מ"ג דברים ו ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְתִכְתּוֹבִנּוּן עַל מְזוֹזְיָן וְתִקְבְּעִנּוּן בְּסִפֵּי בֵיתָךְ וּבְתַרְעָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וְתִכְתּוֹבִינִין עַל מְזוּזְיַין וְתִקְבְּעִינוּן בְּתוֹלְתָא לְקָבֵיל תַּקֵּי עַל סֵיפֵי בֵּיתָךְ וּבְתַרְעָךְ מִימִינָא בְּמֵעֲלָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מזזות ביתך" - מזזת כתיב שאין צריך אלא אחת

"ובשעריך" - לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות (יומא יא)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ – 'מְזוּזַת' כְּתִיב, שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא אֶחָת (ספרי לו; מנחות ל"ד ע"א).
וּבִשְׁעָרֶיךָ – לְרַבּוֹת שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְשַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְשַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת (יומא י"א ע"א).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על דברים ו ז

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וכתבתם על מזזות. דרשו רז"ל, מזזות כתיב, שאין צריך מזוזה אלא באחת, כלומר מצד אחד בלבד והוא צד ימין, וזהו שאמר ביתך דרך ביאתך, זהו מימין כניסתו, דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא. וכבר בארו לנו רז"ל הבתים שיש בהן חיוב ואותן שהן פטורין, והוא שאמרו בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות ובית שער אכסדרה ומרפסת ובית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך, מה ביתך מיוחד לדירה ולכבוד, יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה ולכבוד. וכן אמרו עוד, הר הבית והלשכות והעזרות פטורות מן המזוזה, שנאמר ביתך, בית שלך, כלומר בית של חול, יצאו אלו שהם קדש ולאו ביתך הוא. וה"ה בית הכנסת שהוא קדוש אין בו חיוב מזוזה אלא אם כן יש בו דירה לחזן הכנסת. וכן אמרו, כל הלשכות שבמקדש לא היתה בהן מזוזה חוץ מלשכת פלהדרין שבה היתה דירה לכהן גדול שבעה ימים בשנה.

וצריך אתה לדעת כי מתוך המצוה הזאת יתבארו לנו עקרי התורה באמונה, חדוש העולם וההשגחה והנבואה, שהרי בפרשה ראשונה נזכר ענין היחוד ותלמוד תורה, ובפרשה שניה אמתת עונש ושכר, וזכרון יציאת מצרים שבו נעשים האותות והמופתים והנסים המפורסמים מחייב העקרים האלה ומעיד על שלשה דברים הללו שהן יסוד האמונה ושרשה, והם החדוש וההשגחה והנבואה. וקבלו רז"ל חכמי האמת כי מקום הנחת המזוזה בסוף שליש העליון, וכן נתבאר בירושלמי, והטעם בזה כי ירמוז לסוף הבנין שהוא כבוד השלישי הנקרא בשם שי"ן דל"ת ואל"ף דל"ת, ומטעם זה אנו כותבין שם של שי"ן דל"ת אחורי הקלף של מזוזה, ושיהא נראה בגובתא דקניא דרך החור, ומטעם זה נקראת בשם מזוזה שהוא במספר שם אל"ף דל"ת, והוא גם כן נקרא שומר ישראל, וכן המזוזה תשמור האדם מבחוץ והוא מבפנים. ולפי פשוטו טעם היותנו כותבין שם של שדי במזוזה, לפי שהאומות חושבים שהצלחת הבתים תלויה במערכת הכוכבים, ומפני שהשם הזה משדד ומנצח המערכת על כן נכתוב אותו לרמוז כי ממנו השפע והטוב נכנס אל הבתים לא מן המערכה. וכן אמר אליפז (איוב כה) ומה יפעל שדי למו, וסמיך ליה והוא מלא בתיהם טוב. ואמרו רז"ל בירושלמי מסכת פאה, ארטבן שדר ליה לרבי מרגניתא, אמר ליה שדר ליה מילא דשויא טפי מיניה או דכוותה, שדר ליה מזוזתא, אמר ליה אנא משדר לך מרגניתא דלית ליה טימי ואת משדר לי מילא דשויא חד פוליר, שדר ליה דידי עדיפא מדידך, דידך הוי דבר שיש תכלית לדמיו דידי אין תכלית לדמיו, ולא עוד אלא דידך את בעי למנטרה דידי היא מנטרא לך, דכתיב (משלי ו) בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, עד כאן. והקובע מזוזה צריך שיברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה, וכן צריך לברך שהחיינו, כדין מצוה הבאה מזמן לזמן.

ובשעריך. לרבות שערי חצרות שערי מדינות ושערי עיירות, שכך אמרו רז"ל, אחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות יש בהן מצוה למקום, משום שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. ודוקא כשיש בהן דירה לשער העיר, שהרי ממה שדרשו ביתך בית המיוחד לדירה נלמוד מזה שאם אינו מיוחד לדירה אין בו חיוב כלל, וזהו לשון ביתך ובשעריך, כלומר שעריך דומיא דביתך.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכתבתם - כתב שלם. מכאן אמרו: כתב לאלפים עיינים - ולעיינים אלפים, לביתים כפים - ולכפים ביתים, לגמלים צדקים - ולצדקים גמלים, לדלתים רישים - ולרישים דלתין, להיהין חיתים - ולחיתים היהין, לווים יודים - וליודים ווין, לזיינין נונים - ולנונים זיינים, לטיתים פיפים - ולפיפים טיתים, ולכפופים פשוטים - ולפשוטים כפופים, למימים סמכים - ולסמכים מימים, לסתומים פתוחים - ולפתוחים סתומים, פרשה סתומה פתוחה - פתוחה סתומה, כתבה שלא כדין, או שכתבה כשירה - או שירה שכתבה כיוצא בה, או שכתבה בה את האזכרות בזהב - הרי אלו יגניזו:

וכתבתם. שומע אני, על גבי אבנים - הרי אתה דן: נאמר כאן "כתב", ונאמר להלן דברים כז "כתב", מה להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! - או כלך לדרך זו: נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן דברים כד "כתב", מה להלן על הספר ובדיו - אף כאן בספר ובדיו!

אף אתה דן בלשון הזה, ואני אדון בלשון שבית דין חולק: נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן "כתב", מה כתב האמור להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! אמרת הפרש - אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר: אלמוד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואין דנים דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג אלא לשעה!

נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן "כתב", מה כתב האמור להלן על הספר ובדיו - אף כתב האמור כאן על הספר ובדיו! ואע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: ירמיהו לו "ויאמר להם ברוך: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו".

על מזוזות ביתך ובשעריך. שומע אני שתי מזוזות ביתך. ת"ל בשנייה מזוזות. ריבוי אחר ריבוי - למעט, דברי רבי ישמעאל.

ור' יצחק אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר שמות יב "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף", זה בנה אב, בכל מקום שנאמר "מזוזות" הרי אין בכלל שתים, עד שיפרוט לך הכתוב "שתי מזוזות".

מזוזות ביתך. על ימין, ובכניסה. או אינו אלא על ימין ביציאה? - ת"ל "על מזוזות ביתך" על ביאתך, של ימין בכניסה:

ובשעריך. שומע אני שערי בתים, והלולים, והרפת, ומתבן, ובית התבן, ובית הבקר, ובית האוצרות, ובית העצים, ואוצרות יין, ואוצרות שמן, ואוצרות תבואה במשמע - ת"ל "ביתך". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה במשמע.

שומע אני אפילו שערי בלקאות, ובמסיאות ומרחצאות במשמע - ת"ל "ביתך". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה - אף שערי בית כבוד ובית דירה.

שומע אני אפילו שערי בית המקדש במשמע - ת"ל "ביתך" מה ביתך, חול - אף שעריך חול. מכאן אמרו: הלשכות שהם פתוחות לקודש - תוכן קדש, פתוחות לחול - תוכן חול.

חביבים ישראל, שסיבבן הקב"ה במצות: תפילין בראש ותפילין בזרוע. מזוזה בפתחיהם. ציצית על ד' כנפות כסותך. ועליה אמר דוד תהלים קיט "שבע ביום הללתיך". נכנס למרחץ, וראה את עצמו ערום! אמר: אוי לי, שאני ערום מן המצות! - נסתכל דוד במילה, והתחיל עליה סודר שבח, שנאמר תהלים ו "למנצח על השמינית מזמור לדוד".

משל למלך בשר ודם, שאמר לאשתו: הוי מתקשטי בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי! - כך אמר להם הקב"ה לישראל: הוו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצוים לי. וכך הוא אומר שיר השירים ו "יפה את רעיתי כתרצה", יפה את שאת רצויה לי:

<< · מ"ג דברים · ו · ט · >>