מ"ג דברים טו ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶת־הַנׇּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מִן בַּר עַמְמִין תִּתְבַּע וְדִיהֵי לָךְ עִם אֲחוּךְ תַּשְׁמֵיט יְדָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יַת בַּר עַמְמִין תִּדְחוֹק וְדִינָא דִי יֶהֱוֵי לָךְ עִם אָחוּךְ תַּשְׁמֵיט יְדָךְ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ואשר יהיה לך את אחיך. ולא של אחיך בידך. מכאן אתה אומר (משנה שביעית י, גיטין ל"ז וש"נ), המלוה על המשכון אין שביעית משמטת.
(ו)את אחיך תשמט ידך. ולא המוסר שטרותיו לבית דין. מכאן אמרו, הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם. שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה, ועוברים על מה שכתוב בתורה, עמד והתקין פרוזבול. וזהו גופו של פרוזבול: "מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה", והדיינים חותמים למטה או העדים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קל.
את הנכרי תגוש . לדעת הרמב"ם הוא מצות עשה, וכן לנכרי תשיך . והראב"ד (הל' מלוה ולוה פ"ה) השיג עליו.
וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו למנין המצות בשרש השני, ופה בפי' התורה, ומפ' שר"ל שממ”ש את הנכרי תגוש ידעינן לאו הבא מכלל עשה לישראל, ולאו הבא מכלל עשה - עשה.
ונראה שדעת הרמב"ם שאינו מחויב דוקא להלוותו ברבית, ובזה יסולקו קושיות הרבה שהקשו עליו.
קלא.
ואשר יהיה לך את אחיך . אבל כשהלוה על המשכון, ולרוב המשכון בטוח כנגד החוב, וא"כ בהפך של אחיך בידך! וממ"ש תשמט ידך , ממועט במוסר שטרות לב"ד, שיד אחר (=בית דין) גובה החוב. ומזה תקן הלל פרוזבול (עיין גיטין לד ובז"א).
ר"ל שמדין תורה יצא מכלל זה המוסר שטרותיו לב"ד, שכבר השמיט ידו ומסרו ליד ב"ד. והא אינו נוגש, רק הב"ד. וכשמוסר השטר לב"ד א"צ כתיבה. והלל התקין שאף שהמלוה מחזיק השטר בידו, או כשהוא מלוה ע"פ, די כשאמר בפני הב"ד שמוסר תביעת חובו בידיהם, ולזה צריך כתיבת פרוזבול (שיהיה שטר בידי ב"ד) .