מ"ג דברים יז יח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים הַלְוִיִּֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיהֵי כְמִתְּבֵיהּ עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ וְיִכְתּוֹב לֵיהּ יָת פַּרְשְׁגַן אוֹרָיְתָא הָדָא עַל סִפְרָא מִן קֳדָם כָּהֲנַיָּא לֵיוָאֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיהֵי אִין נְיַיח הוּא בְּמִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא יָתֵיב לְרוֹחֲצָן עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ וְיִכְתְּבוּן לֵיהּ סָבַיָא יַת פַּרְשָׁא אוֹרַיְיתָא הָדָא עַל סִפְרָא מִן קֳדָם כַּהֲנַיָא דְּמִן שֵׁבֶט לֵוִי: |
רש"י
"את משנה התורה" - (סנהדרין שם) שתי ספרי תורות אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו ואונקלוס תרגם פתשגן פתר משנה ל' שנון ודבור
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה – שְׁתֵּי סִפְרֵי תּוֹרָה: אַחַת שֶׁהִיא מֻנַּחַת בְּבֵית גְּנָזָיו, וְאַחַת שֶׁנִּכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת עִמּוֹ (סנהדרין כ"א ע"ב). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "פַּתְשֶׁגֶן", פָּתַר מִשְׁנֵה לְשׁוֹן שִׁנּוּן וְדִבּוּר.
רשב"ם
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ואמר וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו'. כדי שיקרא בו וידע להזהר משלש אלה, כנגד רבוי הכסף אמר לבלתי רום לבבו מאחיו כי הכסף מביא רום לב, וכנגד ריבוי הנשים אמר לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל כדרך שאמר למעלה ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכנגד רבוי הסוסים אמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. לומר שאם יבטח בסוס ורכב ימות במלחמה כי שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט נפשו אבל אם יבטח בתשועת ה' יאריך ימים ולא ימות.
ואמר בקרב ישראל, לומר שהבוטח בסוס ורכב מבקש ישועה ועזר מארצות העמים ולא בקרב ישראל כדרך שנאמר (ישעיה לא, א) הוי היורדים מצרימה לעזרה וגו' אבל אם לא ירבה לו סוסים אז ימצא התשועה בקרב ישראל ולא מארצות העמים. ורמז עוד שישראל נושע בה' המתהלך בקרב ישראל כמ"ש (דברים כג, טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך. ור"ל שיאריך ימים וגו' ממי שהוא בקרב ישראל.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
והיה כשבתו על כסא ממלכתו . אם עושה הוא כל האמור בענין, כדאי הוא שישב על כסא ממלכתו.
לה.
וכתב לו ( את משנה התורה הזאת על ספר ). (סנהדרין כא) לשמו. שלא יהא נאות בשל אבותיו.
משנה . אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין? תלמוד לומר לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת . אם כן למה נאמר " משנה תורה "? משום (סנהדרין כב) שעתידה להשתנות.
אחרים אומרים (סוטה מא), אין קורין ביום הקהל, אלא משנה תורה בלבד.
לו.
על ספר . ולא על לוח ולא על נייר, אלא יכתבנו על המגילה (שנאמר על ספר ).
מלפני הכהנים הלוים . [מן הספר שבעזרה].
מלבי"ם - התורה והמצוה
לד.
והיה כשבתו על כסא ממלכתו . יש הבדל בין "ממלכתו" ובין "מלכותו". "מלכות” הוא שם מפשט של המלוכה וההנהגה, והכסא שלה הוא הכח שי"ל למלוך ולהנהיג. ו"ממלכה" הוא שם של העמים המונהגים מאת המלכות. וכסא הממלכה מציין, שהיושב עליה הוא ראוי לזה ומוסכם ונרצה מאת הממלכה והגוי כלו.
שהוא, אם עושה כל האמור בענין, נכנע למשפטי התורה, ובלתי מולך בזדון ובעריצות. אז הוא כדאי לזה, ונקרא שיושב על כסא ממלכתו.
לה.
וכתב לו את משנה התורה הזאת . אין לפרש שיכתוב ספר דברים, שהוא משנה התורה, ששנה פעם שניה דברי התורה שבספרים הקודמים. או כמו משנה למלך, שהיא תורה, אחר התורה הכוללת של ספרים הקודמים. דהא אמר לשמור את כל דברי התורה הזאת ! וע"כ פי' שיכתוב כל התורה.
ולמה אמר " משנה "? ואין לפרש שיכתוב ס"ת שניה, חוץ מס"ת שי"ל משל אבותיו, שזה ידעינן מן וכתב לו - לשמו. וכן הא גם ההדיוט מחויב לכתוב לעצמו ס"ת, נוסף על של אבותיו, כמ"ש כתבו לכם את השירה ! וכמו שהקשה כן בסנהדרין כב. ושם השיב, "לא צריכא, לשתי תורות”.
ובספרי אמר, משום שעתידה להשתנות. ודעה זו מובא בגמ' שם, שבימי עזרא נשתנה הכתב מעברי לאשורית. ויש לפרש, שכתב עברי הם אותיות גדולות, והמלך היה כותב ס"ת קטנה, שנושא עמו, כמ"ש בגמ' שם. וצוה שיכתוב בכתב שישתנה לעתיד, דהיינו בכתב אשורית, שיכול לכתוב בה אותיות קטנות.
ומש"ש "ואידך, האי " שויתי " מאי עביד ביה?" צ"ע לפ"ז. ובחדושי הארכתי בענין זה, ואין כאן מקום.
ומ”ש “אחרים אומרים", פי' שהגם שהיה המלך מצווה לקרות כל דברי התורה, בכ"ז ביום הקהל, לא היה קורא רק משנה תורה. כמ"ש בסוטה מח.
לו.
על ספר ולא על לוח . כבר נזכר בספרי נשא סח , לענין מגלת סוטה ושם התבאר.
ומ"ש “ מלפני הכהנים הלוים ” - שבידם היה הספר שכתב משה. וכ"ה בירושלמי וברמב"ם הל' מלכים פ"ג.