מ"ג דברים לב ה


<< · מ"ג דברים · לב · ה · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם  דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
חַבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵיהּ בְּנַיָּא דִּפְלַחוּ לְטָעֲוָתָא דָּרָא דְּאַשְׁנִי עוֹבָדוֹהִי וְאִשְׁתַּנַּיוּ׃
ירושלמי (יונתן):
חַבִּילוּ עוֹבָדֵיהוֹן טַבְיָא בְּנַיָא חֲבִיבַיָא אִשְׁתַּכַּח מוּמָא בְּהוֹן דָרָא עוּקְמָנָא דְאַשְׁנִייוּ עוֹבָדֵיהוֹן וְאוּף סֵדֶר דִינֵיהּ דְעַלְמָא אִשְׁתַּנֵי עֲלֵיהוֹן:
ירושלמי (קטעים):
חַבִּילוּ בְּנַיָא עוֹבָדֵיהוֹן וְלָא קֳדָמוֹי מְחַבְּלִין אֶלָא לְהוֹן עַד דִי חַבָּלוּ מוּמָא אִיתְיְהַב בְּהוֹן דָרָא עוּקָמָא וּפְתַלְגָא דְשַׁנוּ עוֹבָדוֹי וְאַף סִידְרֵי עַלְמָא אִישְׁתַּנֵי עֲלוֹי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שחת לו וגו'" - כתרגומו חבילו להון ולא ליה

"בניו מומם" - בניו היו והשחתה שהשחיתו היא מומם

"בניו מומם" - מומם של בניו היה ולא מומו

"דור עקש" - עקום ומעוקל כמו ואת כל הישרה יעקשו ובלשון משנה חולדה ששיניה עקומות ועקושות

"ופתלתול" - אנטורט"לייש (פערדרעהט פערוויקקעלט) כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל

"פתלתל" - מן התיבות הכפולות כמו ירקרק אדמדם סחרחר סגלגל

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שִׁחֵת לוֹ וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ, "חֲבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵיהּ" [=הִשְׁחִיתוּ לָהֶם, לֹא לוֹ].
בָּנָיו מוּמָם – בָּנָיו הָיוּ, וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הִיא מוּמָם.
בָּנָיו מוּמָם – מוּמָם שֶׁל בָּנָיו הוּא וְלֹא מוּמוֹ.
דּוֹר עִקֵּשׁ – עָקוּם וּמְעֻקָּל, כְּמוֹ: "וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ" (מיכה ג,ט); וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: "חֻלְדָּה שֶׁשִּׁנֶּיהָ עֲקוּמוֹת וַעֲקוּשׁוֹת" (ראו חולין נ"ו ע"א, ומגילה כ"ד ע"ב).
וּפְתַלְתֹּל – אינטורטיליי"ץ [entortiliez = מפותלים, מסובכים[2]], כַּפָּתִיל הַזֶּה, שֶׁגּוֹדְלִין אוֹתוֹ וּמַקִּיפִין אוֹתוֹ סְבִיבוֹת הַגְּדִיל.
פְּתַלְתֹּל – מִן הַתֵּיבוֹת הַכְּפוּלוֹת, כְּמוֹ: "יְרַקְרַק" (ויקרא יג,מט), "אֲדַמְדָּם" (שם), "סְחַרְחַר" (תהלים לח,יא), "סְגַלְגַּל" (תרגום מל"א ז,כג).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שחת לו: שחת ישראל לעצמו כדכתיב שיחתך ישראל כי בי בעזרך, הוא גרם לעצמו השחתה:

לא: כלומר ולא אחר:
בניו מומם: מומם הוא כפל לשון של שחת ישראל, בניו של הקב"ה הם עשו מום בעצמם כדכתיב כי משחתם בהם מום בם:


רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שחת לו לא בניו מומם" - המום יקרא השחתה כמו שנאמר (ויקרא כב כה) כי משחתם בהם מום בם וכן וזובח משחת לה' (מלאכי א יד) יאמר כי מומם של ישראל שחת לצור עמו ונחלתו וקראם "לא בניו" כאשר יקראם בניו בעת רצון ואמר כי הם דור עקש ופתלתל כי העקשות הפך הישר כענין שנאמר (מיכה ג ט) ואת כל הישרה יעקשו והפתלתל הפך הצדיק ואחרי שהוא צדיק וישר והעם בהפך מזה אינם בניו אבל הם משחיתים לו ושיעור הכתוב שחת לו מומם את לא בניו דור עקש ופתלתל והנה הטעם שלא בא חסרון מעלתם מפועל הצור כי הוא תמים ולא יבוא בו חסרון לעולם אבל מומם הוא המשחית אותם לפני אביהם וטעם "לא בניו" כמו ואמרתי ללא עמי עמי אתה (הושע ב כה) וכן הם קנאוני בלא אל (פסוק כא) במי שאיננו אל וישבעו בלא אלהים (ירמיהו ה ז) או יאמר שחת לו מומם שאינם בניו כי הם דור עקש ופתלתל הפך ממנו

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

דור עקש ופתלתל. מדבר עכשיו על ישראל, והוא דבק עם הלה' תגמלו זאת, אע"פ שהכתוב מפסיק ביניהם בסוף פסוק, יאמר אע"פ שאתם דור עקש ופתלתול תרצו להשחית כמותם, הלה' תגמלו זאת. ולפי שכבר הזכיר למעלה (דברים לא) כי אחרי מותי השחת תשחיתון, והודיעם בנבואתו שהם עתידים להשחית ולעבוד עבודה זרה אחר מיתת יהושע, על כן יתרה בהם ויזהיר אותם על זה.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול." אבל דור עקש ופתלתול לא בניו בתמימות הנה מומם בעגל שחת לאל יתעלה את המכוון כאמרו כי שחת עמך. כי הוא אמנם כיון לקדש את ישראל ולקדש שמו בעולמו על ידם שיהיו למאורות במין האנושי להבין ולהורות כאמרו כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. והם השחיתו כל זה בעגל:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שחת לו לא בניו מומם. בילקוט פר' האזינו (לב.תתקמב) מסיק הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתם כו' ומה אלו שנבראו לא לשכר ולא להפסד ואינן חסים על בניהם ועל בנותיהם לא שינו מדתם, אתם שיש לכם שכר והפסד ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם עאכ"ו שלא תשנו את מדתכם. ומי הגיד לבעל מדרש זה שהזכיר בנות או בנים בק"ו זה, ולמעלה פר' נצבים (ל.יט) פרשתי שלמד זה ממ"ש שם העידותי בכם את השמים ואת הארץ, וכתיב בתריה למען תחיה אתה וזרעך, ולמה הזכיר ביעוד זה זרעו יותר מבשאר כל היעודים אלא כך אמר לו אם אין אתה עושה למען חייך עשה נא למען חיי זרעך שהרי אתה חס בטבע על בן ובת. וכן בפר' זו אחר שאמר האזינו השמים וגו', אמר שחת לו לא בניו מומם. מתחילה אמר שחת לו שהחוטא ורב מרי משחית לו לעצמו, ולא זו לו אלא אפילו על חיי בניו אינו חס כאילו לא בניו המה וזהו מומם הגדול כי לפעמים חמדת שעה תלחצהו שאינו מתבונן בסוף העונש כי יבא, אבל בניו מה חטאו לו כי אין להם חלק בהנאה זו אבל יש להם חלק בעונש.

וזה"ש בסמוך וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו. כי בשלמא מה שלא היה חס על עצמו אינה הכעסה גדולה כל כך לפי שישמן ישורון ויבעט שמנת עבית וגו'. ר"ל הנאת שעה תלחצהו אבל בניו ובנותיו שאין להם אפילו הנאת שעה איך לא יחוס עליהם להביאם במצודת העונש ההוא זהו הדבר המכעיס להקב"ה ביותר, זה"ש מיד אחר שמנת עבית וגו', וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, שינאץ ה' עליו ממה שהוא מכעיס בניו ובנותיו לכך נזכרו כאן שני השחתות אלו והגדיל ביותר ההשחתה שגורם לבניו ממה שהוא משחית נפשו, כי לכך נאמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, וכאן שחת לו לא בניו מומם, אע"פ ששיחת לו לעצמו מ"מ אין מום זה שבו גדול כל כך כמו המום שהוא פוגם בבניו כי דומה לו כאילו לא בניו המה זהו עיקר מומם.

ד"א בניו מומם. זה עיקר מומם שהם בניו של השי"ת ולא הביטו אל צור אשר חוצבו ממנו כי הצור תמים פעלו. והיה להם ללכת בדרכי אביהם שבשמים כמ"ש (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, הלך אחרי דרכיו כמו שנאמר הלא הוא אביך קנך, והיה לך לילך בדרכיו.

ד"א שבניו רמז למעשיו שנקראו תולדותיו של אדם, הן תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים, הן מעשה הרשעים כמו שנאמר (תהלים ז, טו) והרה עמל וילד שקר. והרשע אינו מודה על האמת לעולם ובכל תולדותיו הרעים שהוא מוליד יאמר כי לא בניו המה, וזהו עיקר המום שבהם שלא ישים אשם בנפשו בכל תולדותיו הרעים וכחש לאמר כי לא בניו המה לא אני ילדתים, וסבה לזה לפי שהם דור עקש ופתלתל. כי מצד היותו דור עקש אינו מודה על האמת לעולם ואומר לכל מוכיח לא פעלתי און. סבה שנייה מצד היותו עובר עבירה ושנה בו ומורגל לעשותה פעמים רבות עד שנעשה הדבר אצלו כהיתר (יומא פו, ב), וזה"ש ופתלתל, כפתילה זו המשולשה כך העובר ושנה ושלש נעשה לו כהיתר ואינו שב מן דרכו לעולם.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שחת לו לא בניו. פירוש כשמשחיתים דרכם גורמים רעה לעצמם, ומה רעה גורמים לא בניו פירוש שאינם נקראים בני אל חי כאומרם ז"ל (בבא בתרא דף י.) כשישראל הולכים בדרכו של מקום נקראים בנים וכשאין הולכים וכו' נקראים עבדים, והוא אומרו שחת לו שלא יקראו בניו של הקדוש ברוך הוא, ואומרו מומם לפי שיש מקום לומר סוף סוף יגיע הדבר לאב מום הבנים ח"ו, לזה אמר מומם פירוש המום מהם בא לא מאבינו כי הוא ברא את האדם ישר, וכמאמר הנביא (ישעי' ה' א ב) כרם היה וגו' ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק וגו' ויקו לעשות ענבים וגו', והוא אומרו מומם פירוש המום מהם בא, ופירוש מום על דרך אומרם ז"ל (סוטה דף ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, שהוא רוח רעה והיא תקרא מום בסוד אומרו (לעיל ט"ו כא) מום רע, והמשכת חלק זה הרע אינו אלא מצד מעשה האדם:


דור עקש ופתלתול וגו'. שאם יהיה עקש לבד, דברי התורה תשים המעקשים למישור, ומי גרם לזה שנשחת היותו עקש ופתלתול פירוש מתחזק בעקשותו, כאשר עינינו רואות בדורות הללו מיני אפיקורסות דרך עקש וכשאדם מישר עקשותיהם הם מתחזקים בארחות עקשים קשים, וזה אובדן מולדת בית:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

שחת לו לא בניו מומם - אע"פ שהם מלאים מומים קרויים בנים, שנא' שחת לו לא בניו מומם, דברי ר' מאיר. וכן היה ר' יהודה אומר: אין בהם מומים שנ' לא בניו מומם, ואומר ישעיה א זרע מרעים בנים משחיתים; אם כשמשחיתים קרוים בנים, אלו לא היו משחיתים עאכ"ו! כיוצא בדבר אתה אומר ירמיה ד חכמים המה להרע; והרי דברים ק"ו: ומה כשהם סכלים קרוים חכמים, אלו היו מטיבים עאכ"ו! כיוצא בו אתה אומר ירמיה ד בנים סכלים המה ולא נבונים; והרי דברים ק"ו: ומה כשהם סכלים קרוים בנים, אלו היו נבונים עאכ"ו! כיוצא בו אתה אומר יחזקאל לג ויבוא אליך כמבוא עם וישבו לפניו עמי ושומעים את דבריך. יכול שומעים ועושים? ת"ל ואתם לא תעשו; והרי דברים ק"ו: ומה כשהם שומעים ולא עושים קרויים עמי, אלו שומעים ועושים עאכ"ו!

משום אבא דורש אמרו: שחתו ישראל בכל לאווים שבתורה; וכל כך למה? שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר: כל זמן שאנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו. משל לאחד שיצא לצלב. אביו בוכה עליו, אמו בוכה עליו ומתחבטת עליו, וזה אומר אוי לי, וזה אומר אוי לי, אבל אין זה הוי הוי - אלא שיצא ליצלב; וכן הוא אומר ישעיה ג אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:

דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: אתם עוקמנים, פתלתולים אתם, אין אתם הולכים לאור! משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו - מתקנו באור, ואם לאו - מכוונו במעגילה, ואם לאו - מפסלו במצד ומשליכו לאור. וכן הוא אומר יחזקאל כא ונתתיך ביד אנשים בוערים חורשי משחית.

ד"א דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: במדה שמדדתם - בה מדדתי לכם, וכן הוא אומר: עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.

<< · מ"ג דברים · לב · ה · >>


  1. ^ צורת הרבים בשל המשמעות הקיבוצית של המלה "דור", או שיש לפנינו יחסת־נושא.
  2. ^ צורת הרבים בשל המשמעות הקיבוצית של המלה "דור", או שיש לפנינו יחסת־נושא.