מ"ג דברים כג כ
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תְרַבֵּי לַאֲחוּךְ רִבִּית כְּסַף רִבִּית עֲבוּר רִבִּית כָּל מִדָּעַם דְּמִתְרַבֵּי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תַרְבֵּי מִדִּילָךְ לְחַבְרָךְ עַל מִזְפּוֹ דְּאוֹזְפָךְ לָא עַל מִזְפּוֹ דְּכָסִיף וּמִזְפּוֹ דְּמֵיכְלָא וְלָא עַל מִזְפּוֹ דְּכָל מִדַּעַם דְּמִתְרַבֵּי: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
יוסיף בכאן אזהרה גם ללוה, מה שאין כן בכל דיני ממונות, שאם רצה הוא לזוק בנכסיו רשאי; אבל מפני רגילות החטא הזה, יזהיר בו גם הלוה.
וביאר בכאן, שיהיה רבית הנכרי מותר, ולא הזכיר כן בגזל ובגנבה, כמו שאמרו (ב"ק קיג) "גזל גוי אסור". אבל הרבית, שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם, לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד, כמו שצוה (ויקרא יט יח) "ואהבת לרעך כמוך" וכמו שאמר (לעיל טו ט) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'". ועל כן אמר "למען יברכך ה' אלהיך", כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה. וכן השמיטה חסד באחים, לכך אמר (שם פסוק ג) "את הנכרי תגוש", וקבע לו ברכה, כי הכתוב לא יזכיר הברכה רק בצדקה ובחסדים, לא בגזל ובגנבה ובאונאה.
והזכיר "נשך כסף נשך אכל", לבאר שהלוה סאה חטין בסאה וחצי יהיה נשך גמור אפילו לא יהיה שוה סאה וחצי בעת הפרעון כדמי סאה שהלוהו. וביאר עוד "כל דבר אשר ישך", אפילו באבני הבנין ושאר הנלוים, אולי יעלה על הדעת שאין הנשך רק בכסף שכל הדברים נקנין בו ובאוכל שהוא חיי האדם אבל בשאר הדברים נלך אחר שום הכסף לעת ההלואה והפרעון.
ורבותינו (ספרי קכט) עשו "לנכרי תשיך" לאו הבא מכלל עשה באחיך, מפני שהוא מיותר, שכבר אמר לא תשיך לאחיך.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא תשיך לאחיך . אין לי אלא לוה, מלוה מנין? ת"ל אל תקח מאתו נשך ותרבית .
מכלל שנאמר " כספך " - ולא כסף אחרים, " אכלך " - ולא אוכל אחרים. או " כספך " - ולא כסף מעשה, " אכלך " - ולא אוכל בהמה? כשהוא אומר " נשך כסף ", לרבות כסף מעשר. " נשך אוכל ", לרבות אוכל בהמה. אין לי אלא " נשך כסף נשך אוכל ", מנין לרבות כל דבר? ת"ל " נשך כל דבר אשר ישך ".
ר' שמעון אומר, מנין שלא יאמר לו, "צא ושאול בשלום פלוני" או "דע אם בא איש פלוני ממקומו"? ת"ל ( נשך ) כל דבר ( אשר ישך ).
לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך . " לנכרי תשיך " מצות עשה, " ולאחיך לא תשיך " מצות לא תעשה.
ר"ג אומר, מה ת"ל " ולאחיך לא תשיך ", הרי כבר " לא תשיך לאחיך "? אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו ללוות ממנו, והיה משלח לו, ואומר "בשביל שילוני", זו היא רבית מוקדמת. לוה הימנו והחזיר לו מעותיו, והיה משלח לו, ואומר "בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי", זו היא רבית מאוחרת.
למען יברכך א-להיך בכל משלח ידך . קבע לו הכתוב ברכה (בשליחות ידיו) [בכל שליחות ידיו].
על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה . בשכר שתבא, תירש.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכט.
לא תשיך . כבר נאמר (בפ' אמור כה לו, כה לז) אל תקח מאתו נשך וגו' את כספך וגו' , ונשנה כאן בשביל דברים שנתחדש -
- א'. אזהרה על הלוה, שלא יתן רבית, ש" כי תשיך ", יורה שמפעיל אחרים להשיך אותו. ושם בא האזהרה על המלוה, כמ"ש אל תקח מאתו .
- ב'. שלא אמר כאן "נשך כספך ונשך אכלך". בא ללמד, שאף שאין הכסף שלו, רק כסף מ"ש (=מעשר שני) . (שלוה כסף מ"ש, ע"מ לשלם ג"כ בכסף מ"ש יותר ממה שלוה. אף שהכסף קודש, ואינם שלו, עאפ"כ כיון שיוכל להנות מהן בירושלים, חשיב כשלו לענין רבית). וכן מדלא כתיב "אכלך", מרבה אף אוכלי בהמה (ומשם נלמוד, דאם הכסף אינו שלו רק של עכו"ם, מותר לקבל בשליחותו רבית מישראל).
והוסיף לאמר, " לנכרי תשיך ", שפי' הרמב"ן שמותר אתה לתת לו הרבית. וגם לפי דעת אחרים הוא מ"ע - שאם פסק לתת לו רבית, שיקיים דברו ויתן הרבית; ולא יחלל השם בשנותו את דברו. ויש שפי', שאף אם נפרש שמותר לקחת ממנו רבית, אין זה נגד חוקי השכל. כי הרמב"ן ז"ל כ', שהצווי שלא לקחת רבית, הוא גם כשהוא מדעת הלוה ומלוה. ואף שהרשות בידם לעשות עם ממונם מה שירצו, לאבדם או להפקירם, מ"מ אסר התורה לקבל רבית. מפני שהלואה רגילה מאד, וצותה התורה שתהיה אחוה בין בני ישראל, וילוו זמ"ז (=זה מזה) בלי שום תשלום הוספה. והיום ילוה ראובן משמעון, ולמחר שמעון מראובן; ולזה הבטיח ה' כאן ברכה, מפני שהוא חסד. אבל עכו"ם לא ילוה לישראל בלי רבית. א"כ כשהעכו"ם לוה מישראל, למה לא יקבל מאתו רבית שהוא נותן לו ברצונו. וגם שעושה לו טובה במלוהו בעת דחקו, שלא חייבו הכתוב להלוות לו בחנם!
ד' (=אולי " דבר ") , מרבה כאן כל דבר, אף לא (=שאינו) כסף ולא אוכל. ור"ש דריש, מדלא כתיב "רק כל אשר ישך", והוסיף מלת " דבר " שהוא מלשון דבור, ש"מ שאף רבית דברים אסור. ולפ"ז מ"ש " אשר ישך ", יורה על ההרגשה, כמו שהנשוך מרגיש תיכף הכאב. ורבית דברים אינם אסורים, רק אם מרגיש המלוה שהוא בשביל ההלואה. למשל אם מקדים לו שלום והוא אינו רגיל בכך. אבל אם גם בלא ההלואה רגיל להקדים לו שלום - מותר.
ור"ג מרבה רבית מוקדמת ורבית מאוחרת. ובעל זרע אברהם פי', מדסמיך לתיבת " כסף " נשך לפניה ונשך לאחריה, להורות שבין לפני ההלואה ובין לאחר ההלואה, אסור.
אשר אתה בא שמה לרשתה . ע"פ רוב, במקום שמזכיר הכתוב ירושת הארץ, יאמר אשר ה' א-להיך נותן לך . וכאן לא הזכיר נתינת ה'! לכן פי', שבשכר שהאמינו בה' ובאו לארץ, בשכר זה ירשו שלא בתורת מתנה. ורמז הכתוב זאת בפי' הרבית, מפני שאמר כאן שמי שיסרב לקחת רבית בעבור האמונה בה', יהיה שכרו ברכה.