מ"ג במדבר לא נ
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונקרב את קרבן יהוה איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְהוָה אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַנַּקְרֵ֞ב אֶת־קׇרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה אִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א כְלִֽי־זָהָב֙ אֶצְעָדָ֣ה וְצָמִ֔יד טַבַּ֖עַת עָגִ֣יל וְכוּמָ֑ז לְכַפֵּ֥ר עַל־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְקָרֵיבְנָא יָת קוּרְבָּנָא דַּייָ גְּבַר דְּאַשְׁכַּח מָאן דִּדְהַב שֵׁירִין וְשַׁבִּין עִזְקָן קְדָשִׁין וּמָחוֹךְ לְכַפָּרָא עַל נַפְשָׁתַנָא קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְקָרִיבְנָא דוֹרוֹנָא לִשְׁמָא דַיְיָ כֵּיוַן דְמָסַר יְיָ יַת מִדְיָנָאֵי בִידֵינָן וּכְבַשְׁנָן יַת אַרְעֲהוֹן וְיַת מְדִינַתְהוֹן וַהֲוֵינָן עַיְילִין לִטְרַקְלִינֵיהוֹן וְחַמְיַין בְּנָתֵיהוֹן יָאֲתָא חַטְיָיתָא מְפַרְנְקָתָא וְכָל גְבַר דַהֲוָה מַשְׁכַּח עֲלֵיהוֹן מָאנִין דִדְהַב הֲוָה שָׁרֵי כְּלִילַיָא מִן רֵישֵׁיהוֹן קַדִישַׁיָא מִן אוּדְנֵיהוֹן קַטְלַיָא מִן צַוְורֵיהוֹן שִׁירַיָא מִן אֶדְרָעֵיהוֹן עִזְקָתָא מִן אֶצְבְּעָתֵיהוֹן מְחוּכְיָא מִבֵּית חַדְיֵיהוֹן וּבְכָל דָא חַס לָן לְמִיתְלֵי עֵינָן בָּן וְלָא אִסְתַּכְּלוּן בַּחֲדָא מִנְהוֹן דְלָא לִמְחַיְיבָא בַּחֲדָא מִנְהוֹן וְלָא נְמוּת בְּמִתוּתָא דְמַיְיתוּן בָּהּ רַשִׁיעַיָא לְעַלְמָא דְאָתֵי וְדָא יַידְכַּר לָן לְיוֹם דִינָא רַבָּא לִמְכַפְּרָא עַל נַפְשָׁתָן קֳדָם יְיָ: |
| ירושלמי (קטעים): | וְקָרִיבְנָן יַת קוּרְבָּנָא דַיְיָ כַּד הֲוֵינָן עָלִין בְּבָתֵּיהוֹן דְמַלְכַיָא מִדְיָנָאֵי וּבְקִיטוּנֵי מְדַמְכְהוֹן וַהֲוֵינָן חַמְיַין תַּמָן בְּנָתֵיהוֹן דְמַלְכַיָא מִדְיָנָאֵי יָאֲיָין וּמְפַרְנְקָתָא וַהֲוֵינָן נַסְבִין מִנְהוֹן קוּרַיָא דְדַהֲבָא מִן רֵישֵׁיהוֹן וְקַדְשַׁיָא מֵאוּדְנְהוֹן וְעִזְקַיָא מֵאֶצְבְּעָתָא וְעִקְלַיָא מֵאֶזְרָעֵיהוֹן וּמְעוֹכַיָא מִן בֵּית חֲדֵיהוֹן חַס לָן משֶׁה רַבָּן לָא אִסְתַּכֵּל חָד מִינָן בַּחֲדָא מִנְהוֹן וְלָא אִתְיַחַד חַד מִינָן בַּחֲדָא מִנְהוֹן דְלָא נֶהֱוֵי שׁוּתָּף עִמָהּ בְּגֵיהִנָם לְעַלְמָא דְאָתֵי הִיא תְקוּם לָן בְּיוֹם דִינָא רַבָּא לְכַפָּרָא עַל נַפְשָׁתָנָא קֳדָם יְיָ: |
רש"י
"וצמיד" - של יד
"עגיל" - נזמי אוזן
"וכומז" - דפוס של בית הרחם לכפר על הרהור הלב של בנות מדיןרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְצָמִיד – שֶׁל יָד.
עָגִיל – נִזְמֵי אֹזֶן.
וְכוּמָז – דְּפוּס שֶׁל בֵּית הָרֶחֶם, לְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל בְּנוֹת מִדְיָן (שהש"ר ד,ד; שבת ס"ד ע"א).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
המשכן חדל המות ומאז לא מת שום אדם ועז"א שהקרבן הזה היה לכפר על נפשותנו, וכמ"ש במחצית השקל לכפר על נפשותיכם ועז"א אנשי הצבא בזזו איש לו ר"ל אעפ"י שאנשי הצבא לא נתנו לזה מאומה והכופר של הפדיון צריך להיות מן הנמנים לא מן המונים, בכ"ז לקח משה מאתם יען שהם שרי האלפים והמאות והקדישו את הזהב כ"א בעד אנשי הצבא שתחת דגלו, ויביאו אותו אל א"מ זכרון לבני ישראל כמ"ש בפ' תשא ונתת אותו על עבודת א"מ זכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם וחז"ל אמרו ולא נפקד ממנו איש לעברה, פי' שנשאו ראש של אנשי המלחמה השנית הפנימית שהיא הנמשל של המלחמה החיצונה [כמ"ש בתורה אור בפסוק ע"כ יאמרו המושלים] ועז"א המלחמה אשר בידנו כי מלחמה זו מתמדת והיא עדיין בידם לנצח או להנצח, ומלחמה זו בעיר הקטנה המליצה שהוא הגוף ילחמו האנשים עם הבהמות, ושכוחות התאוה והיצר הם כוחות בהמיות, וכוחות השכל והבינה הם האנשים המעט שיש בעיר הזאת כמ"ש ואנשים בה מעט (קהלת ט), כי כוחות האנושיות הם מעט נגד כוחות הבהמיות, ועז"א לא נפקד ממנו איש, כי הבהמות לא התגברו על האנשים אשר בעיר שהוא הגויה, ובאשר חוששים שמ"מ פן חטאו במחשבה נדרו קרבן ה' לכפר על מחשבת הלב שהוא ענין נפשיי ועז"א לכפר על נפשותינו לפני ה' כי המחשבה גלויה רק לפני ה' היודע תעלומות לב: