מפרשי רש"י על דברים יח כב
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק י"ח • פסוק כ"ב |
• א • ב • ג • ד • ו • יא • יג • יד • טו • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֗ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָבֹ֔א ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהֹוָ֑ה בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ׃
רש"י
"אשר ידבר הנביא" - (ספרי) ויאמר דבר זה עתיד לבוא עליכם ותראו שלא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרוג אותו וא"ת זו במתנבא על העתידות הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות לא תשמע לו אא"כ מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל הכל לפי צורך שעה וסייג הפרצה לכך נאמר אליו תשמעון
"לא תגור ממנו" - (שם) לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו
רש"י מנוקד ומעוצב
אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא – וְיֹאמַר: דָּבָר זֶה עָתִיד לָבוֹא עֲלֵיכֶם, וְתִרְאוּ שֶׁלֹּא יָבוֹא, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', וַהֲרֹג אוֹתוֹ. וְאִם תֹּאמַר: זוֹ בְּמִתְנַבֵּא עַל הָעֲתִידוֹת; הֲרֵי שֶׁבָּא וְאָמַר: עֲשׂוּ כָּךְ וְכָךְ, וּמִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אוֹמֵר? כְּבָר נִצְטַוּוּ שֶׁאִם בָּא לְהַדִּיחֲךָ מֵאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת – לֹא תִּשְׁמַע לוֹ (דברים יג,ד), אֶלָּא אִם כֵּן מֻמְחֶה הוּא לְךָ שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר; כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁהִקְרִיב בַּבָּמָה בִּשְׁעַת אִסּוּר הַבָּמוֹת כְּדֵי לִגְדֹּר אֶת יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל לְפִי צֹרֶךְ שָׁעָה וּסְיָג הַפִּרְצָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (לעיל פסוק טו; יבמות צ' ע"ב).
לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ – לֹא תִּמְנַע עַצְמְךָ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה (ספרי קעח), וְלֹא תִּירָא לֵעָנֵשׁ עָלָיו.
מפרשי רש"י
[יח] ולא יהיה הדבר ולא יבא וכו'. ואם תאמר, והרי יונה היה מתנבא "נינוה נהפכת" (ר' יונה ג, ד), ולא נעשה (שם שם י). זה לא קשיא, דהנביא המתנבא לרעה - לא היה אומר שכך יהיה בודאי, אלא אם לא יעשו תשובה אז כך יהיה. לפי שכאשר יעשו תשובה, הקדוש ברוך הוא מתנחם על הרעה. ומה שאמר כאן כי הדבר שלא יבא "בזדון דברו הנביא", הם הדברים שאינם תלוים בתשובה, כגון שהוא מתנבא לטובה. וכן אמר ירמיה (ירמיהו כ"ח, ט') "הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו":
והא דכתיב בירמיה (ר' יח, ט) "רגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע ושב הגוי ועשה הרע בעיני ה' ונחם על הטובה", זה כשלא היה רק שחשב הקדוש ברוך הוא לטובה עליה. וחילוק יש בין הנבואות, דאף נבואה גמורה, כשלא היתה רק הבטחה לבד, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב "הנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך אל האדמה בשלום" (ר' בראשית כח, טו), וכמו שהובטח למשה רבינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא "כי אהיה עמך" (שמות ג', י"ב), אין בודאי שיתקיים. וכדאמרינן על זה בבראשית רבה (עו, א-ב) 'מכאן שאין הבטחה לצדיקים, שהרי בחור שבאבות הבטיחו הקדוש ברוך הוא, והיה מתיירא "וירא ויצר לו" (ר' בראשית לב, ז). ובחור שבנביאים הבטיחו הקדוש ברוך הוא והיה מתירא, דכתיב (במדבר כ"א, ל"ד) "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו", ואין אומרים "אל תירא" אלא למי שמתיירא'. והיינו שהיה מתיירא שמא יגרום החטא (ברכות דף ד.). וזה בשביל שלא היה רק הבטחה לעשות כן, ולא היתה גזירה יוצאה מפי השם יתברך שכך יהיה בודאי, אלא שהוא מבטיח אותו על דבר זה. והיינו כשהמקבל הבטחה הוא על ענינו הראשון - שלא נשתנה, אבל אם נשתנה, הרי לא הובטח רק כשהוא באותו אופן שהיה כבר. אבל דברי הנבואה אינו הבטחה, רק שכך יהיה על כל פנים, בלא שום הבטחה, רק כאילו כבר היה. ולפיכך הנבואה תבא בלשון עבר, כדי לומר לך דאינו הבטחה לעתיד לדור הזה, אלא כך יהיה על כל פנים:
ובהבטחת חנניה בן עזור נאמר (ר' ירמיה כח, ב) "כה אמר ה' שברתי עול מלך בבל וגו'", הרי היה מתנבא שכבר נעשה הדבר, ששבר הקדוש ברוך הוא עול מלך בבל, אף על גב שעדיין לא היה - מתנבא לשון עבר כאילו כבר היה. ונבואה כזאת אם לא תבא, בידוע ששקר דבר הנביא בודאי. כי לא היה זה הבטחה לעתיד, כי הבטחה לעתיד כאילו נאמרה על תנאי אם לא יהיה שינוי כמו שהובטח, לאפוקי נבואה אשר היא בלא הבטחה לעתיד. רק יאמר אותה הנבואה שהדבר כבר נגזר שיהיה כך זאת הנבואה, על כל פנים תהיה, אחר שכבר נגזר. זהו הפירוש האמיתי:
והא דאמרינן (ברכות דף ז.) 'כל דבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה - אינו חוזר', אין זה נקרא 'חוזר', כיון שלא היה בתחלה הבטחה גזירה גמורה, אלא הבטחה, ורוצה לומר כשלא יהיה שינוי למי שהובטח. ואין 'חזרה' דבר זה, דהא הוא יתברך אינו חוזר, אבל האדם נתלכלך בחטא, והוא חוזר ממה שהיה תחלה, ולא אמרינן שהוא חוזר מדבריו רק בדברים שאינם תולים במקבל. ועיין בפרשת וישלח (בראשית פל"ב אות יא):
[יט] לא תמנע מללמד עליו חובה. דכמשמעו אין לומר, דודאי כיון שהוא נביא שקר איך יהיה נענש אם ידון אותו וימית אותו. אלא פירושו שאל ירא מללמד עליו חובה, ויאמר אם אלמד עליו חובה - שמא לא אלמד כראוי, ואטעה, והריני גורם להיות נביא נהרג על ידי שלא כדין: