מ"ג דברים כג ו
<< · מ"ג דברים כג · ו · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא אבה יהוה אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
תרגום
| אונקלוס: | וְלָא אֲבָא יְיָ אֱלָהָךְ לְקַבָּלָא מִן בִּלְעָם וַהֲפַךְ יְיָ אֱלָהָךְ לָךְ יָת לְוָטִין לְבִרְכָן אֲרֵי רִיחֲמָךְ יְיָ אֱלָהָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְלָא צָבָא יְיָ אֱלָהָכוֹן לְקַבָּלָא מִן בִּלְעָם וְהָפַךְ יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּפוּמֵיהּ מְטוֹלְכוֹן יַת לְוָוטִין לְבִרְכַן אֲרוּם רָחֵמִינְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן: |
כלי יקר (כל הפרק)
ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. לשון זה צריך ביאור כי איך יתכן לומר שהקללה עצמה תהיה לברכה, אע"פ שבאו במקום הקללות ברכות מעין הדברים שרצה לקללם מ"מ אין הקללה עצמה לברכה, גם קשה על מה שארז"ל (סנהדרין קה, ב) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לקללם כו' ומסיק כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות כו' שנאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה. קללות לא נאמר כו' משמע רק אחת מהם נהפכה לברכה, וקשה מה נשתנה ברכה זו מזולתה, ועוד מאי משמע מלשון הפסוק שדוקא בתי כנסיות חזרו לברכה.
והביאור לכל זה הוא, שבלעם קוסם היה והיה רואה באצטגנינות של ישראל שהיה מורה על כל הדברים הללו שבקש לקללם בו לא יהיה להם בתי כנסיות כו', לא תהא מלכותם מושכת כו', וידוע שאין הקב"ה משדד המערכה בעבור זכותם של ישראל כ"א במקום שאין שום דרך להסב פני המערכה לטובה אבל במקום שיש לקיים משפט המערכה ולפתרה על דרך אחר אזי אין הקב"ה משדדה, דוגמת כוכב ששמו רעה שהיה עולה לקראת ישראל והיה מורה על דם הפכו הקב"ה לדם מילה וכארז"ל (שבת קנו, א) האי מאן דנולד במזל מאדים להוי טבחא כו' כמבואר למעלה בפר' בא (י.י) וכל הקללות שמנה שם בגמרא לא תשרה עליהם שכינה, לא תהא מלכותם מושכת, לא יהיה להם זיתים וכרמים כו', בכולם לא היה שום דרך לפרשם לטובה כדי לקיים משפט המערכה וישראל לא יהיו ניזוקין, על כן הוצרך הקב"ה לשדד המערכה מהוראות אלו מכל וכל לפיכך חזרו כולם לקללה כשחטאו ישראל ולא היה בידם זכות העומד בכחו נגד המערכה.
אבל בהוראת לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא הוצרך הקב"ה לשדד המערכה כי היה מקום לקיים משפט המערכה שלא יהיה להם בתי כנסיות אבל לטובתם הוא, והיינו כדרך שפירש"י משכנותיך ישראל שהם ממושכנים בעונם שנאמר (איכה ד, יא) כלה ה' חמתו ויצת אש בציון. וזה ודאי טובה גדולה שיכלה ה' חמתו בעצים ואבנים ואנחנו נמלטנו כי מי שיש לו משכון ליתן אותו בחובו אינן גובין ממנו נפשות, והיינו הך שנאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי נוסח הקללה עצמה שהיא לא יהיה להם בתי כנסיות נתהפכה לברכה כי ע"י שלא יהיה להם בתי כנסיות ינצלו הנפשות, והיינו שאמר בלעם מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. ר"ל טובתכם הוא שהם משכנותיך ממושכנים עליך ואתה ניצול ולפיכך לא חזר דבר זה לקללה שהרי נתקיימה משפט המערכה ולא שודד, על כן אין שייך לומר שתחזור הוראת המערכה לקדמותה כשאין ישראל זוכין.אור החיים (כל הפרק)
"ולא אבה וגו'".
אומרו "ולא אבה" פירוש הגם שהיה מקום לשמוע מצד ענפי החטא שהיה בלעם נאחז בהם, אף על פי כן נתרצה ה' בלא טעם "ולא שמע וגו'", ונתן הטעם "כי אהבך ה'" פירוש לא לצד שהיית ראוי לדבר זה, ועיין מה שפירשתי בפסוק "ולא אבה סיחון" (לעיל ב' ל'):
מדרש ספרי (כל הפרק)
קטו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קטו.
ולא אבה ה' א-להיך לשמוע אל בלעם . היה לו לומר "אל בלק", שבו הכתוב מדבר - אשר שכר ! אבל אם להפר מחשבת בלק, מפני ג' דברים היה נכון שבלעם יקלל, וה' יהפוך קללתו לברכה -
- א) כי אז היה נודע שאם ה' לא צוה, אז קללת אנוש לא יזיק.
- ב) כי בלק היה מנוצח לגמרי, במה שאמר אל בלעם, כי ידעתי את אשר תברך וכו' .
- ג) כי בלעם היה יורד מכבודו, ע"י שלא נתקיימה קללתו.
לא כן כאשר הכריחו ה' שיברך, שנראה ח"ו כי קללתו היתה יכולה להזיק נגד רצון השי"ת. ובלק לא נתנצח לגמרי, רק שלא עלה בידו שיקלל בלעם. וכבוד בלעם נתגדל, שהכריחו ד' שיברך את אוהביו. ובלעם בעצמו ידע כי אם יקלל את ישראל, יהפוך ד' לברכה ויושפל כבודו; עכ"ז מפני שהיה חומד ממון ביותר, ורצה לקבל השכר מבלק יותר שיקלל, משיברך ויתגדל כבודו, והיה ראוי שישמע ה' אל בלעם כנ"ל.
אבל מפני שאהבת ה' לעמו גדלה מאד, ע"כ לא רצה בקללה אף שתהפך לברכה. ולהלן בפרשת היבום כתוב, ש" לא אבה ", יורה שאינו ממאן בהחלט, רק שאין חפץ בחשק. וכן כאן, אף כי היה נכון שיקלל כנ"ל, עכ"ז לא אבה . וזה שאמר ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם מפני כי אהבך .
ובספרי אמר, " ואשר שכר עליך , הרי דבר לבלעם". ויש גורסים "דבר גנאי לבלעם".
" ולא שמע וכו' - מלמד שהמקלל נתקלל. מפני מה? כי אהבך". ואינו מובן. וביותר מה שסיים, "מפני מה? כי אהבך" הלא זה דבר פשוט! ולפי דברינו, ילמד מזה ג' דברים -
- א) גנאי בלעם שהיה כ"כ חומד ממון.
- ב) שכל מקלל הוא בעצמו נתקלל, כי יהפוך ה' קללתו אליו.
- ג) כי גדלה כ"כ אהבת ה' לעמו.