מ"ג דברים כג ה
<< · מ"ג דברים כג · ה · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃
תרגום
| אונקלוס: | עַל עֵיסַק דְּלָא עָרַעוּ יָתְכוֹן בְּלַחְמָא וּבְמַיָּא בְּאוֹרְחָא בְּמִפַּקְכוֹן מִמִּצְרָיִם וְדַאֲגַר עֲלָךְ יָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם דְּעַל פְּרָת לְלָטָטוּתָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | עַל עֵיסַק דְּלָא זְמִינוּ לְכוֹן בְּלַחֲמָא וּבְמוֹי בְּאָרְחָא בְּמִפַּקְכוֹן מִמִּצְרַיִם וּדְאוֹגַר לְכוֹן יַת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר מִן פְּתוֹר חֶלְמַיָא דְּמִתְבַּנְיָא בְּאַרַע אֲרַם דְּעַל פְּרָת לְמֵילַט יַתְכוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"על דבר" - (ספרי) על העצה שיעצו אתכם להחטיאכם
"בדרך" - כשהייתם בטירוףרמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. דרך ארץ הוא לקדם את הבאים בדרך במאכל ובמשתה, לא שהיו ישראל חסרים במדבר, שהרי המן יורד להם והבאר הולך עמהם.
ספורנו (כל הפרק)
כלי יקר (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
קיד.
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים . (כשהוא אומר על דבר,) [שאין תלמוד לומר " על דבר ", אלא] אף על העצה. וכה"א, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב .
בדרך . בשעת טרופיכם.
בצאתכם ממצרים . בשעת גאולתכם.
ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור . הרי דבר (גנאי) לבלעם.מלבי"ם - התורה והמצוה
קיד.
על דבר אשר לא קדמו . פי' למה הרחקם? בשביל שלא קדמו. הלא אין יחיד יוכל לקדם, רק כל העם ביחד; וא"כ כל אחד יוכל להצטדק, הלא אין בי האשם! לזה אמר " על דבר " - שנתיעצו כל העם, וכולם כאיש אחד הסכימו שלא לקדם. וזה שאמר בספרי " על דבר , על העצה".
ומה שמביא ראיה מפסוק, עמי זכר נא מה יעץ , אף שהוא לענין " אשר שכר " (את בלעם) . אבל לימד משם, שענין בני מואב נגד ישראל היה הכל בעצה, לא במקרה. וכמו ששכרות (ששכרו את) בלעם היה בעצה; כך שלא להקדים, היה על פי עצה.