מ"ג דברים לב ח


<< · מ"ג דברים · לב · ח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם  בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם
יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים  לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
בְּאַחְסָנָא עִלָּאָה עַמְמַיָּא בְּפָרָשׁוּתֵיהּ בְּנֵי אֲנָשָׁא קַיֵּים תְּחוּמֵי עַמְמַיָּא לְמִנְיַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
בְּאַחְסָנוּת עִלָאָה עַלְמָא לְעַמְמַיָא דִי נְפָקוּ מִבְּנוֹי דְנחַ בְּאַפְרָשׁוּתֵיהּ מִכְתָּבִין וְלִישְׁנִין לִבְנֵי נְשָׁא בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא בֵּי הוּא זִמְנָא רָמָא פִיצְתָא עִם שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא רַבְרְבֵי עַמְמִין דְאִתְגְלֵי עִמְהוֹן לְמֶחֱמֵי קַרְתָּא וּבֵי הוּא זִמְנָא אָקִים תְּחוּמֵי אוּמַיָא כִּסְכוּם מִנְיַין שׁוּבְעִין נַפְשָׁתָא דְיִשְרָאֵל דִנְחָתוּ לְמִצְרַיִם:
ירושלמי (קטעים):
בְּאַחֲסָנוּת עִילַיָא אוּמַיָא בְּפָרָשׁוּתֵיהּ לִשְׁנֵי בְּנֵי אֵינָשָׁא קְבַע תְּחוּמִין לְאוּמַיָא לְמִנְיָן שִׁבְטַיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בהנחל עליון גוים" - כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם הציפם ושטפם

"בהפרידו בני אדם" - כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם

"למספר בני ישראל" - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם – כְּשֶׁהִנְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַכְעִיסָיו אֶת חֵלֶק נַחֲלָתָם, הֱצִיפָם וּשְׁטָפָם (ספרי שיא).
בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם – כְּשֶׁהֵפִיץ דּוֹר הַפַּלָּגָה, הָיָה בְּיָדוֹ לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם; וְלֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא יַצֵּב גְּבוּלֹת עַמִּים, קִיְּמָם וְלֹא אִבְּדָם.
לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בִּשְׁבִיל מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִין לָצֵאת מִבְּנֵי שֵׁם; וּלְמִסְפַּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, הִצִּיב גְּבוּלֹת עַמִּים, שִׁבְעִים לָשׁוֹן.

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ראו רמב"ן על דברים לב ז

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"יצב גבולות עמים" והציב גבולות עמים בהפלגה ולא אבדם לגמרי כמו שהיו חייבים: " למספר בני ישראל" בשביל בני ישראל שהיו מתי מספר והיו עתידים אז לצאת מאותם העמים.

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. מעתה התחיל לספר החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל ביתר שאת על כל העמים והראה כי ישראל שקולים כנגד כולם. ע"ז אמר בהנחל עליון גוים, כשחלק העולם לנחלה לכל הגוים באותו פעם הפריד והבדיל מהם את אברהם ואמר לו לך לך מארצך (בראשית יב, א). זה"ש בהפרידו בני אדם, כי אתם קרוין אדם ולא האומות, והפרידם הקב"ה מן האומות ולקחם לצד אחד ויצב גבולות עמים למספר בני ישראל, ע' אומות כנגד ע' נפש של יעקב כי בזה הורה שכל איש פרטי מהם שקול כאומה שלימה כמו שפירש בעקידה פר' בהעלותך על פסוק (תהלים פ"ז, ד'-ה') אזכיר רהב ובבל וגו', ולציון יאמר איש ואיש יולד בה. כי חלק ה' עמו וגו'. הורה שבג' מיני מספר הראה הקב"ה חבת ישראל כי המה שקולים כנגד כל המציאות. מספר א', בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה כנגד ע' אומות וע' שרים של מעלה על זה אמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. מספר ב', הוא שנים עשר שבטי ישראל כנגד י"ב מזלות אשר חלק ה' לכל העמים כמ"ש פר' ואתחנן (דברים ד, יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' לכל העמים. כנגד זה אמר כאן כי חלק ה' עמו ר"ל שאותן שנים עשר מזלות מסר לחלק כל העמים. אמנם חלק ה' עמו, כי הם גם כן במספר י"ב שבטי ישראל חלק כחלק יהיו שוה בשוה. מספר ג', הוא ג' עולמות הכוללים כל המציאות ע"ז אמר יעקב חבל נחלתו. כחבל זה המשולש כך העמיד ג' אבות יסוד לכל המציאות.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בהנחל עליון גוים. פירוש כשהנחיל ה' ב"ה את הגוים לשרי מעלה זה יגיד אשר הם פחותים אצלו אשר לא רצה שיתכנו לשמו ונתנם לשרי מעלה:


בהפרידו בני אדם. פירוש שלא מסר ה' כל האומות ביד שר אחד אלא הפרידם ונתן חלק לכל שר ושר, ואופן החלוקה שעשה בהם כשיצב גבולם היתה למספר בני ישראל, פירוש יש לך לדעת כי כל מעשה ה' עשה זה לעומת זה וטוב ורע וכל נפשות שבנבראים נטעם ה' מב' אילנות אילן א' טוב וא' רע, אילן הטוב הוא אדם הראשון, אילן הרע הוא ס"מ אדם בליעל, וכשחטא אדם הראשון ונתערב רע בטוב חזרו להיות יוצאים מהולדת אדם הראשון גם נפשות רעות עד שיצאה נפש אחת טהורה שבה כלולות כל הנשמות הקדושות ונתברר האילן הטוב מחדש וזה הוא יעקב אבינו עליו השלום, ולזה אמרו (ב"מ פ"ד. זוה"ק ח"ג רמד,) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה והבן הדברים:


ואילן זה יש בו ע' ענפים והם ע' נפש שירדו למצרים, ואשר על כן כאשר הפריד ה' האומות הציב גבולם למספר בני ישראל עשה מהם ע' כנגד ע' ענפי הקדושה:


והכוונה בזה כדי שתהיה כל בחינה ובחינה של כל ענף מענפי הקדושה מושלת על שכנגדה בחלק הרע, וזה סוד (משלי ה', ה') רגליה יורדות מות, שרגלים של הקדושה דורכים על ראשי הקליפה, ונמצאים ענפי יעקב שולטים ומולכים על האומות, ואמר כי חלק ה' עמו פירוש טעם לזה, להיות שהאומה אשר בחר לו ה' שיהיה הוא המושל עליה הם ישראל לזה נתכוון ה' והמליך ונישא את בני ישראל על כל האומות ובזה כאשר הוא מולך על ישראל הנה הוא מולך על כל העולם כולו, ואומרו חלק ה' עמו יכוין אל ישראל אחר שקבלו התורה שאז יקראו בשם עם ה', ואומרו יעקב חבל פירוש החבל שהוא ראש הנחלה, והוא מה שהעירותיך אליו ברמז אומרם ז"ל שופריה דיעקב כו':


עוד יכוין לומר להיות שיש ב' בחינות בנשמות, יש שבאה מעולם עליון ולזה יאמר חלק ה' פירוש חלק מה' ב"ה כביכול, ויש נפשות שבאות ממקום הנקרא נחלת שדי ולזה יקרא יעקב חבל נחלתו, ודקדק לומר חבל לרמוז ענין גדול אשר גילו יודעי חן כי כל נפש החיוני שבאדם יש לה חוט א' דבוק עם שורשה והוא יוצא מהנחירים ודבוק בשורשו למעלה ומשם יונקת הנפש לחיות, ועל נפש הרשע אמר הכתוב (במדבר ט"ו, ל"א) הכרת תכרת וגו' פירוש שאותו השורש הדבוק מהנפש למקום שממנו חוצבה יכריתנו ה' ושוב אין לה יניקה וזו היא מיתה רח"ל, ובצדיקים נאמר (דברים ד', ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו', והוא אומרו חבל נחלתו והבן:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בהנחל עליון גוים - עד שלא בא אבינו אברהם כבר היה המקום דן את העולם כאכזרי. חטאו אנשי דור המבול - הציפם בזיקים על פני המים. חטאו אנשי מגדל - פזרם מסוף העולם ועד סופו. חטאו סדומים - שטפם באש וגפרית. אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים ממשמש ובאים, כענין שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. וא"ת מפני מה יסורים באים? מפני חבתן של ישראל: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל!

בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם - פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל. פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ: יצב גבולות עמים!

ד"א בהנחל עליון גוים - כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר חבקוק ג עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה, אלא ישראל, שנא' יצב גבולות עמים.

ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום העולם לאומות - חלקם לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם, וכל צידונים שמה, מדי בבל ואדום מלכיה וכל נסיכיה. וא"ת מי נוטל עושרם וכבודם של אלו? הוי אומר ישראל: יצב גבולות עמים.

ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם: בהפרידו בני אדם - זה לוט, בראשית יג ויפרדו איש מעל אחיו: יצב גבולות עמים - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר שיר השירים ו ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. ששים ושמונים - הרי ק"מ לאבותינו לא ירדו במצרים אלא בשבעים נפש.

ד"א יצב גבולות עמים - יצב גבול עמים אין כתיב כאן, אלא יצב גבולות עמים; זכו אומות ליטול ב' חלקים במספר בני ישראל:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בהנחל. לומר כל שהוא, ובנו, ובן בנו, ת"ח. הרי היא לו כנחלה שאין לו הפסק:

גבלת. חסר ווי"ן, לומר י"ב מזלות יצב למספר בני ישראל:

<< · מ"ג דברים · לב · ח · >>