מ"ג במדבר ו ד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כֹּל יוֹמֵי נִזְרֵיהּ מִכֹּל דְּיִתְעֲבֵיד מִגֻּפְנָא דְּחַמְרָא מִפֻּרְצְנִין וְעַד עִצּוּרִין לָא יֵיכוֹל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל יוֹמֵי נִזְרֵיהּ מִכָּל דְמִתְעֲבֵיד מִגוּפְנָא דְחַמְרָא מִגוּפְנִין מִקְלוּפִין וְעַד זַגִין גַיוָואִין דְעִנְבָא לָא יֵיכוֹל: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
זָג – הֵם הַקְּלִפּוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהַחַרְצַנִּים בְּתוֹכָן כַּעִנְבָּל בַּזּוּג (ספרי כד; נזיר ל"ד ע"ב).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
- ) זע”ז בכזית כצ"ל וכ"ה בילקוט.
צב. מכל אשר יעשה מגפן היין שומעני (מן) [אף] העלים והלולבים למשמע תלמוד לומר מחרצנים ועד זג מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להביא [להוציא] את העלין ואת הלולבין שאינו פרי ופסולת פרי. ר' אליעזר אומר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלים והלולבים במשמע א”כ למה נאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל מיעוט חרצנים שנים וזג אחד דברי ר' אלעזר בן עזריה.
צג. אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים. החרצנים אלו החיצונים והזגים אלו הפנימים דברי ר”י. ר'(יוחנן) [יוסי] אומר שלא תטעה, כזוגים של בהמה החיצונים זג, והפנימי עינבל.
מחרצנים ועד זג לא יאכל מגיד שלא פטר אכילת צער. שהיה בדין ומה כפורים חמור פטר בו אכילת צער, נזיר הקל אינו דין שיפטור בו באכילת צער תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל.
צד. מחרצנים ועד זג לא יאכל למה נאמר לפי שהוא אומר מכל אשר יעשה מגפן היין כלל מיין ושכר יזיר
חומץ יין וחומץ שכר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי. אי מה הפרט מפורש פרי גמור אף אין לי אלא פרי גמור, אמרת וכי איזה פרי גמור שלא אמרו הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי, להביא החרצנים ואת הזגים שהם פרי ופסולת פרי . אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג לא יאכל, אלא ללמדך כלל שאתה מוסיף על הפרט אי אתה יכול לדונו כעין הפרט להוציאו מן הכלל עד שיפרוט לך הכתוב בדרך שפרט לך בנזיר.
צה. בל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן (שיכול) [או] לא יהא חייב עד שישלים את נזירותו תלמוד לומר ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים דברי ר”א.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צא. וכל אשר יעשה מגפן היין בזה מלמד שהגם שבא על כל אחד אזהרה מיוחדת, הם מין אחד לענין צירוף לכזית. ומובא בפסחים (דף מ”ה) ובנזיר (דף ל”ז). ומזה למד לכל איסורים שבתורה שהם מין אחד, הגם שבאו עליהם אזהרות חלוקות, הם מצטרפין. כמו שחשב במעילה [פרק קדשי מזבח] כל האיסורים שמצטרפים זה עם זה. כמה שאמר התרומה ותרומת מעשר והחלה והבכורים מצטרפין שכולם קרוים תרומה, כל הפגולים והנותרות מצטרפין כל הנבלות מצטרפים וכו'.
ולפי דברי הספרי כולם נלמדים מנזיר בק”ו. ובספרא שמיני ( שמיני עה) טמאים מלמד שמצטרפין זה עם זה, בשר ובשר חלב וחלב בשר וחלב בין בחייהם בין במיתתם. ובארתי שם מפני שכל האיסורים החלוקים באזהרתם אין מצטרפים כמה שאמר הרמב”ם (ה' מ”א פ”ד ופי"ד). לכן כלל כל מינים הטמאים כאחד ללמד שהם מין אחד לענין צירוף. כי שני מינים אין מצטרפים, כמה שאמר במעילה שם (דף ט”ז ודף י"ז) ובשבת (דף ע”א) וכריתות (י"א) ובכמה מקומות.
ומה שאמר הרמב”ם (פ”ד מה' מ”א) כל איסורין שבתורה אין מצטרפים חוץ מאיסורי נזיר, רצה לומר חוץ מאיסורי נזיר שלמדה תורה שהם כמין אחד לענין צירוף. וה”ה כל כיוצא בהם. כמה שאמר כל שטומאתם ושעורן שוה, מצטרפים זה עם זה. ועי' בז”א שנדחק בזה.
צב. מכל אשר יעשה מגפן היין ממה שאמר בנזיר (דף ל”ד) שת”ק דריש כללי ופרטי והוה פרט וכלל ופרט, ומרבי כעין הפרט פרי ופסולת פרי. כי יין פרי וחומץ וחרצנים פסולת פרי. ואם לא היה כתוב מחרצנים וזג היתי אומר ומכל אשר יעשה הוא פרט וכלל שכולל הכל אף עלין ולולבים. ור”א דריש מיעט וריבה ריבה הכל. ומה שמוסיף מחרצנים ועד זג למד שצריך שני חרצנים וזג אחד.
צג. מחרצנים ועד זג , ר' יהודה דייק הלשון מן עד, שמשמע שמוסיף רבותא שגם הזג שקשה יותר לא יאכל וזה הפנימי שקשה נגד הקליפה. ור' יוסי סבירא ליה שזג הוא החיצון שהוא מלביש את הענבה. שזג מענין מלבוש, ב”ר (פ' צו) הוה קאים לביש זגוי בלילה. וע”ש שהוא צלול כזכוכית, כמו מבית הזגג (ב”ק ל"א) דזג בכזוזא חוורא (חולין ע"ו). וכן תרגם אונקלוס כמה שאמר בגמ' נזיר (דף ל”ו). ומה שתפס מחרצנים ועד זג, כי זג הוא אכילה גסה יותר מחרצן שיש בו קיוהא דפרי. כמה שאמרו בפסחים (דף מ”ב ע”ב) המתמד וכו' הא בפרצנא, ומשמיע דאף זג שהוא אכילת צער יותר, לא יאכל.
צד. מחרצנים ועד זג לא יאכל , עי' בנזיר (דף ל"ד) מובא מימרא זו בשנוי קצת. ולפי נוסחא שבידנו נל”פ, שק”ל למה כתב מחרצנים ועד זג, שאם כדי שיהיה פרט וכלל ופרט היה לו לכתוב כללא, דכל אשר יעשה מגפן היין בין הפרטים הקודמים, ויהיה מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר פרט, מכל אשר יעשה כלל, וענבים לחים ויבשים חזר ופרט. ותרבה כעין הפרט פרי ופסולת פרי שהם חרצנים וזג. כי אין לומר לרבות פרי גמור אחר שכל פרי גמור נאמר בפירוש. ומשיב שלכן אמר מחרצנים ועד זג, שהוא מיותר ללמד שכל כלל שהוא מוסיף על הפרט, אם אין פרט אחריו הוא כולל הכל והייתי מרבה אף עלין ולולבין, ואכמ”ל בזה.
צה. והנה מוכיח ממה שאמר כל ימי נזרו, שרצונו לומר עד שיביא קרבנותיו, וכן משמע בגמ' (דף י”ד ע”ב) למאן דדחה דברי ריב”ח. אמנם ממה שסיים בספרי ת”ל ואחר ישתה הנזיר יין, משמע שמשם יליף שמה שאמר כל ימי נזרו פי' עד הבאת קרבנותיו ועדין נקרא נזיר. ואין פי' עד מלאת. ומדברי הספרי ( נשא קב ) גבי גידול שער שכתוב כל ימי נדר נזרו וכן ( נשא קכב) גבי טומאה שכתב כל ימי הזירו לה', אמר לעשות ימים שלאחר מלאת כימים שבתוך מלאת או יכול לא יהא חייב אלא עד שישלים את נזירותו ת”ל ואחר ישתה הנזיר יין וכו'. מבואר שא”א ללמוד שמה שאמר כל ימי נזרו שיל”פ שרצונו לומר כל הימים שקבל עליו נזירות [כי אם נאמר שלא נעשה ימים שלאחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו, א”א לקראם ימי נזרו] ועקר הלמוד ממה שאמר ואחר ישתה הנזיר יין. שמבואר שקודם לכן אין לו לשתות, וכן גבי תגלחת וטומאה אין ללמוד מלשון זה, רק ע”י שכתוב ואחר ישתה הנזיר יין ששם הנזיר מיותר שהלא בעת ששותה יין אינו נזיר ואיך יקראו בשם נזיר, רק שבא ללמד שעד רגע זו שם נזיר עליו. ונדע שמה שאמר כל ימי נדר נזרו פי' עד הבאת קרבנותיו ולכן הגהתי כאן או לא יהא חייב ותיבת ויכול נמחק וכן הגיה הגר”א.