מ"ג ויקרא ה יג


<< · מ"ג ויקרא · ה · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַל־חַטָּאת֧וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֛א מֵֽאַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ וְהָיְתָ֥ה לַכֹּהֵ֖ן כַּמִּנְחָֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וִיכַפַּר עֲלוֹהִי כָהֲנָא עַל חוֹבְתֵיהּ דְּחָב מֵחֲדָא מֵאִלֵּין וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ וּתְהֵי לְכָהֲנָא כְּמִנְחָתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וִיכַפֵּר עֲלוֹי כַּהֲנָא עַל חוֹבְתֵיהּ דְחַב מֵחַד מֵאִלֵין וְיִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ וּתְהֵי לְכַהֲנָא כְּמִנְחָתָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"על חטאתו אשר חטא" - כאן שנה הכתוב שהרי בעשירות ובדלות נאמר מחטאתו וכאן בדלי דלות נא' על חטאתו דקדקו רבותינו (כריתות כז) מכאן שאם חטא כשהוא עשיר והפריש מעות לכשבה או שעירה והעני יביא ממקצתן שתי תורים הפריש מעות לשתי תורים והעני יביא ממקצתן עשירית האיפה (לכך נאמר מחטאתו) הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר יוסיף עליהן ויביא קרבן עשיר לכך נאמר כאן על חטאתו

"מאחת מאלה" - מאחת משלש כפרות האמורות בענין או בעשירות או בדלות או בדלי דלות (ת"כ) ומה ת"ל שיכול החמורים שבהם יהיו בכשבה או שעירה והקלין יהיו בעוף והקלין שבקלין יהיו בעשירית האיפה ת"ל מאחת מאלה להשוות קלין לחמורין לכשבה ושעירה אם השיגה ידו ואת החמורים לקלין לעשירית האיפה בדלי דלות

"והיתה לכהן כמנחה" - ללמד על מנחת חוטא שיהיו שיריה נאכלין זהו לפי פשוטו ורבותינו דרשו (ת"כ) והיתה לכהן ואם חוטא זה כהן הוא תהא כשאר מנחת נדבת כהן שהוא בכליל תהיה לא תאכל (ויקרא ו


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא – כָּאן שִׁנָּה הַכָּתוּב; שֶׁהֲרֵי בַּעֲשִׁירוּת וּבְדַלּוּת נֶאֱמַר: "מֵחַטָּאתוֹ" (לעיל פסוק ו ופסוק י), וְכָאן בְּדַלֵּי דַלּוּת נֶאֱמַר: עַל חַטָּאתוֹ. דִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ (כריתות כ"ז ע"ב) מִכָּאן, שֶׁאִם חָטָא כְּשֶׁהוּא עָשִׁיר, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לְכִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהֶעֱנִי, יָבִיא מִמִּקְצָתָן שְׁתֵּי תּוֹרִים; הִפְרִישׁ מָעוֹת לִשְׁתֵּי תוֹרִים וְהֶעֱנִי, יָבִיא מִמִּקְצָתָן עֲשִׂירִית הָאֵיפָה; [לְכָךְ נֶאֱמַר "מֵחַטָּאתוֹ"]. הִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר, יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר; לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן עַל חַטָּאתוֹ.
מֵאַחַת מֵאֵלֶּה – מֵאַחַת מִשָּׁלֹשׁ כַּפָּרוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן, אוֹ בַּעֲשִׁירוּת אוֹ בְּדַלּוּת אוֹ בְּדַלֵּי דַלּוּת. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הַחֲמוּרִים שֶׁבָּהֶם יִהְיוּ בְּכִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, וְהַקַּלִּין יִהְיוּ בְּעוֹף, וְהַקַּלִּין שֶׁבַּקַּלִין יִהְיוּ בַּעֲשִׂירִית הָאֵיפָה? תַּלְמוּד לוֹמַר מֵאַחַת מֵאֵלֶּה, לְהַשְׁווֹת קַלִּין לַחֲמוּרִין לְכִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה אִם הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וְאֶת הַחֲמוּרִין לַקַּלִּין לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה בְּדַלֵּי דַלּוּת (ספרא שם פרק יט,י).
וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה – לְלַמֵּד עַל מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁיִּהְיוּ שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין, זֶהוּ לְפִי פְשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ספרא שם,יא; מנחות ע"ג ע"ב): וְהָיְתָה לַכֹּהֵן – וְאִם חוֹטֵא זֶה כֹּהֵן הוּא, תְּהֵא כִּשְׁאָר מִנְחַת נִדְבַת כֹּהֵן, שֶׁהִיא בְּ"כָלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ויקרא ו,טז).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מאחת מאלה: על אחת משלש עבירות אלה, ושמעה קול אלה, ושבועת ביטוי, וטומאת מקדש וקדשיו:

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[י] "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה" מה תלמוד לומר?  שיכול, החמורים שבהם יהיו בכשבה ושעירה, הקלים יהיו בעוף, הקלים שבקלים יהיו בעשירית האיפה...    תלמוד לומר "מאחת מאלה"-- להשוות את הקלים לחמורים - לכשבה ושעירה, ואת החמורים לקלים - לעשירית האיפה.


[יא] "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה"-- שתהא עבודת מנחת חוטא של כהן כשירה בו.

  • או אינו אומר אלא להתיר עשירית האיפה של כהן?...  מה אני מקיים "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"? - מנחת נדבתו, אבל עשירית האיפה שלו תאכל?...
  • תלמוד לומר "לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" -- הרי היא לכהן כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו אינה נאכלת, אף עשירית האיפה אינה נאכלת.

ר' שמעון אומר "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" -- הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף עשירית האיפה של כהן נקמצת. הקומץ קרב לעצמו והשירים קרבים בעצמם.

<< · מ"ג ויקרא · ה · יג · >>