מ"ג במדבר כט יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַ֞ד חַטַּ֤את הַכִּפֻּרִים֙ וְעֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכֵּיהֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | צְפִיר בַּר עִזִּין חַד חַטָּתָא בָּר מֵחַטַּת כִּפּוּרַיָּא וַעֲלַת תְּדִירָא וּמִנְחָתַהּ וְנִסְכֵּיהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | צְפִיר בַּר עִזֵי חַד חַטָאתָא בַּר מִקָרְבַּן חַטָאת כִּפּוּרַיָא וְעָלַת תְּדִירָא וּמִנְחַתְהוֹן וַחֲמַר נִיסוּכֵיהוֹן: |
רש"י
"ועלת התמיד" - ומלבד עולת התמיד תעשו עולות הללו
"ונסכיהם" - מוסב על המוספין הכתובים ועל תעשו והוא לשון ציווי מלבד עולת התמיד ומנחתה תעשו את אלה ונסכיהם וכן כל ונסכיהם האמורים בכל המועדות חוץ משל קרבנות החג שכל ונסכה ונסכיהם ונסכיה שבהם מוסבים על התמיד ואינן ל' ציווי שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום
מפרשי רש"י
[ב] מוסב על המוספין. שאין לומר דקאי על חטאת הכפורים ועל עולת התמיד, שאין שום חטאת צריכה נסכים (מנחות דף צ:). ועל עולת התמיד אין לומר דקאי, ד"עולת התמיד" הוא לשון יחיד, "ונסכיהם" הוא לשון רבים. אף על גב כי שני תמידים היו, של שחר ושל ערב (לעיל כח, ג-ח), ושייך "ונסכיהם", מכל מקום שניהם נקראו בלשון יחיד, והוי למכתב 'ונסכה', כדכתיב (לעיל כח, טו) "על עולת התמיד יעשה ונסכו", ולא כתיב 'ונסכיהם'. אף על גב דבחג כתיב (פסוק יט) "ונסכיהם", ופירושו על שני התמידים (רש"י כאן), היינו מפני הדרשה 'נאמר בשני וכו (רש"י פסוק יח), אבל כפשוטו אין לכתוב בלשון רבים, ולפיכך הוא לשון ציווי, ופירוש "ונסכיהם" גם כן תקריבו, כמו שצויתי על המוספין:
[ג] ואינו לשון ציווי. מפני שפירשו "מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכיהם" (פסוק יט) שאתם מקריבים - צריכים אתם קרבנות אלו, ואם כן אין "ונסכיהם" הוא צווי, דקאי על "מלבד":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְעֹלַת הַתָּמִיד – וּמִלְּבַד עוֹלַת הַתָּמִיד, תַּעֲשׂוּ עוֹלוֹת הַלָּלוּ.
וְנִסְכֵּיהֶם – מוּסָב עַל הַמּוּסָפִין הַכְּתוּבִין [וְעַל] תַּעֲשׂוּ, וְהוּא לְשׁוֹן צִוּוּי: "מִלְּבַד עוֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה וְנִסְכֵּיהֶם". וְכֵן כָּל וְנִסְכֵּיהֶם הָאֲמוּרִים בְּכָל הַמּוֹעֲדוֹת, חוּץ מִשֶּׁל קָרְבְּנוֹת הֶחָג, שֶׁכָּל "וְנִסְכָּה", "וְנִסְכֵּיהֶם", "וּנְסָכֶיהָ" שֶׁבָּהֶם – מוּסַבִּים עַל הַתָּמִיד, וְאֵינָן לְשׁוֹן צִוּוּי; שֶׁהֲרֵי נִסְכֵּיהֶם שֶׁל מוּסָפִין כְּתוּבִין לְעַצְמָן בְּכָל יוֹם וָיוֹם.