מ"ג דברים טו ב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה ליהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כׇּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְדֵין פִּתְגָם שְׁמִטְּתָא דְּיַשְׁמֵיט כָּל גְּבַר מָרֵי רְשׁוּ דְּיִרְשֵׁי בְּחַבְרֵיהּ לָא יִתְבַּע מִן חַבְרֵיהּ וּמִן אֲחוּהִי אֲרֵי קְרָא שְׁמִטְּתָא קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְדֵין אַהֲוָויַת הִלְכַת שְׁמִיטָתָא אַשְׁמִיטוּ כָּל בַּר נַשׁ מָרֵי מְזוֹפְתָּא דְיִזוֹף בְּחַבְרֵיהּ לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לִמְדַחֲקָא בְּחַבְרֵיהּ לְמִתְבּוֹעַ אוֹזְפוּתֵיהּ וְלָא מִן אָחוֹי בַּר יִשְרָאֵל אֲרוּם קָרָא בֵית דִּינָא שְׁמִיטָתָא קֳדָם יְיָ: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו: שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.
שהיה בדין: ומה שמיטה, שאינה מוציאה העבדים, משמט מלוה; יובל, שמוציא העבדים, אינו דין שישמט מלוה! ת"ל: וזה דבר השמיטה; שמיטה משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.
ק"ו (=קל וחומר) לשמיטה שתוציא עבדים! ומה יובל שאינו משמט מלוה, מוציא עבדים; שמיטה שמשמטת מלוה, אינו דין שתוציא עבדים! ת"ל (ויקרא כה): בשנת היובל הזאת; זאת (שביעית משמטת מלוה ויובל) מוציא עבדים, [ואין שביעית מוציאה עבדים; שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט].
שמוט (כל בעל משה ידו). יכול אף בגזילה ופקדון? ת"ל: משה ידו.
(יכול) [מנין לרבות] (משנה שביעית י) שכר שכיר והקפת החנות (והחמור)? ת"ל: אשר ישה ברעהו.
אם סופנו לרבות את כולם, מה ת"ל משה ידו? מה משה ידו בזקיפה, אף כולם בזקיפה.
לא יגוש. ליתן עליו בלא תעשה.
את רעהו. פרט לאחרים.
את אחיו. פרט לגר תושב.
כי קרא שמיטה לה'. (קדושין לח) בין בארץ בין בחוצה לארץ.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכו.
וזה דבר השמטה . כבר בארתי בהתו"ה אחרי פח , שחז"ל ידרשו תמיד מלת " דבר " שמורה (שענינה) כמלת ענין, מענין דבור ממש עיי"ש הטעם.
וע"כ פי' גם כאן מענין דבור, שצריך לדבר (אם רוצה לשלם לו חובו), יאמרו לו שמוט כל בעל משה ידו, ומ"ש פ"י דשביעית משנה ח'.
קכז.
וזה דבר השמטה . כבר התבאר בפ' צו כג , שכ"מ שבא כנוי הרומז "זה" “זאת", בא למעט איזה דבר.
ומ"ש פה זה דבר השמטה , ממעט שאינו דבר היובל.
ומש"ש בשנת היובל הזאת , בא למעט שמטה, שאין שלוח עבדים נוהג בה. וכן דרש בספרא בהר כז .
קכח.
שמוט כל בעל משה ידו . ר"ל שמוט ידי כל בעל משה, כמו "תשמט ידיך", ר"ל שלא תכריחו לשלם לך.
ושם " משה " בא רק על ההלואה, לא על מעות שנגזל ממנו או שהפקיד ביד אחרים. הוסיף אשר ישה, לבאר אף דבר שלא היה בדרך הלואה, כמו שכר שכיר והקפת החנות, אם זקפה עליו אח"כ במלוה. שעז"א אשר ישה - בעתיד ג"כ שביעית משמטתו, כמ"ש במשנה דשביעית ובח"מ (סימן סז סעיף יד).
וכן בספרי תצא על פסוק כי תשה ברעך משאת מאומה ( תצא קמב ) מרבה ממלת " משאת " שכר שכיר והקפת חנות.
קכט.
לא יגוש . כבר בארתי (ישעיה ג) ההבדל בין "נושה" ובין "נוגש". שהנושה תובע דבר המגיע לו, והנוגש דוחקו לתת לו דבר שלא לקח ממנו כמו מס וכדומה.
ואחר שפה אמר שמוט כל בעל משה ידו א"כ אין מגיע לו עוד ממנו. וכשתבעו נקרא נגישה, כי מבקש דבר שאין מגיע לו, ועובר בלא תעשה.
ומתנה דוקא את רעהו ואת אחיו , פרט לאחרים וגר תושב.
ומ"ש כי קרא שמטה , פי' הרשב"ם כלומר כי הגיע זמן שמטה. כמו מקראי קודש , קרא עלי מועד , קראו צום כולם לשון זמן. ומזה הוציאו חז"ל שאינו תלוי במקום (=שמיטת כספים) , שאף אם הוא בחוץ לארץ, כיון שהוא זמן שמטה (כנ"ל ראה קכה ).