מ"ג דברים כט יא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לעברך בברית יהוה אלהיך ובאלתו אשר יהוה אלהיך כרת עמך היום

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְעׇבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לְאַעָלוּתָךְ בִּקְיָמָא דַּייָ אֱלָהָךְ וּבְמוֹמָתֵיהּ דַּייָ אֱלָהָךְ גָּזַר עִמָּךְ יוֹמָא דֵין׃
ירושלמי (יונתן):
לְאַעֲלוּתְכוֹן בִּקְיָימָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן וּלְאַזְהְרוֹתְכוֹן בְּמוֹמָתֵיהּ דַיְיָ אֱלָהָכוֹן גְזַר עִמְכוֹן יוֹמָנָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לעברך" - להיות עובר בברית ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך אלא כמו לעשותכם אותם

"לעברך בברית" - דרך העברה כך היו כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בנתיים כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לְעָבְרְךָ – לִהְיוֹתְךָ עוֹבֵר בַּבְּרִית. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּמוֹ 'לְהַעֲבִירְךָ', אֶלָּא כְּמוֹ "לַעֲשֹׂתְכֶם אוֹתָם" (דברים ד,יד).
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית – דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה. כָּךְ הָיוּ כּוֹרְתִין בְּרִית: עוֹשִׂין מְחִיצָה מִכָּאן וּמְחִיצָה מִכָּאן וְעוֹבְרִים בֵּנְתַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו" (ירמיהו לד,יח).

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. העברה זו היא הכנסה בברית, כי לא אמר לעברך על ברית אבל אמר בברית, וזה יורה שהכוונה להכנס בברית הש"י כמו שעובר בין הבתרים לקיים הברית, לא לעבור על הברית, ומזה תרגם אונקלוס לאעלותך בקיימא. ומה שאמר ובאלתו, האלה הזאת תחזור לישראל, כלומר באלה שעשיתם לו שהשביע אתכם בה, ואתם מקבלים אותה עליכם.

ויתכן לפרש ובאלתו שהוא חוזר להקב"ה, כלומר ובאלה שעשה לכם, יאמר אתם נצבים להכניס בברית הש"י ובאלה שנשבע לכם שתהיו לו לעם והוא יהיה לכם לאלהים, ופסוק של אחריו יורה כן, שאמר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך. ומה שיחזק הענין הזה הוא שמצינו פסוק מלא (שמואל א יב) כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם, ואע"פ שכל המפרשים ז"ל פרשוהו מלשון חפץ ורצון, זה אפשר שיהיה בכללו, והוא העיקר שהוא מלשון אלה. ומה שיחזק לך עוד מה שאמרו במדרש, (שיר ז) מלך אסור ברהטים, כבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובבניכם עד עולם ולא אחליפם באומה אחרת, ואין אסור אלא שבועה, שנאמר (במדבר ל) ואסרה אסר על נפשה בשבועה, ברהטים אלו האבות, אברהם שכתוב בו (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם, ותרגומו רהט, יעקב שכתוב בו (שם ל) ברהטים בשקתות המים, לפיכך אינו יכול לעבור על שבועתו. וכן אתה מוצא כשבקשו ישראל לפרוק עול מלכות שמים מעליהם בימי יחזקאל, מה כתיב שם (יחזקאל כ) באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה', אמרו לו כהן שקנה לו עבד מהו שיאכל בתרומה, אמר להן הן, אמרו לו מכרו מהו, אמר להן כבר יצא מרשותו, אמרו לו אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה כאומות העולם, אמר להן (שם) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה וגו' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, אמר להם כל זמן שלא ימכר ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר (ישעיה נב) כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לעברך בברית" אתם נצבים עם כל זה הסדר וההסכמה מוכנים להיות עוברים בברית ומזה נראה שכולכם חפצים לקבל עליכם בלב שלם:

"אשר ה' אלהיך כורת עמך היום למען הקים אותך וכו'." והנה האל ית' מכוין כזה הברית להקים אותך לו לעם כדי שיהיה הוא לך לאלהים ובזה תקנה חיי עולם. ובהיות תכלית זה הברית כל כך נכבד צריך שתהיה קבלתו בתכלית השלימות:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לעברך בברית". מבאר תכלית אסיפתם, שהוא לעבור בברית ה' ובאלתו, לשמור את התורה, והרמב"ן כתב שיתכן שכרת עוד עמהם ברית כברית הראשון אשר כרת אתם בהר סיני שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם וזרק על המזבח, וחצי הדם זרק על העם: אשר ה' אלהיך כורת עמך היום. אל תחשבו שמנדבת לבבכם תעשו זאת ולכן אם תעברו על

הברית יהיה לכם אמתלא, לכן הודיעם, אשר ה' אלהיך כורת עמך היום, שהוא המצוה לבא בבריתו:

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

לעברך בברית ה' אלהיך. מה שמזכירם בכל הפרשה בלשון רבים זולת בפסוק שהזכיר העברת הברית הזכירם בלשון יחיד, זה מופת חותך שעיקר ברית הוא בעבור הערבות כי מצד הערבות יהיו כל ישראל כאיש אחד שבזמן שיש לו מכה באיזה אבר פרטי אז כל גופו מרגיש וחולה כך בזמן שאחד חוטא כולם מרגישים, כמ"ש בחטא של עכן חטא ישראל (יהושע ז, יא) וכן אמרו במדרש (ויק"ר ד, ו) שה פזורה ישראל (ירמיה נ, יז) למה נמשלו ישראל לשה מה השה בזמן שלוקה באחד מאבריו כולן מרגישין אף ישראל עכן לבדו חטא וכתיב חטא ישראל. ולי נראה שכל הדרוש הזה הוציא מן מלת פזורה כי יאמר מאחר שהם כשה שבזמן שלוקה באחד מאבריו כולם מרגישים וא"כ הרי הם כאיש אחד שכאב אבר אחד שדי תכלא בכוליה ועי"ז מן הדין שיהיו כולם באגודה אחת כאיש אחד ואע"פ כן הם פזורים ויפרדו איש מעל אחיו לא ידרוש שלום חבירו וטובתו כל הימים ולא יאמר בלבבו הלא כל המאורעות הרעות של חבירי עלי דידי הדר וגם עלי יעבור כוס שלו. לכך נאמר כאן לעברך בברית ה' לשון יחיד כי ע"י ברית זה בהכרח תהיו באגודה אחת כאיש אחד ועל ערבות זה יתבארו כל פסוקי פרשה זו אשר יבא ביאורם בסמוך בעז"ה.

אתם נצבים היום. במדרש (תנחומא א) למה נסמכה פר' אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ מן מ"ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם כו', עיין כל הנוסח ברש"י. וכאן יש מקום לספק ספק גדול במה שקבלו ישראל תנחומין של הבל כי מה שלא עשה בהם כלייה עד הנה לפי שעדיין לא נתמלא סאתם שיחולו עליהם כל האלות של התוכחה, וא"ת שהרבו כעסים למקום ב"ה והגדילו אשמה עד שהיו ראוין לכל אותן האלות ואעפ"כ הש"י ברחמיו לא עשה עמהם כלה ככל חטאתם, אם כן משה כתב להם שטר ושוברו עמו ובחנם יעד להם כל אותן התוכחות כי לעולם לא יפחדו מהם ומורא לא יעלה על ראשם מן אותן קללות כי יאמרו הרי כבר חטאנו כאלה וכאלה ולא רבצה בנו האלה, גם האיש משה הבטיחנו שגם אם יוספים אנחנו לחטוא לא יגע בנו רע וא"כ עשה משה תרי דברים דסתרי אהדדי כי מתחילה יעד להם הקללות כדי שיראו מהם ואח"כ נחם אותם וידבר על לבם שאף אם יהיו חוטאים לא יכלו מצד הקללות, וא"ת שהקללות יחולו אבל לא יהיה בהם כדי לכלותם לגמרי הרי כבר הובטחו על זה מפי הגבורה שנאמר (ויקרא כו, מד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו'. ועו"ק למה לא נבהלו מן אותן מ"ט קללות שבת"כ כי גם בהם יש די השיב כל פנים לירקון, ועוד יש לדקדק בנוסח הלשון למה אמר מאה חסר שתים כי אם חסרו שתים אין כאן מאה והל"ל צ"ח כדרך שאמר חוץ מן מ"ט כו', ומהו שאמר כך האיר לכם ועתיד להאיר לכם כו' עתיד מאן דכר שמיה, ומנלן שמשה אמר כל הדברים הללו.

והנראה לומר בזה שבכל האלות המפורשות בת"כ, ובפר' כי תבא, בכולם יש מקום לאיש קשה עורף להסיר יראת ה' מנגד עיניו וליתן ברכת שלום לעצמו לבקש הצלה מה ע"י איזו תחבולה אנושית כדרך שאמר בדור המבול קל הוא על פני המים (איוב כד, יח) יש לנו ספינות קטנות קלות שישוטו על פני המים וכן באלות אלו, דרך משל כתיב והיו שמיך אשר על ראשך ברזל משמע דווקא מה שעל ראשך ולא מה שעל ראש שאר האומות כי שם יהיה מטר אם כן יקשה ערפו לומר אלך ואקנה תבואה מן שאר האומות כי יש שבר אצלם, וכן דבר וחרב יאמר אמלטה על נפשי וכמ"ש (משלי כב, ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, ואם כן בכל הקללות לא הוריקו פניהם כי אמרו יש מקום להנצל מהם ע"י תחבולה אנושית, אמנם אם תגזם לאדם לעשות לו איזו דבר ולא תפרש ענשו א"כ אינו יכול להשמר ממך כי לא ידע ממה יהיה נזהר, והנה באותן קללות של ערבות מואב ודאי מאה הם כי בעל המדרש מנאם ומנה מאה אך שנכללו בהם שנים שלא פורש מהותם מה הם והוא מ"ש גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזה. ובלי ספק שבעל מדרש זה לא מנה כל חלי וכל מכה בכלל מספר צ"ח אבל מנה צ"ח זולתם ועמהם יש ק' אך מן אותן ק' חסר ב' לא חסרו ממש אלא חסרו שלא פורש מהותם וא"כ א"א להשמר מהם, ע"כ נבהלו נחפזו רעדה אחזתם בעבור שתים אלו שחסרו ונסתם מהותם ויראו מהם שיעשה בהם כליון.

וידבר משה על לבם אין הדבר כן כמו שחשבתם, שלכך העלים מהות שתים אלו כדי שלא יהיה לכם מקום להשמר מהם שהרי הרבה פעמים כעסתם ולא חלו שתי קללות אלו אע"פ שהייתם ראוין שיחולו, ואם תאמרו א"כ למה נאמרו ביעוד הקללות ולמה לא נתפרשו, לפי שהם מדברים בעונש עה"ב הנעלם כי מצד היות האדם מסובך בחשכת חומרו אינו יכול להבין מהות העונש ההוא כדרך שהעלימה התורה מהות השכר הרוחני מזה הטעם, וביאור הענין שמשה אמר הנני מיעד לכם צ"ח קללות כולם בעה"ז גם כל חלי וכל מכה השייך אל החוטא לעה"ב כדי רשעתו אשר לא כתוב בספר התורה הזה כי התורה לא דברה מן זה העונש כלום גם הוא על ראש רשעים יחול, וזה"ש אתם נצבים היום כיום הזה המאפיל ומאיר כך אתם קיימין בקיום נצחי וגם אחר שתחשך השמש והירח ביום המיתה תשובו לאור באור ה' הנצחי לעה"ב, ואחר שהונח שיש מציאות לאדם גם אחר מותו הנה בזה תבינו פירוש הפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת. וזה"ש כך האיר לכם ועתיד להאיר כי כשם שאור לכם בעה"ז כך זורח הוא שם גם לעתיד והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפני, כמ"ש (ברכות ה, א) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין ואחד מהם עה"ב שנאמר (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר. ואחר שגלה להם משה סוד עה"ב אשר לפנים לא ידעו הנה בזה נתקררה דעתם ע"י הבנת ב' מכות אלו הנעלמים כאמור.

<< · מ"ג דברים · כט · יא · >>