פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות הושע


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲו‍ֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּ֣אוּ ׀ יְמֵ֣י הַפְּקֻדָּ֗ה בָּ֚אוּ יְמֵ֣י הַשִּׁלֻּ֔ם יֵדְע֖וּ יִשְׂרָאֵ֑ל אֱוִ֣יל הַנָּבִ֗יא מְשֻׁגָּע֙ אִ֣ישׁ הָר֔וּחַ עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֺנְךָ֔ וְרַבָּ֖ה מַשְׂטֵמָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אֲתוֹ יוֹמֵי סְעוּרָנָא אֲתוֹ יוֹמֵי תוּשְׁלָמַת חוֹבִין יֵדְעוּן דְבֵית יִשְׂרָאֵל דַהֲווֹ מִתְנַבָּן לְהוֹן נְבִיֵי קוּשְׁטָא וּמְשַׁעֲמָמִין לְהוֹן נְבִיֵי שִׁקְרָא עַל דְאַסְגִיאוּ חוֹבָךְ וְתַקִיפוּ חֶטְאָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הפקודה" - שיפקדו עונותיכם

"השלום" - תושלמת חובין

"אויל הנביא" - אף מנביאי אמת שלהם יהיו אוילים כגון חנניה בן עזור שתחלתו נביא אמת היה

"ורבה משטמה" - שהקב"ה שונא מעשיכ'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באו". עד עתה לא ידעו את ה' ולא האמינו בנביאיו אשר יעדו להם העונשים שיבואו מאתו, עד אשר "באו ימי הפקודה" שיפקוד ה' את עונותיהם, וגם "באו ימי השלום" שיגיעו דברי הנביאים וישלם להם כמדתם, אז "ידעו ישראל כי צדקו דברי הנביאים", כי עד עתה "אויל הנביא", הנביא שנבא לך את העתיד לבא עליך היה בעיניך כאיש אויל, "ואיש הרוח" היה "כמשוגע" בעיניך, "על רוב עונך" מסבת רוב עונך שהעוית במזיד ולא האמנת למוכיח על עון, ולכן "רבה משטמה":


ביאור המילות

"ימי הפקודה, ימי השלום". השלום הוא אחר הפקידה, תחלה פוקד עונם ואח"כ משלם הגמול, ואמר העל אלה לא אפקוד, אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי (ירמיה ה'), שהוא השלום:

"אויל הנביא, משוגע איש הרוח", יש הבדל בין לשונות נביא, רואה, חוזה, צופה, "איש הרוח". שמצד שיתלבש ברוח ה' להשיג השגות נבואיות נקרא איש הרוח, והם היו אומרים שאינו רוח אלהים רק רוח כח המדמה שגבר עליו, כמ"ש אשר הולכים אחר רוחם, וקראו משוגע מצד תגבורת כח הדמיון. בשם נביא נקרא ע"י ניב שפתיו שינובב אל העם דברי מוסר ודעת, אמרו עליו שהוא אויל, שגדר אויל הוא המסתפק, והוא הפך הדעת שהיא הידיעה הברורה כמ"ש בפי' משלי, ר"ל שאין לו ידיעה ברורה במה שמנבא והוא עצמו מסופק בדבריו. ויש הבדל בין רואה, חוזה, צופה, הרואה מביט בעיניו הגשמיים על עניני העם להישירם בדברים שבין אדם לחברו, והחוזה יביט בעין לבו ועיניו הרוחנים בעניני האלהות, כמ"ש בפי' (ישעיה סי' ל'), והצופה יביט את העתיד לבא מהפורעניות, כמ"ש צופה נתתיך לבית ישראל, ולכן במשטמה שי"ל על הצופה משתתפים גם משטמה על אלהים שמינהו לצופה, ועל הנביא גדלה שנאתם יותר אחר שינבא ויוכיח בדבריו ועליו יכינו פח ומוקש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על רוב עונך" - בעבור רוב עונך רבה עליך נטירת האיבה מה'

"איש הרוח" - הוא הנביא השקר אשר חשבו שיש בו רוח נבואה והוא כפל ענין במ"ש

"אויל הנביא" - ר"ל יראו שהנביא השקר המבטיחם על השלום שהוא אויל ולא דבר בו ה'

"באו" - הנה עתה באו הימים של זכרון עונותיהם ובאו הימים של גמול תשלומיהם וידעו ישראל כי הן קרבו ובאו

מצודת ציון

"הפקודה" - ענין זכרון

"ורבה" - הוי"ו יתירה

"משטמה" - ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כז)

<< · מ"ג הושע · ט · ז · >>