מ"ג דברים יג ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּ֠ךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי יִמְלְכִנָּךְ אֲחוּךְ בַּר אִמָּךְ אוֹ בְרָךְ אוֹ בְרַתָּךְ אוֹ אִתַּת קְיָמָךְ אוֹ חַבְרָךְ דִּכְנַפְשָׁךְ בְּסִתְרָא לְמֵימַר נְהָךְ וְנִפְלַח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא דְּלָא יְדַעְתָּא אַתְּ וַאֲבָהָתָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם יַטְעִינָךְ מִילְכָא בִּישָׁא אָחוּךְ בַּר אִימָךְ כָּל דְּכֵן בַּר אִיבָךְ אוֹ בְרָךְ אוֹ בְרַתָּךְ אוֹ אִתְּתָךְ דְּדַמְכָא בְּעוֹדָךְ אוֹ חַבְרָךְ דְּחָבִיב עֲלָךְ כְּנַפְשָׁךְ כָּרַז לְמֵימָר נְהַךְ וְנִפְלַךְ לְטַעֲוַות עַמְמַיָא דְלָא חַכִּימְתָּא אַנְתְּ וְאַבְהָתָךְ: |
| ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם יִסְטֵי יָתָךְ אָחוּךְ בְּרָא דְאִמָךְ אוֹ בְּרָךְ אוֹ בְּרַתָּךְ אוֹ אִתְּתָא דְדַמְכָא עִמָּךְ: |
רש"י
"אחיך" - מאב
"או בן אמך" - מאם (קידושין פ)
"חיקך" - השוכבת בחיקך ומחקה בך אפקיט"א (בלע"ז אנהענגענד) וכן (יחזקאל מג) ומחיק הארץ מיסוד התקוע בארץ
"אשר כנפשך" - זה אביך פירש לך הכתוב את החביבין לך ק"ו לאחרים
"בסתר" - דבר הכתוב בהווה שאין דברי מסית אלא בסתר וכן שלמה הוא אומר (משלי ז) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה
"אשר לא ידעת אתה ואבותיך" - דבר זה גנאי גדול הוא לך שאף האומות אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם וזה אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבותיך
מפרשי רש"י
[ז] אשר כנפשך זה אביך. פירוש, לכך כתב "אשר כנפשך" אצל "רעך", לרבות האב, לפי שהאב גם כן הוא כנפשו של האדם. והשתא אין צריך להוסיף 'או', אלא מה שאמר 'זה אביך' רצה לומר כי אביו הוא כנפשו גם כן, ומדכתיב זה אצל "רעך", הנה גם כן אביו בכלל. זהו הפירוש האמיתי, ולא כפירוש הרא"ם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אָחִיךָ – מֵאָב, אוֹ בֶן אִמֶּךָ, מֵאֵם (ספרי שם).
חֵיקֶךָ – הַשּׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקֶךָ וּמְחֻקָּה בְּךָ, אפיקֿייד"א [afichiede = דבוקה] בְּלַעַז. וְכֵן: "וּמֵחֵיק הָאָרֶץ" (יחזקאל מג,יד), מִיסוֹד הַתָּקוּעַ בָּאָרֶץ.
אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ – זֶה אָבִיךָ (ספרי שם). פֵּרֵשׁ לְךָ הַכָּתוּב אֶת הַחֲבִיבִין לְךָ, קַל וָחֹמֶר לַאֲחֵרִים.
בַּסֵּתֶר – דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה, שֶׁאֵין דִּבְרֵי מֵסִית אֶלָּא בַּסֵּתֶר; וְכֵן שְׁלֹמֹה הוּא אוֹמֵר: "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה" (משלי ז,ט; ספרי שם).
אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ – דָּבָר זֶה גְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְךָ; שֶׁאַף הָאֻמּוֹת אֵין מַנִּיחִין מַה שֶּׁמָּסְרוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם, וְזֶה אוֹמֵר לְךָ: עֲזֹב מַה שֶּׁמָּסְרוּ לְךָ אֲבוֹתֶיךָ (ספרי שם).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד מדרש רז"ל אפילו בן אמו שאינו נוטל חלק עמו בירושה ואינו שונאו לא ישמע לו בזה, אין צריך לומר בן אב שנוטל חלק עמו ואולי הוא שונא אותו ונותן לו עצה רעה.
אשר לא ידעת אתה ואבותיך. פירש רש"י ז"ל ראה כמה מגונה עצתו, שאומר לך להניח מה שמסרו לך אבותיך.
ויתכן לפרש שירמוז בכאן על שני חלקי האמונה, שני חלקים, האחד מצד הקבלה והשני מצד הידיעה והחכמה. המאמין מצד הקבלה שקבל מאבותיו כן, אמונה טובה היא מאחר שהקבלה אמתית אבל אין לה שלמות לפי שאין בה חכמה, והנה דמיונו כעור ההולך בחברת עורים וכל אחד ואחד סומך ידו על חברו ויש פקח אחד בראש כלן שהוא מנהיג אותן, בודאי כלן הולכין בדרך סלולה וישרה מאחר שהם אוחזים דרך הפקח, כן אמונתנו מצד הקבלה בלא חכמה דרך סלולה היא הסומכין ונשענים זה על זה עד משה רבינו ע"ה ואנחנו אוחזין דרכו כי באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו, אבל אין שלמות לאמונה הזאת, כי המאמין מצד הקבלה אם ישמע דברי התועים והכופרים עובדי אלילים אינו בטוח בעצמו שלא יטה לבו לאחד מהם כיון שאין לו חכמה, אבל בודאי אפשר שיטה לבו, או יאמין או יסתפק כמו העור שאינו בטוח בעצמו שלא יכשל, אבל הפקח הוא בטוח שלא יכשל כי כח הראות חזק עמו ואין צריך לאחר, כן המאמין הזה שלם בעצמו, בטוח שלא יטה לבו אחרי המבהילים, ומתוך חכמתו וידיעתו יסתור דעתם וישאר לבו חזק באמונתו, לכך יצטרך האדם שלא יספיק לו ענין אמונתו מצד הקבלה בלבד אלא שילמוד ויחכם עד שתשלם אמונתו ותהיה לו אמונה מצד הקבלה ומצד הידיעה, ועל זה אמרו רז"ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס. וזהו שהזכיר בכאן שני חלקי האמונה ואמר אשר לא ידעת זהו אמונה מצד הידיעה, אתה ואבותיך היא האמונה מצד קבלת האבות.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד יולד באדם כח מסית ב' באמצעות העבירה אם עבר על מצוה אחת תולד בו כח החפץ רשע, סוד מאמר (אבות פ"ד מ"ב) עבירה גוררת עבירה, והאריכו בזה אנשי אמת לומר כי על ידי עבירה א' קונה קטיגור אחד ונוסף גם הוא על כח הרע הראשון להחטיאו, וכן שנים וכן שלשה כי ירבה לחטוא יגדל בו ההסתה, ולטעם זה אמרו (ברכות דף לד:) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד:
עוד באמצעות נטות האדם לדרך לא טוב יסובבנו קנות כח ג' שהוא נפש רעה כדרך שיזכה האדם בתוספת נשמה יתירה בהתעצמותו בדרכי ה' כמו כן באמצעות דרכים הרעים יקנה תוספת נפש רעה להחטיאו:
עוד יוסיף מזה גדר ד' והוא להכנס נפשו בגדר אחרת שאין למעלה ממנה, והיא שנפשו תתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשוה לו בטבעה, וזה הוא גמר החלט נפש אדם לכפור בעיקר ולעבוד עבודה זרה.
והוא מה שרמז באומרו כי יסיתך אחיך הוא חלק הרע שהוא מתאחה עם האדם מתחלתו קודם בואו בעולם, ואומרו בן אמך נתכוין להודיע מנין בא אח לצרה ואמר בן אמך שהיא אם כל חי שהיא חוה שגרמה תערובת הרע במקור הקדושה בחטא הראשון. וכנגד גדר ב' שהוא מסית הנולד מחטא האדם כנזכר אמר או בנך או בתך הם תולדות מעשים רעים שגם הם נקראים בנים זרים, ואמר או בתך כי יש עבירות שיולידו קטיגור במדריגת זכר ויש במדריגת נקבה כפי כח החטא כשיהיה גדול יוליד כח הזכר ולפי חלישותו יתייחס אליו כינוי הבת.
וכנגד גדר ג' שהוא קנין נפש רעה שתתלוה עם החוטא אמר או אשת חיקך ששוכנת בתוכו נפש רעה ותגביר בו ההסתה להפעיל הרע.
וכנגד גדר ד' שהוא נטות הנפש וכלותה לחלק הרע שיהיה בנפשו אמר רעך אשר כנפשך שאין גדר בין שניהם אלא חלק הרע ונפשו בחינה אחת, ואחר הדרגות אלו יהיה כח במסית לדבר אליו כדברים האלה נלכה ונעבדה וגו', ודקדק לומר בסתר להעיר כי המסית הוא מסתיר עצמו כי הוא המסית ומדבר כמדבר דברי אהבה וריעות ומראה טלפים כי לא להרע הוא מתכוין. ואומרו לאמר נלכה פירוש לא שאומר בפירוש נלכה נעבדה אלא אומר דברים מסותרים ותכלית דבריו הוא לומר נלכה נעבדה וגו', גם יערים במאמרו לומר נלכה נעבדה שכולל עצמו עמו, ומתחכם בזה לומר שגם הוא עד עתה לא היה מסכים לעבודה זרה אלא מכאן ולהבא הוא רוצה לעבוד, ובזה יחשוב האדם כי נפשו היא המדברת ולא זולתה שהוא יצר הרע:
ואומרו אשר לא ידעת פירוש בא בטענה נגד מה שנתחייב האדם בקבלת התורה שלא לעבוד אלהים אחרים ואומר לו כי אין עליו החיוב אלא דוקא בעבודה זרה שידע וקבל שלא לעובדה אבל עבודה זרה אלהים לא ידעום בעולם אין עליו טענת מה שקבל שלא לעבוד כי לא עלה זה על דעת אז כשקבל, והוא אומרו אשר לא ידעת, אתה ולא אתה לבד אלא ואבותיך גם הם כשקבלו עליהם איסור עבודה זרה לא ידעו זו:
ואומרו מאלהי העמים פירוש כי יבא בטענה להוכיח ממה שלפניו מאלהי העמים אשר סביבותיכם כי יראו העמים שסביב ישראל יחנו בשלוה ובהצלחה מרובה ויאמרו אליו להדמות למה שלפניו, או יבא בטענה להוכיח הוכחה גדולה והוא כשתהיה עבודה זרה שנתפשטה בעולם שכל העולם או רובו עובדים אותה כמו שאירע בזמנים אלו שמלכות אדום כולם עובדים וכו', והיא פינה גדולה, ולדברי רבותינו ז"ל (יומא דף י.) שאמרו עתידה מלכות הרשעה שתתפשט בכל העולם, הנה עבודה זרה אחת בכל העולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ והסתה זו עמה טענה להוכיח כי יש בה ממש ח"ו, אף על פי כן אמר לא תאבה לו וגו' פירוש נותנת התורה עצה לאדם שימלט בה ממנו, אחד לא תאבה לו, פירוש על דרך אומרו (משלי, א) בני אם יפתוך חטאים אל תבא, פירוש לא תכנס עמו בטענות אלא שלילת הרצון בלא טענה, ועיין מה שפירשתי בפסוק ולא אבה (דברים ב', ל') וישלול שמוע דבריו עוד בזה, והטעם שאם יכנס עמו בטענות התמדת החושב תוליד תכונה הרע באדם:
ואומרו לא תחוס וגו' פירוש שצריך להרחיק ממנו כל אשר תאוה נפשו אפילו דברים שאין בהם איסור כדי לענות אדם נפשו ולא יחוס ולא יחמול עליו לומר למה יענה נפשו ללא דבר וה' הרשהו לתאבון זה, והנה הגם שעינוי זה היא לנפש עיקרו היא לאותו המתלוה לה שהם כוחות המסיתים שזכרנו, והוא סוד התענית שיתענה האדם לאבד כח הרע הדבוק בו שהוא כח המסית האמור. ואומרו ולא תכסה פירוש על דרך מעשה של רב עמרם חסידא (קידושין דף פא.) שצעק נורא בי עמרם ואספו יחד גם בני אדם גם בני איש ובזה גרש ממנו מסית, והוא אומרו לא תכסה עליו הכרז עליו וגלהו לעיני הכל ובזה תהיה נמלט ממנו כי בזה אתה הורגו והוא אומרו כי הרוג תהרגנו, ואומרו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו וגו' פירוש שלא הרשה אותך הכתוב לגלות מעשיו ולקרא כהחסיד נורא בי עמרם אלא כשלא תשיג ידך אבל כשתשיג להתעצם כנגדו ולדחותו אין לך להכלם בדרך זה אלא ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, על דרך אומרו (תהלים, קט) ולבי חלל בקרבי, ואם לא תשיג ידך יד כל העם באחרונה לקרא נורא בי עמרם לבא אליו העם להורגו בכוחם שאיבוד תאותו היא הריגתו:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אחרים אומרים, אין הסתה אלא גירוי, שנאמר (ש"א כו) ועתה שמע נא אדוני המלך, אם ה' הסיתך בי, ירח מנחה.
מכלל שנאמר (דברים כה), לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות - למדנו (סנהדרין כז) שאין מעידין זה על זה; [למדנו שמכמינין לו עדים].
אחיך. זה אחיך מאביך.
בן אמך. זה בן אמך.
או בנך. זה בנך מכל מקום.
או בתך. זה בתך מכל מקום.
או אשת. זו ארוסה.
חיקך. זו נשואה.
או רעך. זה הגר.
אשר כנפשך. זה אביך.
בסתר לאמר. מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא, וכן הוא אומר (שם א) חכמות בחוץ תרונה וגו'.
נלכה ונעבדה [אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך]. רי יוסי הגלילי אומר, הרי זה דבר גנאי לישראל, שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם, וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים עבודה זרה.
מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים וגו'. (סנהדרין סא) מהקרובים אתה יודע מה הן [ה]רחוקים.
מקצה הארץ ועד קצה הארץ. אלו חמה ולבנה, שמהלכים מסוף העולם ועד סופו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סג.
כי יסיתך אחיך . כבר בארתי (ישעיה לו יד) גדר פעל "מסית” - שמראה לו איזה תועלת או הנאה בדבר הזה (=ע"ז) .
ודעת הת"ק, שמטעה אותו שישיג איזה תועלת מע"ג, שהוא טעות באמת. ואחרים אומרים שמגרה אותו ומראה חסרון בהנהגת ה', לומר שאינו משגיח. כמ"ש (מלאכי ג) אמרתם שוא עבוד א-להים , ועפ"ז יאמר שההנהגה נתונה תחת משטרי השמים והמזלות.
ור"מ כשטתו בב"ר לו - “דרש ר"מ, והוא ישקיט מעולמו ויסתר פנים לעולמו, כדיין שמותחים כילה על פניו וא"י (=ואינו יודע) מה נעשה מבחוץ. א"ל דייך מאיר וכו'".
סד.
כי יסיתך אחיך וגו' בסתר. והלא אלה פסולים לעדות, כמו שלמדו בספרי רפ ובסנהדרין כב מן " לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים"! וא"כ מי מעיד בו, אחרי שאמר כי יסיתך בסתר? מזה מבואר שמכמינים לו עדים.
סה.
כי יסיתך אחיך בן אמך. פי' בספרי שאם יאמר " אחיך" לבד, נפרש שר"ל "בן אביך " , שהוא שונא לך ע"ד הירושה. לכן פי' " בן אמך " - שאינו שונא לך.
ומוסיף אף " בנך" - שהוא קרוב יותר מן האח. ובקדושין פא למד מזה, דמותר להתיחד עם אמו ובתו, שמפני שאמר " בסתר".
אמר " בן אמך" - שהוא דר אצל אמו, ששם מקום סתר, שאין איש בא שם.
וממ"ש " בתך ... בסתר" - מבואר שמותר להתיחד עמה. וז"ש כמו שבנך מ"מ כן בתך מ"מ - אף במקום יחוד.
ואם יאמר " אשתך " - נפרש על הארוסה שקרויה אשתו סתם, לכן מוסיף אף " אשת חיקך " - זו הנשואה.
ומוסיף " רעך אשר כנפשך " - שהוא אביו, שנפשם קרובים זל"ז. ואיך יצויר שאביו יקרא " רעך " - זה יצויר בגר, שאין אביו ידוע.
ומפ' שתפס לשון " בסתר " כי אין דרך שיסיתו בפרהסיא, ונדמו כזונה שמעשיה בצנעה, שכל זנות האמור במשלי הוא משל על המינות והעכו"ם.
סו.
אשר לא ידעת. לא יתכן שיהיה זה מדברי המסית, שהוא בודאי ירצה להודיע לך מהותה. רק זה מדברי הכתוב, כאומר ראה הגנאי הרצוף בהסתה זו, שתעזוב א-להיך וא-להי אבותיך לעבוד דבר שלא ידעת אתה ואבותיך. שזה לא יעשו גם העמים, כמ"ש ההימיר גוי אלהים, והמה לא אלהים וגו' .
וזאת שנית, שיפתוך לעבוד אלהי העמים אשר סביבותיכם , שכבר ידעת כי הבל המה ואין בם מועיל , ולא הציל את עובדיהם מידו, ומזה תדין גם להרחוקים.
ומ"ש " מקצה הארץ" הוא למותר, שראוי לאמר "הרחוקים ממך עד קצה הארץ", וגם שהאתנחתא ראוי לבוא על מלת " סביבותיכם ”! מזה למדו עוד כונה שניה, שמזה תלמד שלא תשמע אף שיסית אותך לעבוד לשמש או לירח, שמהלכים מסוף העולם ועד סופו.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
כנפשך. ב' במס'. אשר כנפשך. כנפשך שבעך היינו דאיתא בחולין אין הסתה בדברים והא כתיב כי יסיתך ההוא נמי באכילה ושתיה והיינו כנפשך כמו כנפשך שבעך דהיינו אכילה:
אשר לא ידעת אתה ואבותיך. כתיב במסית לפי שרעך כנפשך דהיינו אביו מסיתו לומר לא תלמד לעשות מאבותיך שהוא אבי אביך אלא תלמד מאביך: