ילקוט שמעוני תורה פא

<< · ילקוט שמעוני · תורה · פא · >>

רמז פא אני אל שדי. אני הוא שאמרתי לעולמי די, שאלמלא שאמרתי לשמים וארץ די, עד עכשיו היו מותחין והולכין. אני הוא שאין העולם ומלואו כדאי לאלהותי. אמר ר' לוי: למטרונא שאמר לה המלך: עברי לפני, ועברה לפניו, ונתכרכמו פניה. אמרה: תאמר שמצא בי מום? אמר לה המלך: אין ביך פסולת, אלא צפורן של אצבע קטנה שלך גדולה קמעא, העבירי אותה ובטל המום. כך אמר הקב"ה לאברהם: אין בך פסולת אלא הערלה בלבד, העבר אותה ובטל המום.

התהלך לפני והיה תמים וגו'. רבי ישמעאל אמר: אברהם כהן גדול היה, שנאמר: "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק". אמר: אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריב, מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב; הוי אומר זה ערלת הגוף. רבי עקיבא אומר, ארבע ערלות הן: נאמר ערלה באוזן, "הנה ערלה אזנם"; ונאמר ערלה בפה, "ואני ערל שפתים"; ונאמר ערלה בלב, "וכל ישראל ערלי לב". ונאמר לו: "התהלך לפני והיה תמים"; אם ימול מן האוזן – אינו תמים, מן הפה – אינו תמים, מן הלב – אינו תמים. ומהיכן ימול ויהא תמים? הוי אומר זה ערלת הגוף. אם ימול מן האוזן אינו שומע, מן הפה אינו יכול לדבר, מן הלב אינו יכול לחשוב; הוי אומר זה ערלת הגוף. ר' הונא בשם בר קפרא אמר: ישב אברהם ודן גזרה שוה. נאמר ערלה באילן, ונאמר ערלה באדם; מה ערלה האמורה באילן – מקום שעושין פירות, אף ערלה האמורה באדם, מקום שעושין פירות. ר' חנינא בן פזי אומר: וכי כבר נתנו גזרות שוות לאברהם? אתמהא! אלא רמזה לו: "ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך" וגו'. אמר ר' תנחום: מסתברא הדא קרא, "וערל זכר"; וכי יש ערל נקבה? אלא ממקום שהוא ניכר אם זכר אם נקבה, משם מלין אותו:

נאמר ערלה באילן, "וכי תבואו אל הארץ וערלתם ערלתו". אין העץ האמור כאן אלא עץ הגפן, ואם אין כורתין את ערלתו, כל פירות שהוא עושה עוללות קטופים ולא טובים למראה; לאחר שכורתין אותו, פירות שהוא עושה טובים למראה ונבחר יינם להקריב על גבי המזבח. כך אבינו אברהם: עד שלא נמול, הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח; וכשנמול, הפרי שעשה טוב במעשיו ונבחר להקריב על גבי המזבח. מכאן אתה למד שכל מי שהוא מגיש את בנו למילה, כאילו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח. מכאן אמרו: חייב אדם לעשות משתה ושמחה באותו היום שזכה למול את בנו:

רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: התהלך לפני והיה תמים. אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שאמר הקב"ה לאברהם: התהלך לפני והיה תמים, אחזתו רעד, אמר: שמא יש בי דבר מגונה? כיון שאמר לו: "ואתנה בריתי ביני ובינך", מיד נתקררה דעתו. אמר רבי הושעיא: כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו, שנאמר: התהלך לפני והיה תמים, "והיית לאב המון גוים". ר' אלעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים". ר' ישמעאל אומר: גדולה מילה, שי"ג בריתות נכרתו עליה. ר' יוסי הגלילי אומר: גדולה מילה, שהיא דוחה את השבת החמורה. ר' יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה למשה רבינו אפילו שעה אחת. ר' נחמיה אומר: גדולה מילה, שהיא דוחה את הנגעים. גדולה מילה, שאילולי היא – לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים" וגו'. רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שכל זכיות שעשה משה רבינו לא תלו לו בשעה שנתרשל מן המילה, שנאמר: "ויפגשהו ויבקש המיתו". אמר ר' יוסי: חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה; אלא אמר: אמול ואצא – סכנה היא, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים". אשהה שלשה ימים, הקב"ה אמר לי "שוב מצרים". אלא מפני מה נענש? מפני שנתעסק במלון תחילה, שנאמר: "ויהי בדרך במלון". דבר אחר: גדולה מילה ששקולה ככל התורה כולה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית". התהלך לפני והיה תמים (כתוב ברמז נ'):

למלך שהיה לו אוהב אחד קרתני, והיה מבקש לגדלו ולעשותו דוכוס, ולא היה יכול, שהיה בו פגם. אמר לו המלך: חגור לך זייני ואני עושה אותך דוכוס. אמר לו: אדוני המלך, הודיעני היאך אני אוזרה? אמר לו: כאשר הראיתיך כן עשה. כך אברהם, הקב"ה הראהו; זה שאמר הכתוב: "חגור חרבך על ירך גבור" וגו'. דבר אחר: למטרונא שנכנסה לשאול בשלום המלך. אמר המלך: כמה היא יפה! אלא שיש בה מום קימעא. אמרה לו: בבקשה ממך, אמור לי מה מום שלי. אמר לה: עשי צפרניך ואת שלמה. אמרה לו: איני יודעת ליטלן. פשט המלך את ידו ונטלן. כך אמר לו אברהם: העבר חרפתי. מיד "וכרות עמו הברית", וכתיב: "חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן":

מנין לנוטריקון מן התורה? שנאמר: כי אב המון גוים נתתיך; אב נתתיך באומות, בחור נתתיך באומות, חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות. "אנכי", אנא נפשי כתבית יהבית. אמירה כתיבה נעימה יהיבה. יהיבה כתיבה נעימה אמירה. "ירט הדרך", יראתה ראתה נטתה. "כרמל", כר מלא. "נצטדק", נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים:

והיה שמך אברהם. אמר רמי בר חמא: בתחילה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים, ולבסוף המליכו על רמ"ח, ואלו הן: שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה:

אחרים אומרים: כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. בזמן שזרעך אחריך – שכינה שורה; אין זרעך אחריך, שכינה על מי שורה? על העצים או על האבנים? אבא חנן משום רבי אליעזר אומר: חייב מיתה, שנאמר: "ובנים לא היו להם"; אם היו להם בנים לא מתו. דבר אחר: מאי קא מזהר ליה רחמנא? הכי קאמר ליה: לא תנסוב גויה ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרה:

אתמר: מנין למילה בגוי שהיא פסולה? דרו בר פפא משמיה דרב אמר: ואתה את בריתי תשמור. ר' יוחנן אמר: "המול ימול". מאי בינייהו? איכא בינייהו אשה, מאן דאמר ואתה את בריתי תשמור ליכא, דאשה לאו בת מילה היא; ולמאן דאמר "המול ימול" איכא, דאשה כמהולה דמיא. ומי איכא למאן דאמר אשה לאו בת מילה היא? והכתיב: "ותקח צפרה צר"? קרי ביה וַתַקַח. והא כתיב "ותכרות"? קרי ביה וַתַכרֵת:

כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. והרי מילה שנאמרה לבני נח: ואתה את בריתי תשמור, ונשנית בסיני, "וביום השמיני ימול", ולישראל נאמרה ולא לבני נח? ההיא למישרי שבת הוא דאתא, "וביום" ואפילו בשבת. ואי בעית אימא, מילה מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא: ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך אין, אינש אחרינא לא. אלא מעתה בני ישמעאל ליחייבו? "כי ביצחק יקרא לך זרע". בני עשו ליחייבו? "ביצחק" ולא כל יצחק. בני קטורה [לא] ליחייבו? "את בריתי הפר", לרבות בני קטורה:

לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען הה"ד ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזו זו מצות העומר:

ויפול אברהם על פניו. שני פעמים נפל אברהם על פניו^[1], כנגד כן נטלה מילה מבניו שני פעמים: אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן:

דרש בר קפרא וכו'. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי? התם קודשא בריך הוא אמר ליה לאברהם: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי. אלא מעתה הקורא לישראל יעקב הכי נמי? שאני התם דהדר אהדריה קרא, דכתיב: "ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב". ואברהם לא אהדרי? והכתיב: "בחרת באברם"? נביא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם:

בר קפרא אמר: כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. אמר ר' לוי: בעשה ולא תעשה; ולא יקרא עוד את שמך אברם, הרי בלא תעשה; והיה שמך אברהם, הרי בעשה. והרי אנשי כנסת הגדולה קראוהו אברם: "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם"? שניא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? (ולא) הוא שנצטוה עליה. ודכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה? תני: לא שיעקר שם יעקב, אלא "כי אם ישראל יהיה שמך", ישראל עיקר ויעקב טפל. ר' זכריה בשם ר' אחא אמר: מכל מקום יעקב שמו; אלא "כי אם ישראל יהיה שמך", יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו:

1. פסוק ג וכאן פס' יז