מ"ג דברים יח כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר ידבר הנביא בשם יהוה ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֗ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָבֹ֔א ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהֹוָ֑ה בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דִּימַלֵּיל נְבִיָּא בִּשְׁמָא דַּייָ וְלָא יְהֵי פִתְגָמָא וְלָא יִתְקַיַּים הוּא פִתְגָמָא דְּלָא מַלְּלֵיהּ יְיָ בִּרְשַׁע מַלְּלֵיהּ נְבִיָּא לָא תִדְחֲלוּן מִנֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַה דִּימַלֵּיל נְבִי שִׁקְרָא בִּשְׁמָא דַיְיָ וְלָא יֵיתֵי פִּתְגָּמָא וְלָא יִתְקַיֵּים הוּא פִּתְגָּמָא דְּלָא מַלְלֵיהּ יְיָ בִּזְדָנוּתָא מַלְלֵיהּ נְבִי שִׁקְרָא לָא תִדַחֲלוּן מִנֵּיהּ: |
רש"י
"לא תגור ממנו" - (שם) לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו
והא דכתיב בירמיה (ר' יח, ט) "רגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע ושב הגוי ועשה הרע בעיני ה' ונחם על הטובה", זה כשלא היה רק שחשב הקדוש ברוך הוא לטובה עליה. וחילוק יש בין הנבואות, דאף נבואה גמורה, כשלא היתה רק הבטחה לבד, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב "הנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך אל האדמה בשלום" (ר' בראשית כח, טו), וכמו שהובטח למשה רבינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא "כי אהיה עמך" (שמות ג', י"ב), אין בודאי שיתקיים. וכדאמרינן על זה בבראשית רבה (עו, א-ב) 'מכאן שאין הבטחה לצדיקים, שהרי בחור שבאבות הבטיחו הקדוש ברוך הוא, והיה מתיירא "וירא ויצר לו" (ר' בראשית לב, ז). ובחור שבנביאים הבטיחו הקדוש ברוך הוא והיה מתירא, דכתיב (במדבר כ"א, ל"ד) "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו", ואין אומרים "אל תירא" אלא למי שמתיירא'. והיינו שהיה מתיירא שמא יגרום החטא (ברכות דף ד.). וזה בשביל שלא היה רק הבטחה לעשות כן, ולא היתה גזירה יוצאה מפי השם יתברך שכך יהיה בודאי, אלא שהוא מבטיח אותו על דבר זה. והיינו כשהמקבל הבטחה הוא על ענינו הראשון - שלא נשתנה, אבל אם נשתנה, הרי לא הובטח רק כשהוא באותו אופן שהיה כבר. אבל דברי הנבואה אינו הבטחה, רק שכך יהיה על כל פנים, בלא שום הבטחה, רק כאילו כבר היה. ולפיכך הנבואה תבא בלשון עבר, כדי לומר לך דאינו הבטחה לעתיד לדור הזה, אלא כך יהיה על כל פנים:
ובהבטחת חנניה בן עזור נאמר (ר' ירמיה כח, ב) "כה אמר ה' שברתי עול מלך בבל וגו'", הרי היה מתנבא שכבר נעשה הדבר, ששבר הקדוש ברוך הוא עול מלך בבל, אף על גב שעדיין לא היה - מתנבא לשון עבר כאילו כבר היה. ונבואה כזאת אם לא תבא, בידוע ששקר דבר הנביא בודאי. כי לא היה זה הבטחה לעתיד, כי הבטחה לעתיד כאילו נאמרה על תנאי אם לא יהיה שינוי כמו שהובטח, לאפוקי נבואה אשר היא בלא הבטחה לעתיד. רק יאמר אותה הנבואה שהדבר כבר נגזר שיהיה כך זאת הנבואה, על כל פנים תהיה, אחר שכבר נגזר. זהו הפירוש האמיתי:
והא דאמרינן (ברכות דף ז.) 'כל דבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה - אינו חוזר', אין זה נקרא 'חוזר', כיון שלא היה בתחלה הבטחה גזירה גמורה, אלא הבטחה, ורוצה לומר כשלא יהיה שינוי למי שהובטח. ואין 'חזרה' דבר זה, דהא הוא יתברך אינו חוזר, אבל האדם נתלכלך בחטא, והוא חוזר ממה שהיה תחלה, ולא אמרינן שהוא חוזר מדבריו רק בדברים שאינם תולים במקבל. ועיין בפרשת וישלח (בראשית פל"ב אות יא):
[יט] לא תמנע מללמד עליו חובה. דכמשמעו אין לומר, דודאי כיון שהוא נביא שקר איך יהיה נענש אם ידון אותו וימית אותו. אלא פירושו שאל ירא מללמד עליו חובה, ויאמר אם אלמד עליו חובה - שמא לא אלמד כראוי, ואטעה, והריני גורם להיות נביא נהרג על ידי שלא כדין:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ – לֹא תִּמְנַע עַצְמְךָ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה (ספרי קעח), וְלֹא תִּירָא לֵעָנֵשׁ עָלָיו.
רשב"ם
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •