מ"ג במדבר כא כט


<< · מ"ג במדבר · כא · כט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָ֤יו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וָי לְכוֹן מוֹאֲבָאֵי אֲבַדְתּוּן עַמָּא דְּפָלְחִין לִכְמוֹשׁ מְסַר בְּנוֹהִי צִירִין וּבְנָתֵיהּ בְּשִׁבְיָא לְמַלְכָּא אֱמוֹרָאָה סִיחוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
יְיָא לְכוֹן סַנְאֵי צַדִיקַיָא אֲבַדְתּוּן עַמָא דִכְמִישׁ מִדְסֵינַת פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא לֵית לְהוֹן תַּקַנְתָּא עַד דְיֵיצְרְכוֹן לְמִגְלֵי לַאֲתַר דְיִלְפוּן אוֹרַיְיתָא וּבְנֵיהוֹן וּבְנַתְהוֹן מִתְרַחֲקָן בְּשִׁבְיַית חַרְבָּא כָּל קֳבֵל מִתְמָלְכִין בְּמוֹלְכָנָא דְאוֹרַיְיתָא אֱמוֹרָאִין וּמְשִיחִין בְּאוֹרַיְיתָא:
ירושלמי (קטעים):
אוֹי לְכוֹן מוֹאֲבָאֵי סַפְתוּן וּבָדְתוּן פַּלְחֵי טַעֲוָותָא כְּמוֹשׁ מְסַרְתּוּן בְּנֵיכוֹן כְּפוּתִין בְּקוֹלַרְיָיא וּבְנַתְכוֹן בְּשִׁבְיָיתָא לְמַלְכֵיהוֹן דֶאֱמוֹרָאֵי סִיחוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אוי לך מואב" - שקללו את מואב שימסרו בידו

"כמוש" - שם אלהי מואב

"נתן" - הנותן את בניו של מואב

"פליטם" - נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו'

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אוֹי לְךָ מוֹאָב – שֶׁקִּלְּלוּ אֶת מוֹאָב שֶׁיִּמָּסְרוּ בְּיָדוֹ (מדרש תנחומא חוקת כד).
כְּמוֹשׁ – שֵׁם אֱלֹהֵי מוֹאָב (שופטים יא,כד).
נָתַן – הַנּוֹתֵן אֶת בָּנָיו שֶׁל מוֹאָב.
פְּלֵיטִים – נָסִים וּפְלֵטִים מֵחֶרֶב, וְאֶת בְּנוֹתָיו בַּשְּׁבִית וְגוֹמֵר.

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וטעם "אוי לך מואב אבדת עם כמוש" - כי היה עם מואב עובד לכמוש אלוהו, בונה במות ובטוח בו יותר מכל עם, ובעת צרתו אמר לו "קומה והושיענו".

וכן הכתוב מזכיר בהם בכל מקום, כמו שכתוב (ישעיהו טז יב): "והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל", ונאמר (ירמיהו מח ז): "ויצא כמוש בגולה כהניו ושריו יחדו"... (ירמיהו מח לה): "והשבתי למואב נאם ה' מעלה במה ומקטיר לאלהיו".

ולכך יאמרו המושלים דרך לעג, כי כמוש "נתן בניו פליטם", כלומר בורחים ונסים מפני חרב, "ובנתיו בשבית", כי המאמינים בו יקראו בניו ובנותיו כאשר יקראו עמו, וכן (מלאכי ב יא): "בת אל נכר" (ולא כדברי רש"י, שפירש "נתן הנותן בניו פלטים מחרב").

והיה כמוש נעבד גם לבני עמון, כמו שאמר יפתח (שופטים יא כד): "את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" והיה להם עוד בארצם (מלכים א יא ה): "מלכום שקוץ עמונים"; או הזכיר יפתח לעמון כמוש בעבור מה שתפשו ישראל ממואב כאשר הזכיר להם (שופטים יא כה): "בלק מלך מואב", לומר שלא הציל כמוש אלהיהם ולא בלק מלכם את ארצם מיד ישראל.

והגון הוא מאד שנאמר כדברי רבותינו (במדבר רבה יט ח), כי "המושלים" - בלעם וכיוצא בו מן הקוסמים, שהיו נושאים משל בעתידות.

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אוי לך מואב. קללהו שימסר בידו. כמוש. שם אלהי מואב. נתן בניו. הנותן נתן בניו. פלטים. פליטי חרב, כלומר בורחים. או נתן יחזור לכמוש, יאמר הכתוב כי היה עם מואב עובד לכמוש אלהיו, בונה במות ובוטח בו יותר מכל עם, כענין שכתוב (ישעיה טז) והיה כי נראה כי נלאה מואב אל הבמה וגו', וכתיב (ירמיה מח) ויצא כמוש בגולה, ולכך היו המושלים אומרים דרך לעג כי כמוש נתן בניו פלטים ובנותיו בשבית כמו שנקראו עמו, וכן כתיב (מלאכי ב) ובעל בת אל נכר, כן פירש הרמב"ן ז"ל.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אוי לך מואב", ע"ז מקונן על מואב, כי מה שכבש סיחון את ארצו מידו זה היה לצורך כדי שיוכלו ישראל אח"כ לקחתה מידו, אבל מה שיצא אח"כ והרג את עם מואב זה היה

שלא לצורך כלל. ועז"א אבדת עם כמוש, העם שנהרג היה אבדה שלא לצורך כלל, ומפני שמואב עבדו את כמוש אמר שכמוש אלהיהם גרם להם זאת שהוא נתן את בניו פליטי חרב ובנותיו נתן בשבית, שאלהי מואב מסר בניו ובנותיו ביד סיחון, כי אלהי ישראל לא עסק רק שסיחון יקח את ארץ מואב שזה לצורך ישראל לא על אבוד העם ובניו ובנותיו:

<< · מ"ג במדבר · כא · כט · >>