מ"ג במדבר ה כד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִשְׁקָה֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה אֶת־מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרְﬞרִ֑ים וּבָ֥אוּ בָ֛הּ הַמַּ֥יִם הַֽמְאָרְﬞרִ֖ים לְמָרִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַשְׁקֵי יָת אִתְּתָא יָת מַיָּא מָרִירַיָּא מְלָטְטַיָּא וְיֵיעֲלוּן בַּהּ מַיָּא מְלָטְטַיָּא לִלְוָט׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַשְׁקֵי יַת אִתְּתָא יַת מַיָא מְרִירַיְתָא בְּדוּקַיָא וְיֵעָלוּן בָּהּ מַיָא בְּדוּקַיָא לִלְוָט: |
רש"י
"למרים" - להיות לה רעים ומרים
[לב] להיות לה רעים ומרים. פירוש, דלאו דווקא מרים, אלא 'רעים ומרים', שכל דבר רע נקרא 'מר':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְמָרִים – לִהְיוֹת לָהּ רָעִים וּמָרִים.
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
ע. והשקה את האשה ברייתא זו היא הברייתא המובא בסוטה (דף יט ע"ב). וצריך לומר ר' שמעון אומר, וכן הגיה הגר"א [כי לגר' וחכמים אומרים אי אפשר לפרש כמו שהתלבט בזה בז”ר ובז”א]. ושניהם סבירא ליה דמביא מנחתה ואח"כ משקה כמו שנאמר ואחר ישקה. ומה שאמר והשקה קודם הבאת המנחה, פי' שמאז מוכנת להשקותה [שמצאנו כמה פעלים שמורים שמוכן אל הפעולה כמו שאמרתי באילת השחר כלל י ]. והוא לר"ע שמאז מוכות אל ההשקאה לענין שאינה יכולה לחזור בה כי כופין אותה לשתות. ולר”ש פי' שמוכנת אל ההשקאה שאם השקה קודם המנחה כשרה.
ור' שמעון דייק כפל ואחר ישקה עם והשקה בתרא, ומפרש ואחר ישקה היינו שדברים הקודמים מעכבים. והשקה בתרא מלמד שאם נמחקה מגלה אחר הקטרה משקים אותה בעל כרחה. ובגמרא אמר עד שלש נמחקה מגלה, אלא מאי משקה לה, אמר רב אשי לא נצרכה אלא לרשומו ניכר. ולפי זה מה שאמר ג' דברים מעכבים [שמה שאמר עד שלא קבלה את השבועה כדי נסבה כמה שאמר בגמ'] אינם דומים שאם רשומו ניכר פסול אפילו דיעבד, ואם הקדים השקאה למנחה כשר בדיעבד לר' שמעון.
וזה יובן על פי הכלל שיסדתי באיילת השחר ( כלל תקע"א ) שיש הבדל בין אחר ובין אחרי ואחר כן. שמלת אחר מורה סמיכת הדבר אחר דבר אחד קודם לה. אבל מלת ואחרי כן מורה סמיכת הדבר אחר מעשים רבים. וכן דעת ר' שמעון שאמר בנזיר (דף מו) כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין. שמפרש ואחר ישתה הנזיר, אחר מעשה יחידי. ולפי זה מה שאמר כאן על ואחר ישקה שלשה דברים מעכבים, סותר הכלל הזה דהא מלת ואחר בלתי מציין רק מעשה יחידי. אך דהא ואחר ישקה מצין שמעשה הקודם מעכב למעשה השני. וזה אינו פה לר' שמעון, דהא הבאת המנחה אינו מעכב בדיעבד, דהא למד מן והשקה קמא שאם השקה קודם הבאת המנחה כשר. ולכן חדש ר' שמעון שיש כאן דבר אחד מעכב גם בדיעבד שהוא מחיקת המגלה, ועליה יצדק מלת ואחר בעצם, כי זה מעכב. ועל זה אמרו שלושה דברים מעכבים בסוטה, שרצו לומר שמלת ואחר מציין בעצם אחר שנמחקה מגלה [כי קבלת השבועה כדי נסבה] שזה מעכב. ואגב ידעינן הקרבת הקומץ שמעכב לכתחילה, דהא סדר הקרבת המנחה קודם השקאה שזה לענין לכתחילה.
ומה שאמר ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת וכו' הוא ענין אחר ומובא בסוטה (דף כ ע“ב) ומפ' דתנא קמא סבר ועשה לה לשמה קאי אכתיבה. ור' אחי סובר דקאי אמחיקה, ומיירי שהסוטה השניה קבלה עליה השבועה קודם כתיבת המגלה, דבשני כהנים משקים ב' סוטות כמה שאמר בסוטה. (דף ח)