מ"ג דברים יח ח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֵ֥לֶק כְּחֵ֖לֶק יֹאכֵ֑לוּ לְבַ֥ד מִמְכָּרָ֖יו עַל־הָאָבֽוֹת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | חוּלָק כְּחוּלָק יֵיכְלוּן בָּר מִמַּטַּרְתָּא דְּיָתַהּ שַׁבְּתָא דְּכֵין אַתְקִינוּ אֲבָהָתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | חוּלַק כָּל קֳבֵיל חוּלַק בְּשָׁוֶה יֵיכְלוּן בַּר מִמּוֹתְבֵי קוּרְבָּנַיָא דְיֵיכְלוּן כַּהֲנַיָא דְאוֹרִיתוּ לְהוֹן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר אֲבָהַתְכוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | וְיַת בַּר זְבוּנֵיהּ דְּזַבִּינוּ לֵיהּ עַל אַבְהָתָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
לבד ממכריו על האבות. חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה) ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל. ומה שהתחילה הפרשה וכי יבא הלוי, באורו הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה' אלהיו, והכהן הוא המשרת לא הלוי. ומה שאמר ובא בכל אות נפשו, מלמד שכהן רשאי להקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו, וכן ברגלים מקריבים קרבנות הבאין מחמת הרגל אפילו במשמר שאינו שלהן.
וע"ד המדרש חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת"ל לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי, עד כאן.
ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ"ד משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה. אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב"ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ"ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ"ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה הקב"ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות. והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות שבימי דוד ושלמה נעשה בכונה ידועה וחכמה נפלאה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מנין אתה אומר, כל המשמרות שוים באמורי הרגלים, ובחילוק לחם הפנים? תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו . חלק לאכילה, כחלק לעבודה.
(חלק לעבודה כחלק לאכילה). (סוכה נו) יכול יהיו כל המשמרות שוים, בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל? תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות . מה מכרו האבות זה לזה - אני בשבתי (=בשבת [=שבוע] שלי) ואתה בשבתך.
מלבי"ם - התורה והמצוה
נג.
חלק כחלק יאכלו . עוד למדני, שברגלים שבאים שם מכל שערי ישראל לרגל, מלבד מה שיש לכל הכהנים הבאים זכות לעבוד עבודה, יש להם גם חלק באכילה באמורי הרגלים. [פי' בסוכה נה, דהיינו בקרבנות האמורים מפני הרגל, הראוים להתחלק. כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה, ועורות של עולת ראיה, ומוספי צבור ושעירי חטאת]. אולם זה אין צריך ללמדני, שכבר נאמר (בפ' צו) לכהן המקריב אותה לו תהיה , שפי' המוכן להקריב (כמש"ש צו צב ). שהמקריב ממש, נלמד בספרי פ' נשא לב ממ"ש ואיש את קדשיו לו יהיו . וע"כ שעקר מלמד על לחם הפנים, שאין בו שום עבודה, שכבר נעשה עבודתו בשבת שעברה (כן פי' בסוכה נה). ועז"א חלק כחלק יאכלו , שגם לענין אכילה י"ל חלק, כמו שי"ל חלק לענין עבודה.
ואמר לבד ממכריו , ר"ל שזה דוקא בקרבנות הבאים מחמת הרגל. אבל קרבנות הבאים שלא מחמת הרגל, שבהם יש לכהני המשמר, זכיה ומכירה וקניה מן האבות; שחלקו המשמרות בימי אלעזר ואיתמר, ואחר כך בימי דוד ושמואל. שאז מכרו וזכו זה לזה, שכל אחד יקריב במשמרו, ולא יהיה לאחר זכיה בהם. [ומלת “ממכריו" מענין מכירה או מסירה, כמו כי נכר אותו א-להים בידי (ש"א כג). והרשב"ם מפרשו מענין הכרה, שכ"א מכיר את אנשי משמרתו מימי האבות]. בזה אין זכיה לכהן הבא.