מ"ג הושע ב א

מקראות גדולות הושע


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְֽ֠הָיָ֠ה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָ֠ה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וִיהֵי מִנְיַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחָלָא דְיַמָא דְלָא מִתְּכָל וּדְלָא מִתְמְנֵי וִיהֵי בְּאַתְרָא דְאִתְגְלִיאוּ בֵּינֵי עַמְמַיָא כַּד עֲבָרוּ עַל אוֹרַיְתָא וְאִתְאַמַר לְהוֹן לָא עַמִי אַתּוּן יְתוּבוּן וְיִתְרַבּוּן וְיִתְאֲמַר לְהוֹן עַמֵיהּ דֶאֱלָהָא קְיָמָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה מספר" - מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה (דברים ל) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


והיה (תשובת הושע) דבר זה הורע בעיני הושע לגרש את אשתו ואת בניו, ולכן חזר מדבריו הקודמים והתחיל ללמד זכות על ישראל, אמר אל השם איך תרצה לשלח את אם הכנסיה ואת בניה, הלא לעתיד "יהיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר", ר"ל שהחול הגם שי"ל מספר, כי כבר התבאר שמציאת דברים רבים בלתי בעל תכלית בפעל הוא דבר נמנע (כמ"ש במו"נ ח"ב), בכ"ז הגם שי"ל מספר אין אדם יכול לספרו מפני ריבויו ודקותו, והגם שאפשר למדדו במדה גם זה א"א לעשותו כי רב החול נסתר במצולות ים ובתהומות הארץ שא"א לאדם להגיע שמה, כן לא יהיה אפשר לספר את ישראל, אם מצד ריבוים אם מצד שיהיו מפוזרים ונסתרים באפסי ארץ עד שרבים מהשבטים חשובים כאובדים כי אין יודע מקומם כחול הטמון במעמקי ימים, ואז "יהיה במקום אשר" צוה ה' עתה "שיאמר להם לא עמי אתם" דהיינו במקום שהדיחם בגלות והסתיר פניו מהם, אז "יאמר להם" שהם "בני אל חי" שאז יכירו כולם כי אביהם חי ומשגיח על בניו בהשגחה מיוחדת מופלאת שעי"ז יתקיימו משך זמן הגלות, ונודע בגוים זרעם כי הם זרע ברך ה':


ביאור המילות

"והיה מספר". המפ' נדחקו בסמיכות ענין הזה לשל מעלה, ואיך אחר כ"ז אמר ריבו באמכם, ולמ"ש הוא ויכוח, הושע השיב עמ"ש קרא שמו לא עמי, והלא והיה מספר וכו' וא"כ אמרו לאחיכם עמי, והשיב לו ה' א"כ ריבו באמכם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יאמר להם" - יאמר עוד עליהם בני אל חי החביבים יותר

"אשר יאמר להם" - אשר היה נאמר עליהם

"והיה מספר" - בזמן הגאולה יהיה מספר בני ישראל כחול הים אשר א"א למדוד אותם ולספרם וארז"ל שאחר שהוליד הושע את אלו אמר לו המקום שלח את אשתך וגו' והבין ברמז שלא טוב בעיני ה' אשר דבר על ישראל להחליפם באומה אחרת לכן חזר וביקש עליהם רחמים

מצודת ציון

"ימד" - מלשון מדידה

"להם" - עליהם "()" "סגירה"

מ"ג הושע · ב · א · >>