מ"ג במדבר ו ד



<< · מ"ג במדבר · ו · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
כֹּל יוֹמֵי נִזְרֵיהּ מִכֹּל דְּיִתְעֲבֵיד מִגֻּפְנָא דְּחַמְרָא מִפֻּרְצְנִין וְעַד עִצּוּרִין לָא יֵיכוֹל׃
ירושלמי (יונתן):
כָּל יוֹמֵי נִזְרֵיהּ מִכָּל דְמִתְעֲבֵיד מִגוּפְנָא דְחַמְרָא מִגוּפְנִין מִקְלוּפִין וְעַד זַגִין גַיוָואִין דְעִנְבָא לָא יֵיכוֹל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חרצנים" - (נזיר לד) הם הגרעינין "זג" - הם הקליפות שמבחוץ שהחרצנים בתוכן כענבל בזוג

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

חַרְצַנִּים – הֵם הַגַּרְעִינִין.
זָג – הֵם הַקְּלִפּוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהַחַרְצַנִּים בְּתוֹכָן כַּעִנְבָּל בַּזּוּג (ספרי כד; נזיר ל"ד ע"ב).

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

צא. כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את הארבעים ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה. ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורם איסור עולם ואין איסורם איסור הנאה ויש היתר לאחר איסורם הרי הם מצטרפים *), שאר איסורים שבתורה שאיסורם איסור עולם ואיסורם איסור הנאה ואין להם היתר לאחר איסורם דין הוא שיצטרף זה עם זה בכזית.
  • ) זע”ז בכזית כצ"ל וכ"ה בילקוט.

צב. מכל אשר יעשה מגפן היין שומעני (מן) [אף] העלים והלולבים למשמע תלמוד לומר מחרצנים ועד זג מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להביא [להוציא] את העלין ואת הלולבין שאינו פרי ופסולת פרי. ר' אליעזר אומר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלים והלולבים במשמע א”כ למה נאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל מיעוט חרצנים שנים וזג אחד דברי ר' אלעזר בן עזריה.

צג. אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים. החרצנים אלו החיצונים והזגים אלו הפנימים דברי ר”י. ר'(יוחנן) [יוסי] אומר שלא תטעה, כזוגים של בהמה החיצונים זג, והפנימי עינבל.

מחרצנים ועד זג לא יאכל מגיד שלא פטר אכילת צער. שהיה בדין ומה כפורים חמור פטר בו אכילת צער, נזיר הקל אינו דין שיפטור בו באכילת צער תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל.

צד. מחרצנים ועד זג לא יאכל למה נאמר לפי שהוא אומר מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מיין ושכר יזיר

חומץ יין וחומץ שכר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי. אי מה הפרט מפורש פרי גמור אף אין לי אלא פרי גמור, אמרת וכי איזה פרי גמור שלא אמרו הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי . אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל, אלא ללמדך כלל שאתה מוסיף על הפרט אי אתה יכול לדונו כעין הפרט להוציאו מן הכלל עד שיפרוט לך הכתוב בדרך שפרט לך בנזיר.

צה. בל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן (שיכול) [או] לא יהא חייב עד שישלים את נזירותו תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים דברי ר”א. 


<< · מ"ג במדבר · ו · ד · >>