מ"ג הושע ב יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃
תרגום יונתן
רש"י
רד"ק
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"והצלתי" - אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש
"במועדו" - בזמן הביכור
"בעתו" - בעת גמר הבשול אקח מהם ע"י ברד וארבה וכדומה
"לכן" - הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה
מצודת ציון
"במועדו" - בזמנו
"והצלתי" - ענין הפרשה כמו הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ"ז)
"ערותה" - גלוי הבשרמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"דגני בעתו, ותירושי במועדו". יש הבדל בין עת ובין מועד. שהעת היא עת הטבעי, והמועד הוא ההסכמיי, (כמ"ש באילת השחר כלל רצ"ט) והדגן דרך לקוצרו תיכף כשיגמר שהוא העת הטבעי, לכן אמר בעתו, והתירוש לא יבצרו הענבים תמיד בעת גמרם כי יניחם לפעמים על האילן כדי שיתבשלו היטב בחום השמש, ולקיטת ענבים תלוי ביעידת הבעלים והסכמתם, לכן אמר במועדו, שבעת שיעד לקחת הענבים אז ישחיתם ה':
"ולקחתי, והצלתי". הלקיחה תצוייר גם כשאינו עדיין ביד הבעלים, אבל ההצלה הוא כשיקחם מיד מי שהוא כבר בידו, כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן, ר"ל שכבר היה בידו, וכן וינצלו את מצרים, ור"ל "צמרי ופשתי" שכבר הוא בידם: