מ"ג דברים כב א



כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
לָא תִחְזֵי יָת תּוֹרָא דַּאֲחוּךְ אוֹ יָת אִמְּרֵיהּ דְּטָעַן וְתִכְבּוֹשׁ מִנְּהוֹן אָתָבָא תָּתִיבִנּוּן לַאֲחוּךְ׃
ירושלמי (יונתן):
לָא תֶחְמוּן יַת תּוֹרָא דַּאֲחוּכוֹן אוֹ יַת אִמְרֵיהּ טַעֲיָין וּתְפַלְגוּן דַּעְתְּכוֹן מִנְהוֹן אָתָבָא תְּתִיבִינוּן לֵיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והתעלמת" - כובש עין כאלו אינו רואהו

"לא תראה והתעלמת" - לא תראה אותו שתתעלם ממנו זהו פשוטו ורבותינו אמרו (ב"מ ל.) פעמים שאתה מתעלם וכו' 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְהִתְעַלַּמְתָּ – כּוֹבֵשׁ עַיִן כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֵהוּ. לֹא תִרְאֶה וְהִתְעַלַּמְתָּ, לֹא תִרְאֶה אוֹתוֹ שֶׁתִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וְכוּלֵּהּ[2] (ספרי רכב; ב"מ ל' ע"א).

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים" - זו מצוה מבוארת שאמר בתורה (שמות כג ד) כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו והוסיף בכאן לאמר "נדחים" כי "תועה" שתעה מדרכו ויכול להטותו הדרך בלא עמל גדול ועתה הזכיר "נדחים" שברחו ממנו והרחיקו והזכיר "שה" שהוא כאבד ולכך ביאר בכאן ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך ואמר וכן תעשה לחמורו שהוא בהמה טמאה וכן תעשה לשמלתו אע"פ שאין השמלה חביבה על בעליה כבעלי החיים ואין ההפסד בה מצוי כבהם שאפשר שימותו וכן תעשה לכל אבדת אחיך מכל כלי ביתו אף על פי שאינן חביבין כשמלתו אשר יכסה בה ועל מדרש רבותינו (ספרי מה ב"מ ל) הוסיף עוד בכאן דברים רבים כגון והתעלמת פעמים שאתה מתעלם השב אפילו מאה פעמים (ב"מ לא) תשיבם אפילו לגנתו ולחרבתו (שם) והחזירה בסימנים ודברים אחרים נדרשים בפרשה

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השב תשיבם לאחיך. תצוה התורה שנהיה זהירים בהשבת אבדה לבעלים. ומכפל ההשבה דרשו רז"ל אפילו מאה פעמים, וכל זה מדרכי החסד והרחמים, ללמד שכלנו עם אחד ראוים שיהיה לנו אב אחד ושירצה כל אחד בתועלת חברו ושיחמול על ממונו, ובין שתהיה האבדה בעל חי בין שלא תהיה בעל חי חייב הוא להחזירה לרשותו, וזהו שאמר וכן תעשה לחמורו, שהוא בעל חי ובהמה טמאה, וכן תעשה לשמלתו אע"פ שאינו חשוב כבעל חי וכן תעשה לכל אבדת אחיך, אחד משאר כלים אע"פ שאינן חשובין כשמלה, לא תוכל להתעלם, שלא תחזירו לידו. וזה שאמר לא תוכל להתעלם אין להבין אותו בהשבת אבדה בלבד, אלא הוא הדין בשאר כל הפרטים ושאר כל התועלות שביד האדם להביאם לחברו או להסיר ולדחות נזקו ממנו הרי הוא חייב בכלן, וכענין שאמר הכתוב (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. ודרשו רז"ל והתעלמת מהם וכתיב לא תוכל להתעלם, כיצד, זקן ואינו לפי כבודו והתעלמת, הא שאר בני אדם לא תוכל להתעלם.

וע"ד המדרש והתעלמת מהם מבני אדם, לא תוכל להתעלם מהקב"ה, שהוא היודע את הכל, וכענין שכתוב (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד נאם ה'.

ואם תשכיל עוד במצות השבת אבדה תמצא כי יש בה רמז והתעוררות לענין תחית המתים, שהקב"ה מחזיר אבדה לבעליו באחרית הימים, שישוב כל אחד לגורלו הראשון ועם מי שיזכה בו ראשון, ואז יהיה האחרון מחזיר אבדה לבעליו אע"פ שיש סוברים כי בעליו הוא האחרון, ושם תשוב לזמן התחיה, וזהו שכתוב (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך, כלומר הכח המשכיל שלי ראו עיניך, ועל ספרך כל הגלמים יכתבו, והימים שנוצרו בהם ולאותו כח אחד בהם, והוא אחרון שתהיה חוזרת אל אישה הראשון או אל האחרון, או שתתחלק להם כהתחלק הנר, או שיתגבל עפרם אליה. ומפני שהזכיר כאן בענין האבדה לשון נדחים, לכך אמר וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם, אינך רשאי להתעלם מהקב"ה, לבלתי ידח ממנו נדח.

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לא תראה את שור אחיך עד לא יהיה כלי גבר וגו'. לפי שהיה ענין בן סורר ומורה סופו לגנוב ולהיות מגדף את הש"י ותלוי כמו שנזכר. לכן צוה כאן לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים שהזהיר את האדם שלא יהיה כנגב להיותו זולל וסובא אבל יהיה לאחיו נאמן רוח עוזר ומושיע בהפך הסורר והמורה. ולכן הובאו הנה המצות האלה וחז"ל בפרק בן סורר ומורה עשו הסמוכות מפני המלחמה שזכר למעלה שאפילו בזמן המלחמה יעשו זה. והנה המצוה לא תראה את שור אחיך וגו', באה כבר בפרשת משפטים שנאמר כי תפגע את שור אויבך או חמורו תועה וגו'. וביאר מרע"ה כאן בה דברי'. ראשונה שהעובר על המצוה הזאת מלבד שהוא עובר במצות עשה כמו שנזכר שם. הנה עוד יעבור על לא תעשה שזכר פה. ושנית לדעת הרמב"ן אמרו נדחים וזה כי שם לבד חייבו כשיפגע בדרך שישיבהו שבמעט מהעמל יוכל להשיבו אליו אחרי שפגע בו, וכאן יחייבהו שאף בנדחים מן הדרך ומרוחקי' ממנו שיקשה להשיבם אליו שלא יתרשל ללכת אחריהם להשיבם מרוב העמל. אבל ישתדל ללכת אחריהם ולהשיבם אליו. ואפשר לפר' והתעלמת מהם גם כן על זה הדרך עצמו שיהיו כל כך נדחים ומרוחקים ממנו עד שיתעלמו ממנו לרחקם והוא סוף המאמר. בכל זה השב תשיבם ר"ל אף על פי שיהיו נדחים מן הדרך נעלמים ממך עכ"פ תשתדל לחזר אחריהם כדי להשיב' לאחיך. ולפי שלא יקשה עליו איך ילך לבקש את בעל האבידה להשיבה ואולי תהיה דירתו רחוקה ממנו מאד לזה אמר ואם לא קרוב אחיך ולא ידעתו שהוא על דרך (פ' משפטים) ומקלל אביו ואמו. שהרצון בו ומקלל אביו או שמקלל אמו. וכן בזה הענין שהם ב' תנאים שלא יהיה בעל האבדה קרוב אליך ומעירך אע"פ שתכירהו. או שלא ידעתו כלל אף על פי שאפשר שהוא קרוב. הנה בכל א' מהצדדים האלה לא תלך לבקשו אבל יהיה הדבר עמך עד דרוש אחיך אותו. ר"ל עד שאחיך יבא לשאול עליו ויתן סימנין בדבר כדי שיתאמת שהוא שלו ואז אל תכנס בלבבך חמדה בדבר ההוא. אבל והשבותו לו מבלי עכוב כלל. וזכר שכן יתחייב לעשות לחמורו עם היות הבהמה טמאה ואינה חשובה. וגם לשלמתו שאין בה רוח חיים. וכן לכל אבדה אחרת שתהיה ירמוז אל כלי הבית ושאר המטלטלין והיה סוף המאמר לא תוכל להתעלם וכמו שצוה בענין האבדה כך הזהיר בענין הנפילה לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך וגו'. והמצוה הזאת גם כן באה בפרשת משפטים שנאמר כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו. ולפי ששם לא זכר כי אם חמור ביאר כאן או שורו. כי החמור והשור הנה הם אשר מדרכם שיפלו תחת משאם. וביאר כאן עוד כי המצוה הזאת תהיה כשיהיו נופלים בדרך כי אז יתחייב לעזרו להקימם, אבל אם נפלו ברשות היחיד או בתוך הבית לא יתחייב לזה כמו שביארו חז"ל בספרי ובפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לב.) וביאר כאן עוד אמרו והתעלמת מהם ר"ל שיהיו בדר' מרחקי' מאד ממנו עד שיעלמו מעיניו לרוחק המקום יתחייב ללכת לעזרו וכבר אחז"ל (בבא מציעא דף ל.) פעמים שאתה מתעלם. וזכרו תנאים לפטור את האדם מהשיב את הנדח ומלהקים את הנופל וכבר הביאם וקבצם הרלב"ג בפירושו. ואמנם אמרו הקם תקים עמו. ירצה שאם בעל השור והחמור לא ירצה להתעסק בהקמתו לא יתחייב האד' להקימו. אבל כאשר הבעל יתחזק להקים את הנופל יסייעהו חברו. וזהו אמרו הקם תקים עמו ר"ל בחברתו וסיועו. והכוונה באלו המצות לעורר הרחמים והחמלה לאחים והעזר' ושלא יהיה אסור בהנאה לשום אדם וכדבריה' ז"ל במדר' תנחומא כי אחר שהשלי' לזכור המצות המתגלגלו' בעבירה גוררת עבירה זכר ההפכיות אליהן שמצוה גוררת מצוה. ולכן זכר השבת הנדח והקמת הנופל ושאר המצות שיזכור:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לא תראה את שור אחיך וגו' והתעלמת מהם. דרשו רז"ל (ברכות יט, ב) פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו, ויש לפתרו בדרך שאמרו רז"ל (משנה, אבות ד, כג) ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו, ואין חילוק בין קלקול בגופו או בממונו הכל אחד אם הוא בענין שא"א להצילו ולהשיב את נדחו, ע"ז אמר לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים, כשהם נדחים לגמרי כגון טובעים בנהר וכיוצא בהם והתעלמת מהם צריך אתה לעשות את עצמך כלא רואה, אמנם השב רצה לומר אם יש בהם כדי השבה שאינן נדחים לגמרי אלא אפשר לך להשיב את נדחם אז תשיבם לאחיך חייב אתה להשתדל לראותו כדי להצילו.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא תראה את שור וגו'".

פרשת זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני אל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה', והן אלה צדיקים יקראו לצד מעלתם אחים, כמו שהעירותיך שכינוי זה הוא מדריגה היותר מעולה שבכל כינויים אשר יתכנו בהם יחידי עם, (שמות רבה נ"ב) ואותם צוה ה' "כי תראה את שור" אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה, "אחיך" שהוא הקדוש ברוך הוא, ויחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם הצדיקים כמו שכתבנו:

ואומרו "נדחים" על דרך אומרו (לעיל ד') ונדחת והשתחוית להם וגו' שהעובר פי ה' יקרא נדח, ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלהי עולם וכפל לומר השב תשיבם, נתכוון כי מתחילה ישיבם לדרך הטוב ובזה יתקרבו אל אביהם שבשמים, והוא אומרו "תשיבם לאחיך":

ואומרו (להלן ב) "ואם לא קרוב אחיך וגו'". בזה העיר כי הוא מדבר על זמן גלות האחרון כי לא קרוב כדרך אומרו (במדבר כ"ד) אשורנו ולא קרוב, עוד לו ולא ידעתו שנסתם הקץ ואין יודע מתי קץ הפלאות, וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי רגל כאשר עינינו רואות בדורות הללו, עם כל זה יצו ה' ואספתו אל תוך ביתך זה בית המדרש וילמדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור לבל יטה מני אורח ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות כי אור תורה תצילהו, וזה יהיה עד שיתרצה ה' וידרשהו, והוא אומרו "עד דרוש אחיך אותו", והשבותו לו פירוש מעלה עליו הכתוב כאילו הוא משיבו מני אובד:

או ירצה שצריך החכם להשתדל עם בני ישראל בכח התורה והמוסר עד יום פקודה שידרוש ה' נשמתו ואז הרוח תשוב אל האלהים, ודקדק לומר "והשבותו לו" שאם ימעדו קרסוליו לא תשוב הנפש אל האלהים ותלך לחרפות:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מב.

לא תראה . (ב"מ לג) יכול אפילו הוא רחוק ממנו מלא מיל? תלמוד לומר (שמות כג) כי תפגע . אי כי תפגע , שומע אני כמשמעו! תלמוד לומר לא תראה . הא כיצד? שערו חכמים אחד משבעה [ומחצה] במיל, שהוא ריס. (נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. עזב תעזוב עמו , זו פקידה. הקם תקים עמו , זו טעינה, דברי רבי יהודה בן בתירא).

לא תראה את שור אחיך . מצות לא תעשה. ולהלן הוא אומר כי תפגע , מצות עשה. [נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה, ועל מצות לא תעשה].

מג.

שור אחיך . אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין? תלמוד לומר " שור אויבך ", מכל מקום. אם כן למה נאמר " אחיך "? אלא מלמד, שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.

מד.

או את שיו נדחים . כדרך הנדחים. מכאן אתה אומר, איזהו אבדה? מצא חמור או פרה רועים בדרך, אין זו אבדה. חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים, הרי זו אבדה.

מה.

והתעלמת . פעמים שאתה מתעלם (,ופעמים שאי אתה מתעלם). כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חברו – פטור. לכך נאמר " והתעלמת ", פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאין אתה מתעלם.

מו.

השב תשיבם . החזירה וברחה החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - [חייב להחזירה,] שנאמר השב תשיבם . החזירה למקום שראוה אחרים ולא נטפלו בה, נגנבה או אבדה - חייב באחריותה, עד שיכניסה לרשותו. לכך נאמר השב תשיבם לאחיך . 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לא תראה את שור אחיך. סמך השבת אבדה לקבורה שאם הוא כהן והוא בבית הקברות על זה נאמר והתעלמת. נותן לך. וסמיך ליה והתעלמת לומר לך כל שבשלו מחזיר אף בשל חבירו מחזיר:


  1. ^ פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, וּפְעָמִים שֶׁאִי אַתָּה מִתְעַלֵּם. הָא כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן, וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם.
  2. ^ פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, וּפְעָמִים שֶׁאִי אַתָּה מִתְעַלֵּם. הָא כֵּיצַד? הָיָה כֹּהֵן, וְהִיא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה שֶׁלּוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם.