מ"ג ויקרא ה כא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נפש כי תחטא ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֶ֚פֶשׁ כִּ֣י תֶחֱטָ֔א וּמָעֲלָ֥ה מַ֖עַל בַּיהֹוָ֑ה וְכִחֵ֨שׁ בַּעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן אֽוֹ־בִתְשׂ֤וּמֶת יָד֙ א֣וֹ בְגָזֵ֔ל א֖וֹ עָשַׁ֥ק אֶת־עֲמִיתֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֱנָשׁ אֲרֵי יְחוּב וִישַׁקַּר שְׁקַר קֳדָם יְיָ וִיכַדֵּיב בְּחַבְרֵיהּ בְּפֻקְדָנָא אוֹ בְּשוּתָּפוּת יְדָא אוֹ בְּגָזֵילָא אוֹ עֲשַׁק יָת חַבְרֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בַּר נַשׁ אֲרוּם יֵיחוֹב וְיִשְׁקַר שִׁיקְרִין לְשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ וְיִכְפּוֹר בְּחַבְרֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא דְאַפְקֵיד גַבֵּיהּ אוֹ בְּשׁוּתָּפוּת יְדָא אוֹ בִגְזוֹלָא אוֹ דְיִטְלוֹם יַת חַבְרֵיהּ: |
רש"י
"או בתשומת יד" - ששם בידו ממון להתעסק, או במלוה.
"או בגזל" - שגזל מידו כלום.
"או עשק" - הוא שכר שכיר.
[ל] או בגזל שגזל מידו כלום. כלומר, שאין פירושו שהוא מכחש הגזלה, דאם כן הוי למכתב 'או בגזילה', כי הדבר הנגזל נקרא 'גזילה', כמו "והשיב את הגזילה אשר גזל" (פסוק כג), אבל הלקיחה מידו נקרא "גזל", ויאמר הכתוב שהוא מכחש אשר לקח וגזל מידו כלום. והרא"ם פירש כיון שהחטא נעשה כשגוזל, אם כן למה יאמר הכתוב "ונפש כי תחטא וכיחש בעמיתו" בגזל, הלא מיד, אפילו קודם שהוא מכחישה - עשה עבירה, אלא בודאי "או בגזל" רוצה לומר שגוזל מידו כלום, ואהא קאי "ונפש כי תחטא", ולא קאי "או בגזל" על "וכחש" רק על "כי תחטא". ואין פירושו נכון, דמה בכך שאף קודם שכחש חטא, מכל מקום פירוש הכתוב "כי תחטא ומעל בה'", אבל הגזילה בלבד לא נקרא "ומעל בה'":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בִּתְשֹוּמֶת יָד – שֶׁשָּׂם בְּיָדוֹ מָמוֹן לְהִתְעַסֵּק, אוֹ בְּמִלְוֶה.
אוֹ בְגָזֵל – שֶׁגָּזַל מִיָּדוֹ כְּלוּם.
אוֹ עָשַׁק – הוּא שְֹכַר שָֹכִיר (שם,ו).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירמוז כאן שלשה דברים רעים הגורמת הנפש המרשעת הא' היא נחסרת מאורה וממעלתה, והוא אומרו נפש כי תחטא לשון חסרון בנפש עצמה, ב' ומעלה מעל בה' על דרך אמרו אנשי אמת כי אין לך נפש מישראל שאין שפע נשמתו יורד לה להתקיים שזולת זה אין לה חיות זולת הנפש אשר עלתה צחנתה ובאשה בעון פלילי לזה יכרת ממנה השפע האלהי כאומרו (בראשית י"ז, י"ד) ונכרתה הנפש ההיא, ודרך השפע בא דרך ב' חוטין דקים דרך ב' נקבי האף והוא דרך מקום דבקות הנפש עם קונה כאומרו (דברים, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם והנה בחטא האדם מהחטאים כאלה הנפש ההיא שולטים בה ובשפעה החיצונים כידוע ונהנים מהשפע האלהי הרשעים ההם, והוא אומרו ומעל מעל בה' כביכול באור הנמשך ממנו, והוא סוד הרמוז באומרו (משלי, כח) גוזל אביו ואמו וגו' חבר הוא לאיש משחית פירוש לצד שמתחבר לבחינת הרע הנקרא איש משחית והבן. הג' כי גם לכללות הקהל הוא גורם ההכחשה פירוש לצד שכל ישראל כאחד רעת אחד תסובב רע לכל הנצר, והוא אומרו וכחש בעמיתו שנעשית עמיתו כחושה מצדו רחמנא ליצלן והוא מה שרמז בפסוק גוזל אביו ואמו ואמרו ז"ל (ברכות ל"ה) אמו זו כנסת ישראל כי באמצעות אנשי חיל מתרבה בכללות עם ה' השלום והטוב והחיים:
חסלת פרשת ויקראהעמק דבר
• לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק •
"ומעלה מעל בה'" - פירוש מעילה הוא שינוי רשות, כדאיתא בתורת כהנים ובמסכת מעילה דף כ. ובמה שנשבע להכחיש, יצא מרשות בעלים לרשות הנפקד. היינו:
- לרב, בבבא קמא קו א, דאמר שבועה קונה, הרי יצא לגמרי לרשות;
- ואפילו להמסקנא, דשבועה אינה קונה, מכל מקום חייב באונסין, ויצא בזה מגדר פקדון.
ועתה מפרש המקרא, באיזה חטא מדבר:
"וכיחש בעמיתו..." - זה החטא, על אזהרה (ויקרא יט יא): "לא תכחשו".
והיה ראוי לכתוב "וכיחש לעמיתו", אלא, כמו שכתב הרמב"ם הלכות עדות יז, "לא תענה ברעך" - על-ידי רעך; הכא נמי, פירוש "בעמיתו" - על-ידי עמיתו, היינו שתבעו וכיחש; מה שאין כן אם לא תבעו.מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] מה תלמוד לומר 'עמיתו...עמיתו' שני פעמים? 'עמיתו'-- פרט לגבוה, 'עמיתו'-- פרט לאחרים.
" וְכִחֵשׁ" -- יכול אומר לחברו "אכלתי היום" והיום לא אכל? "הלכתי לעיר פלוני" והוא לא הלך? תלמוד לומר "כִּי תֶחֱטָא.. וְכִחֵשׁ"-- לא אמרתי אלא כחש שקדמו חטא; יצא כחש שלא קדמו חטא.
[ב] רבי אומר " וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר"-- מה אלו מיוחדים שהן של ממון, יצא אלו שאינם של ממון.
[ג] "וּמָעֲלָה מַעַל בהשם" --
- ר' יוסי הגלילי אומר להביא את קדשים קלים.
- בן עזאי אומר להביא את השלמים.
- אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא היה בן עזאי אומר אלא בבכור בלבד.
- ר' שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן - קורא אני בהן "וכחש בעמיתו". ושאין חייב באחריותן - אין אני קורא בהן "וכחש בעמיתו".
[ד] ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר "וּמָעֲלָה מַעַל בהשם"?
לפי שהמלוה, והלוה, והנושא ונותן - אינו מלוה, ואינו לוה, ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים. לפיכך בזמן שהוא מכחיש - מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם! בזמן שהוא מכחיש -- מכחיש בשלישי שביניהם!
[ה] "וכחש בעמיתו" -- יכול בדברים? תלמוד לומר "בפקדון"-- שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון.
[ו] אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מִלְוה! שיש לו רשות להוציאה מנין? תלמוד לומר "אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד".
אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שיש בהן מתנת יד; גזל, שאין בו מתנה יד מנין? תלמוד לומר "אוֹ בְגָזֵל".
אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים הנטלים מרשות בעלים; הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין? תלמוד לומר "אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ".
אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שדעת שניהם יודעת; אבידה, שאין דעת שניהם יודעת מנין? תלמוד לומר "אוֹ מָצָא אֲבֵדָה".
"וכחש בה"-- ולא במוצאיה.
- בן עזאי אומר שלש אבידות הן: היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה.
[ז] או מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שאפשר לדעתן; דברים שאי אפשר לדעתן -- כגון המערב מים ביין, מי גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטב (ס"א קטף), קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון -- מנין? תלמוד לומר "עַל שָׁקֶר"-- על כל דבר שיש שקר.
[ח] אי מה אלו מיוחדים - שאין נזיקים של ממון; דברים הניזקים -- כגון חובל אדם באדם, קנין קנין, אדם בקנין, קנין באדם -- מנין? תלמוד לומר (ויקרא ה, כו) "עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ". [צריך כאן להוסיף גם פסוק (שם, כב) "עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה" - מלבי"ם]
[ט] אי מה אלו ואלו מיוחדים - דבר שמשלם עליהם את הקרן; תשלומי כפל, ותשלומי ד' וה', והאונס והמפתה והמוציא שם רע - מנין? תלמוד לומר "וּמָעֲלָה מַעַל בה'"-- ריבה.
[י] "אחת" (שם, כב), "בה" (שם), ו"בהנה" (שם), "או מכל" (שם, כד) -- הרי אלו מיעוטים. פרט לאומר לחבירו
- "חבלת בי בשבת", והוא אומר "לא חבלתי";
- "הדלקת נרות בשבת", והוא אומר "לא הדלקתי";
- אמר לו אביו: "חבלת בי" / "עשית בי חבורה", והוא אומר "לא חבלתי בך" / "לא עשיתי בך חבורה"
תלמוד לומר "אחת" (שם, כב), "בה" (שם), ו"בהנה" (שם), "או מכל" (שם, כד) -- הרי אלו מיעוטים.
מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו.
[יא] ר' שמעון אומר, יכול האומר לחבירו
- "אנסת ופתית את בתי" והוא אומר "לא אנסתי ולא פתיתי",
- (
"המית שורך את שורי" והוא אומר "לא המית") [1], - "המית שורך את עבדי" והוא אומר "לא המית",
- אמר לו עבדו "הפלת את שיני וסמית את עיני" והוא אומר "לא הפלתי ולא סמיתי"
יכול יהא חייב? תלמוד לומר "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר"-- מה אלו מיוחדים שאינם קנסות, יצאו אלו שהם קנסות.
- ^ ראוי לא לגרוס, דאל"כ קשה למ"ד פלגא נזקא ממונא- מלבי"ם
קיצור דרך: mdrjhlka-wy-05-21