ספרי על דברים ו ט
<< | ספרי על דברים • פרק ו' • פסוק ט' |
• ד • ה • ו • ז • ח • ט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃
וכתבתם - כתב שלם. מכאן אמרו: כתב לאלפים עיינים - ולעיינים אלפים, לביתים כפים - ולכפים ביתים, לגמלים צדקים - ולצדקים גמלים, לדלתים רישים - ולרישים דלתין, להיהין חיתים - ולחיתים היהין, לווים יודים - וליודים ווין, לזיינין נונים - ולנונים זיינים, לטיתים פיפים - ולפיפים טיתים, ולכפופים פשוטים - ולפשוטים כפופים, למימים סמכים - ולסמכים מימים, לסתומים פתוחים - ולפתוחים סתומים, פרשה סתומה פתוחה - פתוחה סתומה, כתבה שלא כדין, או שכתבה כשירה - או שירה שכתבה כיוצא בה, או שכתבה בה את האזכרות בזהב - הרי אלו יגניזו:
וכתבתם. שומע אני, על גבי אבנים - הרי אתה דן: נאמר כאן "כתב", ונאמר להלן דברים כז "כתב", מה להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! - או כלך לדרך זו: נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן דברים כד "כתב", מה להלן על הספר ובדיו - אף כאן בספר ובדיו!
אף אתה דן בלשון הזה, ואני אדון בלשון שבית דין חולק: נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן "כתב", מה כתב האמור להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! אמרת הפרש - אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר: אלמוד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואין דנים דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג אלא לשעה!
נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן "כתב", מה כתב האמור להלן על הספר ובדיו - אף כתב האמור כאן על הספר ובדיו! ואע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: ירמיהו לו "ויאמר להם ברוך: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו".
על מזוזות ביתך ובשעריך. שומע אני שתי מזוזות ביתך. ת"ל בשנייה מזוזות. ריבוי אחר ריבוי - למעט, דברי רבי ישמעאל.
ור' יצחק אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר שמות יב "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף", זה בנה אב, בכל מקום שנאמר "מזוזות" הרי אין בכלל שתים, עד שיפרוט לך הכתוב "שתי מזוזות".
מזוזות ביתך. על ימין, ובכניסה. או אינו אלא על ימין ביציאה? - ת"ל "על מזוזות ביתך" על ביאתך, של ימין בכניסה:
ובשעריך. שומע אני שערי בתים, והלולים, והרפת, ומתבן, ובית התבן, ובית הבקר, ובית האוצרות, ובית העצים, ואוצרות יין, ואוצרות שמן, ואוצרות תבואה במשמע - ת"ל "ביתך". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה במשמע.
שומע אני אפילו שערי בלקאות, ובמסיאות ומרחצאות במשמע - ת"ל "ביתך". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה - אף שערי בית כבוד ובית דירה.
שומע אני אפילו שערי בית המקדש במשמע - ת"ל "ביתך" מה ביתך, חול - אף שעריך חול. מכאן אמרו: הלשכות שהם פתוחות לקודש - תוכן קדש, פתוחות לחול - תוכן חול.
חביבים ישראל, שסיבבן הקב"ה במצות: תפילין בראש ותפילין בזרוע. מזוזה בפתחיהם. ציצית על ד' כנפות כסותך. ועליה אמר דוד תהלים קיט "שבע ביום הללתיך". נכנס למרחץ, וראה את עצמו ערום! אמר: אוי לי, שאני ערום מן המצות! - נסתכל דוד במילה, והתחיל עליה סודר שבח, שנאמר תהלים ו "למנצח על השמינית מזמור לדוד".
משל למלך בשר ודם, שאמר לאשתו: הוי מתקשטי בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי! - כך אמר להם הקב"ה לישראל: הוו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצוים לי. וכך הוא אומר שיר השירים ו "יפה את רעיתי כתרצה", יפה את שאת רצויה לי:
<< · ספרי על דברים · ו · ט