מ"ג ויקרא ה כא


<< · מ"ג ויקרא · ה · כא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נפש כי תחטא ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֶ֚פֶשׁ כִּ֣י תֶחֱטָ֔א וּמָעֲלָ֥ה מַ֖עַל בַּיהֹוָ֑ה וְכִחֵ֨שׁ בַּעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן אֽוֹ־בִתְשׂ֤וּמֶת יָד֙ א֣וֹ בְגָזֵ֔ל א֖וֹ עָשַׁ֥ק אֶת־עֲמִיתֽוֹ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֱנָשׁ אֲרֵי יְחוּב וִישַׁקַּר שְׁקַר קֳדָם יְיָ וִיכַדֵּיב בְּחַבְרֵיהּ בְּפֻקְדָנָא אוֹ בְּשוּתָּפוּת יְדָא אוֹ בְּגָזֵילָא אוֹ עֲשַׁק יָת חַבְרֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
בַּר נַשׁ אֲרוּם יֵיחוֹב וְיִשְׁקַר שִׁיקְרִין לְשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ וְיִכְפּוֹר בְּחַבְרֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא דְאַפְקֵיד גַבֵּיהּ אוֹ בְּשׁוּתָּפוּת יְדָא אוֹ בִגְזוֹלָא אוֹ דְיִטְלוֹם יַת חַבְרֵיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נפש כי תחטא" - (תורת כהנים) אמר רבי עקיבא: מה ת"ל "ומעלה מעל בה'"? לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חבירו (ו)אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש מכחש בשלישי שביניהם.

"או בתשומת יד" - ששם בידו ממון להתעסק, או במלוה.

"או בגזל" - שגזל מידו כלום.

"או עשק" - הוא שכר שכיר. 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא – אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳? לְפִי שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהַנּוֹשֵֹא וְהַנּוֹתֵן, אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא בְּעֵדִים וּבִשְׁטָר; לְפִיכָךְ בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַחֵשׁ, מְכַחֵשׁ בָּעֵדִים וּבַשְּׁטָר. אֲבָל הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ, אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתֵּדַע בּוֹ נְשָׁמָה אֶלָּא שְׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם; לְפִיכָךְ בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַחֵשׁ, מְכַחֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם (ספרא שם, פרק כב,ד).
בִּתְשֹוּמֶת יָד – שֶׁשָּׂם בְּיָדוֹ מָמוֹן לְהִתְעַסֵּק, אוֹ בְּמִלְוֶה.
אוֹ בְגָזֵל – שֶׁגָּזַל מִיָּדוֹ כְּלוּם.
אוֹ עָשַׁק – הוּא שְֹכַר שָֹכִיר (שם,ו).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וכחש בעמיתו וגו': אשם גזילות בפרשה זו:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

או בגזל או עשק את עמיתו. הפרש יש בין גזל לעושק, וזהו שכתוב (ויקרא יט) לא תעשק את רעך ולא תגזול, פרט כל אחד בלאו בפני עצמו כי שני דברים הם, גזל המודה לו שיש בידו הגזלה אבל אינו רוצה להשיבה אליו, עשק הוא שמכחיש ואמר כבר החזרתיו לך וכבר פרעתי לך שכירותך, וזהו שאמר בבבא מציעא (קיא, א) איזהו גזל ואיזהו עשק, יש לך בידי ואיני נותן לך זהו גזל, נתתיו לך זהו עשק.

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' כאן הקדים חטא למעילה, ובגזל הקדש (בפסוק טו) הקדים מעילה לחטא, לפי שפר' זו מדברת בכופר ממון חבירו ואח"כ נשבע לשקר והרי חטא לחבירו חטא אחת, ולשמים חטאו כפול, כי מצד הגזילה עבר על מצות ה' ואח"כ נשבע לשקר וזה"ש נפש כי תחטא היינו בעמיתו ומעלה מעל בה' ב' מעילות כאמור, ולשון מעילה שייך ביותר כלפי מעלה כמו שפירש"י אין מעילה אלא שינוי כו' כי טוב ה' לכל והוא לא כגמול ידו השיב לו והוא משנה ואינו עושה כמו שעשה לו, אבל אצל ב"ו אין שייך לשון מעילה כי מה טובה הטיב לו בפקדון או בגזל. אבל בגזל הקדש הקדים מעילה כי מיד כשאכל ונהנה מן ההקדש מעל בה' כי שלח ידו בשלחן גבוה וכפל המעילה לרבות הנהנה בלא אכילה כפירש"י ואחר כך אמר וחטאה כי חטא גם לאדם כי גזל חלק הכהנים כי מן הקדשים המה יקחו חלקם ועל צד הרמז אמר נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון. כי בכל לילה האדם מפקיד רוחו ביד הקב"ה ואע"פ שהנשמה חייבת להקב"ה כי ע"י העונות היא נרדפת עד חובה, מ"מ אין הקב"ה מעכב פקדונו ומחזירו לו כעין שנתנה לו וזה המכחש בפקדון חבירו אע"פ שאינו חייב לו, לא כגמול ידו השיב להקב"ה ולפי זה הנפש החוטאת בפקדון חבירו מועל בשלישי דהיינו בה' אשר צוה לו להחזיר פקדונו

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

נפש כי תחטא ומעלה וגו'. צריך לדעת למה אמר כי תחטא ואין לנו לפרש כאן כי תחטא היא ההכחשה שהרי הוא אומר וכחש בעמיתו, עוד אומרו מעל בה' מה שלא אמר בכל החטאות. עוד אומרו וכחש בעמיתו שלא היה צריך לומר בעמיתו גם שיעור התיבה אינו מדוקדק. ואולי כי יודיע הכתוב ג' ענפי רשע שיעשה בעל עבירה זו, הא' נטילת דבר שאינו שלו הוא ענף הגזל. ב' ומעלה מעל בה' פירוש בה' כביכול עשה המעל פירוש לשון שינוי כי הוא שפט על פי המעשים וזיכה לזה שיהיה לו ממון וכשזה בא וגוזלו נמצא שגורם מעילה בה' ששינה עליו את הדין שלא עמד בידו ממה שהגיעו כפי משפט ה' ונמצא ה' כביכול נחשד שלא עשה משפט צדק, ואולי שכפל לומר ומעלה מעל ולא הספיק לומר ומעלה בה', נתכוון לכלול גם כן צד הגזלן כי גם לצדו מעל בה' כביכול כי הוא דנו בחסרון הלקוח והוא נוטל מה שלא נקצב עליו במשפטי ה'. ג' וכחש בעמיתו פירוש שמרשיע את הצדיק כשתובע ממנו פקדונו וכו' הוא אומר לו לא היו דברים מעולם ומשימו מכחש, והוא אומרו וכחש בעמיתו פירוש משים הכחוש בעמיתו שהוא הנגזל ממנו משימו רשע שתובע דבר שאינו שלו ואומר לו למה תשקר עלי ויריב עמו. והנה ג' דברים אלו אינם אלא בפקדון או בתשומת יד או בגזל כשגוזל ממנו את שלו או עושק שכר שכיר, אבל במצא אבידה אין בה כיחש בעמיתו, לזה אמר הכתוב בפני עצמה או מצא אבידה וכחש בה וגו':

עוד ירמוז כאן שלשה דברים רעים הגורמת הנפש המרשעת הא' היא נחסרת מאורה וממעלתה, והוא אומרו נפש כי תחטא לשון חסרון בנפש עצמה, ב' ומעלה מעל בה' על דרך אמרו אנשי אמת כי אין לך נפש מישראל שאין שפע נשמתו יורד לה להתקיים שזולת זה אין לה חיות זולת הנפש אשר עלתה צחנתה ובאשה בעון פלילי לזה יכרת ממנה השפע האלהי כאומרו (בראשית י"ז, י"ד) ונכרתה הנפש ההיא, ודרך השפע בא דרך ב' חוטין דקים דרך ב' נקבי האף והוא דרך מקום דבקות הנפש עם קונה כאומרו (דברים, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם והנה בחטא האדם מהחטאים כאלה הנפש ההיא שולטים בה ובשפעה החיצונים כידוע ונהנים מהשפע האלהי הרשעים ההם, והוא אומרו ומעל מעל בה' כביכול באור הנמשך ממנו, והוא סוד הרמוז באומרו (משלי, כח) גוזל אביו ואמו וגו' חבר הוא לאיש משחית פירוש לצד שמתחבר לבחינת הרע הנקרא איש משחית והבן. הג' כי גם לכללות הקהל הוא גורם ההכחשה פירוש לצד שכל ישראל כאחד רעת אחד תסובב רע לכל הנצר, והוא אומרו וכחש בעמיתו שנעשית עמיתו כחושה מצדו רחמנא ליצלן והוא מה שרמז בפסוק גוזל אביו ואמו ואמרו ז"ל (ברכות ל"ה) אמו זו כנסת ישראל כי באמצעות אנשי חיל מתרבה בכללות עם ה' השלום והטוב והחיים:

חסלת פרשת ויקרא

העמק דבר

לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נפש כי תחטא" - במה שמפרש המקרא, באיזה חטא מיירי. ואחר-כך הוסיף לפשוע:

"ומעלה מעל בה'" - פירוש מעילה הוא שינוי רשות, כדאיתא בתורת כהנים ובמסכת מעילה דף כ. ובמה שנשבע להכחיש, יצא מרשות בעלים לרשות הנפקד. היינו:

  • לרב, בבבא קמא קו א, דאמר שבועה קונה, הרי יצא לגמרי לרשות;
  • ואפילו להמסקנא, דשבועה אינה קונה, מכל מקום חייב באונסין, ויצא בזה מגדר פקדון.

ועתה מפרש המקרא, באיזה חטא מדבר:

"וכיחש בעמיתו..." - זה החטא, על אזהרה (ויקרא יט יא): "לא תכחשו".

והיה ראוי לכתוב "וכיחש לעמיתו", אלא, כמו שכתב הרמב"ם הלכות עדות יז, "לא תענה ברעך" - על-ידי רעך; הכא נמי, פירוש "בעמיתו" - על-ידי עמיתו, היינו שתבעו וכיחש; מה שאין כן אם לא תבעו.

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] מה תלמוד לומר 'עמיתו...עמיתו' שני פעמים?    'עמיתו'-- פרט לגבוה, 'עמיתו'-- פרט לאחרים.


" וְכִחֵשׁ" -- יכול אומר לחברו "אכלתי היום" והיום לא אכל? "הלכתי לעיר פלוני" והוא לא הלך?   תלמוד לומר "כִּי תֶחֱטָא.. וְכִחֵשׁ"-- לא אמרתי אלא כחש שקדמו חטא; יצא כחש שלא קדמו חטא.


[ב] רבי אומר " וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר"-- מה אלו מיוחדים שהן של ממון, יצא אלו שאינם של ממון.


[ג] "וּמָעֲלָה מַעַל בהשם" --

  • ר' יוסי הגלילי אומר להביא את קדשים קלים.
  • בן עזאי אומר להביא את השלמים.
  • אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא היה בן עזאי אומר אלא בבכור בלבד.
  • ר' שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים שחייב באחריותן - קורא אני בהן "וכחש בעמיתו". ושאין חייב באחריותן - אין אני קורא בהן "וכחש בעמיתו".

[ד] ר' עקיבא אומר מה תלמוד לומר "וּמָעֲלָה מַעַל בהשם"?
לפי שהמלוה, והלוה, והנושא ונותן - אינו מלוה, ואינו לוה, ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים. לפיכך בזמן שהוא מכחיש - מכחיש בעדים ובשטר.    אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם! בזמן שהוא מכחיש -- מכחיש בשלישי שביניהם!


[ה] "וכחש בעמיתו" -- יכול בדברים?    תלמוד לומר "בפקדון"-- שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון.

[ו] אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מִלְוה! שיש לו רשות להוציאה מנין?     תלמוד לומר "אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד".

אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שיש בהן מתנת יד; גזל, שאין בו מתנה יד מנין?    תלמוד לומר "אוֹ בְגָזֵל".

אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים הנטלים מרשות בעלים; הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין?    תלמוד לומר "אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ".

אי מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שדעת שניהם יודעת; אבידה, שאין דעת שניהם יודעת מנין?    תלמוד לומר "אוֹ מָצָא אֲבֵדָה".


"וכחש בה"-- ולא במוצאיה.

בן עזאי אומר שלש אבידות הן:  היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה.


[ז] או מה אלו ואלו מיוחדים - דברים שאפשר לדעתן; דברים שאי אפשר לדעתן -- כגון המערב מים ביין, מי גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטב (ס"א קטף), קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון -- מנין?    תלמוד לומר "עַל שָׁקֶר"-- על כל דבר שיש שקר.

[ח] אי מה אלו מיוחדים - שאין נזיקים של ממון; דברים הניזקים -- כגון חובל אדם באדם, קנין קנין, אדם בקנין, קנין באדם -- מנין?    תלמוד לומר (ויקרא ה, כו) "עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ". [צריך כאן להוסיף גם פסוק (שם, כב) "עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה" - מלבי"ם]

[ט] אי מה אלו ואלו מיוחדים - דבר שמשלם עליהם את הקרן; תשלומי כפל, ותשלומי ד' וה', והאונס והמפתה והמוציא שם רע - מנין?    תלמוד לומר "וּמָעֲלָה מַעַל בה'"-- ריבה.


[י] "אחת" (שם, כב),  "בה" (שם),  ו"בהנה" (שם),  "או מכל" (שם, כד) -- הרי אלו מיעוטים.    פרט לאומר לחבירו

"חבלת בי בשבת", והוא אומר "לא חבלתי";
"הדלקת נרות בשבת", והוא אומר "לא הדלקתי";
אמר לו אביו: "חבלת בי" / "עשית בי חבורה", והוא אומר "לא חבלתי בך" / "לא עשיתי בך חבורה"

תלמוד לומר "אחת" (שם, כב),  "בה" (שם),  ו"בהנה" (שם),  "או מכל" (שם, כד) -- הרי אלו מיעוטים.


מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו?    אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שאין נדונים עליהם בנפשו ומוציא אני את אלו שנידון עליהם בנפשו.


[יא] ר' שמעון אומר, יכול האומר לחבירו

"אנסת ופתית את בתי" והוא אומר "לא אנסתי ולא פתיתי",
( "המית שורך את שורי" והוא אומר "לא המית") [1],
"המית שורך את עבדי" והוא אומר "לא המית",
אמר לו עבדו "הפלת את שיני וסמית את עיני" והוא אומר "לא הפלתי ולא סמיתי"

יכול יהא חייב?   תלמוד לומר "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר"-- מה אלו מיוחדים שאינם קנסות, יצאו אלו שהם קנסות.


  1. ^ ראוי לא לגרוס, דאל"כ קשה למ"ד פלגא נזקא ממונא- מלבי"ם

קיצור דרך: mdrjhlka-wy-05-21

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בה' וכחש בעמיתו. הואיל וכחש בין בה' בין בעמיתו שמכחש בדבר שאינו יודע בו אלא הקב"ה וחבירו:

<< · מ"ג ויקרא · ה · כא · >>