:


בעריכה

"כי בענן אראה" בזה הדור לדבר למשה ובשאר הדורות לקרוא למוכנים לנבואה כענין שמואל באמרו ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים ויקרא ה' אל שמואל:


געריכה

"בזאת יבא בפר בן בקר" בהקדשת פר לחטאת ואיל לעולה ולבישת הבדים שאין בהם צבע ולא ציור מלאבותיי כי אמנם לא יאחר כהן גדול להכנס לפנים עד אחר הקרבת העולה אבל יכנס להקטיר הקטרת תכף אחר שחיטת החטאת:


דעריכה

"בגדי קדש הם" בכמותם יראו המלאכים אל הנביאים כי הם נראים אז בלבושי הבדים:


העריכה

"שני שעירי עזים לחטאת" הראשון על חטאים במקדש, והמשתלח על שאר חטאי צבור אשרלרוב טומאתו לא יאות לזבח ומטמא משלחו:


חעריכה

"גורלות" כי הגורל בפרט על ידי איש חסידו הוא כאשר ישאל איש בדבר האלהים כאמרו בחיק יוטל את הגורל, ומה' כל משפטו (ט) ועשהו חטאת. הגורל יעשה את השעיר חטאת כאמרם ז"ל הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת:


יאעריכה

"וכפר בעדו" כבר בא בקבלה (יומא לו, ב) ששתי הכפרות בעדו הם כפרת דברים בודוי ולפיכך הם קודם שחיטת החטאת:


יבעריכה

"ולקח מלא המחתה" כי תיכף שנשחט חטאת והתודה וסר עונו נעשה מוכן לאור באור פני מלך והנה המלך יראה לכל מוכן לאורו כאמרו כי בענן אראה וראוי לכבדו בקטרת כמו הענין אחר התמידים כאמרו עולת תמיד לדורותיכם פתח אהל מועד אשר אועד לכם שמה ובזה טעו בני אהרן והקריבו אשר לא צוה אותם:


טועריכה

"החטאת אשר לעם" אחר שהשלים לכפר בעדו בחטאתו, כענין התקוששו וקושו ועם זה נראה את פני המלך:


כגעריכה

"והניחם שם" כי הקריבם לפני ה' ויקדשו קדושה יתירה ולא יאות אפילו לכהן גדול אחר שעברה שעת מעלתו:


כדעריכה

"ורחץ את בשרו" אחר שסמך על השעיר המשתלח: ועשה את עולתו אחר שכפר בעדו בחטאתו ובעד העם בשתי חטאות שגם שעיר המשתלח נקרא חטאת כאמרו שני שעירי עזים לחטאת ושניהם יקדמו לעולת העם כמשפט כל חטאת שקודמת בכל מקום לעולה כמו שבא בקבלה: " וכפר בעדו ובעד העם" כפרת הרהורי הלב הראויה לנקיי כפים וברי לבב וזה בעולה:


כטעריכה

"לחקת עולם" אף על פי שיש מקדש לעבודה מכל מקום צריך שתקיימו גם שביתה וענוי:


לעריכה

"כי ביום הזה יכפר" והטעם שתצטרכו עם זה גם לשביתה וענוי הוא כי אמנם הכהן בעבודתו יכפר בלבד וענין הכפור הוא הקטנת החטא והכנתו לקבל סליחה: " לפני ה' תטהרו" אבל השגת הטהרה והסליחה הגמורה תהיה לפני ה' בלבד וזה בוידוי ותשובה, שהוא לבדו ידע אמתתם ובשביל כך:


לאעריכה

"שבת שבתון היא לכם" על היפך הן ביום צומכם תמצאו חפץ: " חקת עולם" וגם בזמן שאין בית המקדש קיים תשמרו שביתה וענוי:


לבעריכה

"ואשר ימלא את ידו ולבש" אף המרובה בגדים בלבד יכפר:


לדעריכה

"והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר" שהיום עצמו יכפר אף על פי שלא יהיה מקדש ועבודה כאמרם תשובה תולה ויום הכפורים מכפר: