שמות רבה נב

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה נב עריכה

שמות רבה פרשה נב פיסקא: א ב ג ד ה

א. [ עריכה ]
"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה" ר' תנחומא בר אבא פתח (תהלים מה, טו): "לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ" מהו לרקמות זה המשכן שהוא מצוייר כמו שכתוב (שמות לח, כג): "ורוקם בתכלת" הוי "לִרְקָמוֹת" מהו "תּוּבַל לַמֶּלֶךְ" זה משה שנקרא מלך כמו שכתוב (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" "תּוּבַל" שהביאו לו המשכן "בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ" אלו ישראל שנקראו בתולות כמ"ש (שיר ד, יב): "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום" "רֵעוֹתֶיהָ" שהן רעיו של הקב"ה שנאמר (תהלים קכב, ח): "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" "מוּבָאוֹת לָךְ" שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו לכך נאמר "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה":

ב. [ עריכה ]
ד"א "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן" הה"ד (תהלים לא, יט): "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז" כיצד אדם מתודה ביום הכפורים אם בא יוה"כ אחר והזכיר עונותיו אומר לו הקב"ה "תאלמנה שפתי שקר" מהו "עתק" דברים של סילוקים כענין שנאמר (בראשית יב, ח): "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" "בגאוה ובוז" אומר לו הקב"ה לא היה בידיך עונות משל שנה זו שהיית מתגאה "בגאוה ובוז".
ד"א "תאלמנה שפתי שקר" מדבר במשה בשעה שאמר הקב"ה לעשות לו משכן מיד אמר משה לישראל (שמות כה, ב): "ויקחו לי תרומה" היה משה עושה במשכן והיו ליצני ישראל אומרים אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם א"ר יוחנן ו' חדשים היה עוסק במשכן ג' חדשים עשאוהו וג' חדשים קפלוהו אעפ"כ היו מליצין אחריו ואומרים הרי נעשה לא היה משה אומר שישרה שכינתו אצלנו והקב"ה נתכוון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק אבינו לא עשה אלא כשהגיע אותו החדש אמר הקב"ה למשה "ביום החודש הראשון תקים את המשכן" אותה שעה אמרה רוח הקודש "תאלמנה שפתי שקר" אותם שמליצים אחר משה לא עשה אלא כיון שאמר האלהים למשה שיקים את המשכן התחילו טוענין אותו ובאין כל אחד וא' ממלאכתו שנא' "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אל משה":

ג. [ עריכה ]
ד"א "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן" הה"ד (משלי לא, כה): "עוז והדר לבושה וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" מהו ליום אחרון שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעוה"ב הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" מעשה בר אבהו שהיה מסתלק מן העולם וראה כל הטוב שמתוקן לו לעולם הבא התחיל שמח ואמר כל אלין דאבהו (ישעיה מט, ד): "ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי" הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה ליום אחרון הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס ור' יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סילוקן מן העולם אחד מהן קרא (תהלים לב, ו): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" והאחד קרא (שם לא, כ) "מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם" והאחד קרא (שם לג, כא) "כי בו ישמח לבנו" הוי בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן ומשמחן אמר בן עזאי (שם קטז, טו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" אימתי הקב"ה מודיע לצדיקים היקר שמתוקן להם סמוך למיתתן שנאמר "המותה לחסידיו" אותה שעה הם רואין ושוחקים לפיכך "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה"ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים וניתן לו אבן טובה מן השמים נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת אמרה אשתו מהיכן אלו אמר לה ממה שפרנס הקב"ה אמרה אם אין אתה אומר לי מהיכן הן איני טועמת כלום התחיל מספר לה אמר לה כך נתפללתי לפני האלהים וניתן לי מן השמים אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת אמר לה למה אמרה לו אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי אמר לו לך אמור לה אם שולחנך חסר אני אמלאנו משלי הלך ואמר לה אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה אמרה לו ר' וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו שנאמר (קהלת יב, ה): "כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים" עולמים אין כתיב אלא עולמו כיון ששמע כן הלך והחזיר.

רבותינו אמרו הנס האחרון היה קשה מהראשון כיון שפשט ידו להחזירו מיד ירד המלאך ונטלה הימנו למה שאין מתן שכרה של תורה אלא לעוה"ב ליום אחרון הוי "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן". ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ" זה משה שנאמר (שמות לד, כט): "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם לא עשה אלא כיון שאמר לו האלהים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם שנאמר "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" א"ל בואו שנקים את המשכן התחילו טוענין ובאין אצלו שנאמר "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן":

ד. [ עריכה ]

כמה חכמים היו שם ובאו להם אצל משה ולא היו יכולין להקימו! אלא אמר שלמה (משלי לא, כט): "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻּלָּנָה" -- שמשה היה מעולה מכולם.

"ואת עלית על כֻּלָּנָה" - למה? שעשו את המשכן ולא היו יודעין ליישבו. מה עשה? נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים "הרי קרשים, הרי בריחין". כיון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוה"ק והקימו.

[ולא תאמר משה העמידו. אלא המשכן נעשו בו נסים ועמד מעצמו שנאמר "הוקם המשכן". ואם תמה את על זה -- הרי שלמה כשבנה בית המקדש הוא נבנה מעצמו.

אמר רב הונא בשם רבי יוסי הכל מסייעין אותו כשבנה את בית האלהים. הבריות והרוחות מנין? שכתוב (מ"א ו, ז): "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" -- מעצמו היה נבנה, לפיכך במעשה נסים נבנה.

וכן כשהוקם המשכן -- במעשה נסים עמד. ]

הוי - "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן":

ה. [ עריכה ]

דבר אחר: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן". הא הוא דכתיב (שיר ד, יא): "צאינה וראינה בְּנוֹת צִיּוֹן במלך שלמה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ ובְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"

אימתי נאמר הפסוק הזה? ביום שעמד המשכן שהיתה שמחה גדולה בישראל שהקב"ה שורה אצלם

"בְּנוֹת צִיּוֹן" -- בנים המצוינין לי ע"י עובדי כוכבים. מה ציון הזה נראה באצבע כך ישראל נראין באצבע. הוי -- "בְּנוֹת צִיּוֹן" המצוינין לי.
"בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" -- במלך שהשלום שלו; זה ממ"ה הקב"ה.
"בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ" -- זה המשכן. למה קראו 'עטרה'? אלא מה העטרה מצויירת כך המשכן היה מצוייר שנאמר (שמות לה, לה): "וְרֹקֵם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וְאֹרֵג עֹשֵׂי כל מלאכה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת". הוי - "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ"

א"ר יצחק חזרתי בכל המקרא ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה.

רשב"י שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי איפשר ששמעת מאביך מהו "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ"?

אמר לו: הן. משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'. כך הקב"ה

• בתחלה קרא לישראל 'בת' שנאמר (תהלים מה, יא): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך";

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי' שנא' (שיר ה, ב): "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"

• לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי' שנאמר (ישעיה נא, ד): "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"

עמד רשב"י ונשקו על ראשו.

"בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" - בסיני, "בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" - בירושלים.
דבר אחר: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" - על הים, "וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" - באהל מועד
דבר אחר: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" - במשכן, "וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" - בבית המקדש. וכן דוד אמר (תהלים מח, ג): "יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב" "יפה נוף משוש כל הארץ"

א"ר יוחנן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטיוס אחד שהלך לירושלים למכור את שלו הלך וישב שם ולא מכר אמר זו היא שאומרים עליה "משוש כל הארץ". לאחר שעה מכר כל פרקמטיא שלו אמר "יפה נוף משוש כל הארץ"

א"ר יוחנן כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם. למה? שלא יחשב בירושלים ויצר לפי שנקראת "משוש כל הארץ".

וכל השבח הזה למה? שהיא "קרית מלך רב". ומשחרבה -- (ישעיה כד, יא): "עָרְבָה השִׂמְחָה וגָּלָה מְשׂוֹשׂ כל הָאָרֶץ". מהו "ערבה"? חשכה קבלה כד"א (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" בעולם הזה. שבת משוש כל הארץ.

וכשיבנה הקב"ה את ירושלים הוא מחזר לתוכה את כל השמחה שנאמר (ישעיה נא, ג) "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה"

<< · שמות רבה · נב

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.