מ"ג אסתר ד ז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודיים [ביהודים] לאבדם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים [בַּיְּהוּדִים] לְאַבְּדָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מׇרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת ׀ פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁק֠וֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ ביהודיים בַּיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָֽם׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מהו את כל אשר קרהו, הלא הוא מקרה הכלל כולו
- ומה ענין פרשת הכסף, היה לו לומר 'הכסף' :
אלשיך
אמנם הנה בספר חבצלת השרון כתבנו, כי אשר הוא טוב לפני האלהים סמוך לבו לא יירא מכל רעות המתרגשות לבא בעולם מפי אריה ודומה לו, וכן אם יבא באש או במים וכיוצא בהם, כי הוא ידבר וה' ישמע, כי צעקתו ישמע אל. אך שתים רעות קשה ממנו להשמר מהם, אחת, מפחד פתאום, כי טרם ידע בא הרעה להקדים תפלה כבר הוא עליו ולא יוכל להמלט כי נחרצה נעשתה. שנית, הרואה עצמו נמסר בידי אדם בעל בחירה כי אין מרפא, כי למה שהבחירה חפשית לא ימנענו הוא יתברך מאשר זמם לעשות:
והנה שתים אלה כאן נמצאו וכאן היו בהמן הרע הזה, א. כי היה הדבר פתאום בלי מיתון כי טרם יודע הדבר כמו רגע דבר אל המלך ויקראו סופרי המלך וכו' ותנתן דת בשושן, וגם בשמים ממעל בהודע הדבר למרדכי כבר היתה כתובה אגרת כליה באופן שהיה קשה להתהפך אשר נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה. וכן השנית כי הנה היו נמסרים בידי אדם בעל בחירה ועזה כמות ההצלה. הנה כי שני אלה נוסדו יחד פה ועל כל אחת מהנה יחרד לבו ויתר ממקומו. והנה מאתו יתברך היתה להצילם משתיהן, אך אחר שיצטערו בעצם וישובו אל ה' כי יחטאו לו, והתשובה הצודקת מאתו יתברך היתה לאמר לו מיד כי צרה תבא עליהם, אך באחרית דבר ימלטם ה' על ידי תשובה, אמנם מאהבתו יתברך את מרדכי לא אמר לו כי אם לאט לאט, ראשונה שמח שמחהו באמור אליו אל תירא מפחד פתאום שהוא הראשון מהשנים אשר היה ירא מפניהם, ועל השנית ומשואת רשעים כי תבא שהוא המסרם ביד בני אדם רשעים בעלי בחירה, ולבל יחשוב שלא יהיה צער כי אם מיד בנקלה תהיה ההצלה מאליה ירפה ידו מהשיב את ישראל עד ה', פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר וכו', כי שם ה' בפיו הלשון הזה לרמוז לו ישים פניו אל הפסוקים הקודמים ואל היות זה אחרית ותכלה להם, והוא כי מקודם נאמר, ובא ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע וכו' רועו עמים וחותו וכו' עוצו עצה וכו', והענין כפירוש הרד"ק ז"ל כי מלך בבל יציר צרה גדולה עד צואר הוא ירושלים יגיע שיביאה במצור ובמצוק, ואומר הוא יתברך רועו עמים והכניעו את ישראל, אך ללכוד בעצם אין פחד כי אם וחותו התאזרו על ישראל ואחר כך וחותו כי לא תוכלו למו כי אם אדרבה עוצו עצה ותופר וכו', באופן שענין הכתובים שיצרו את ישראל אך לא יכבשום כי אם עצתם תופר. כיוצא בזה רמז שיקרה לישראל גם בימי מרדכי שיצר המן לישראל ויצטערו בעצם, אך בסוף אשר יעצו המלך והמן תופר, וכן היה כי באו מים עד נפש עד צואר הגיע, ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד ושק ואפר, וגם מאמרם ז"ל (אסתר רבה ז כה) שהיה כל פרסי פוגע ביהודי בשושן וחינקו ואומר לו מחר אהרוג אותך ואטול את ממונך, אך אחר הצרה תופר עצת השונא, וזהו אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי, כלומר ראה הקודם שקריתי היום וראה זה הפסוק שעמדתי בו מבית הספר כי זהו עמידת מרוצת הקודמים באופן שאל כל זה תביט כאמור. ועדיין היה אפשר יאמר מרדכי אחר שעמנו אל גם כי נראה צער מתחולל לא נשים לב כי באחרונה עמנו אל להפר עצת אויבינו ובזה היתה תשובה מתרפית מישראל באומרם אין צורך עוד תפלה ותשובה לה' כי עמנו הוא, רק נדבר אל המלך וה' יתן אותנו לחסד ולרחמים בעיניו ונושעה ואם כן היתה התשועה בטלה כי הלא מאת ה' צבאות יצא הדבר ונכתבה כליה ולכן צריך לשוב עד המכהו ובלעדו אין תקנה, על כן פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא וכו' אני עשיתי ואני אשא וכו', לומר עתה דע לך כי אני עשיתי וכו', כי הוא יתברך עושה כל אלה, כלומר שעל כן לא יגהה מכם מזור זולתו יתברך, כי תשובו עדיו לרחמכם, ולא עוד אלא כי אני אסבול בצרתכם כי בכל צרתם לו צר עד תתקנו, ואחר כך ואמלט. וזהו אני אסבול ואמלט, ובשאול המן מה אמר לך התינוק הסתיר מרדכי ממנו ענין בא הדבר מהשם יתברך ושהוא ימלט כמאמר השלישי לבל יחרף המן על ידו:
או יאמר פתח הראשון וכו', והוא כי שני פחדים היו ביד ישראל אחד פן לא יעצרו כח אויביהם להאריך עד י"ג באדר ויקומו פתאום להשמיד וכו'. שנית, גם שימתינו אולי לא יתוקן הדבר בנתיים ויתעתדו לגלים, באופן כי שתים רעות היו, אחד מפחד פתאום שהיו כל ישראל באימתה ופחד. שנית, פועל הרעה ביום מועד הוא י"ג לאדר. ועל שניהם אמר על הראשון לא תירא מפחד פתאום, ועל השני על יום מועד אמר ומשואת רשעים וכו', כי תבא שואת פעולתם אחר אחד עשר חדש. והנה זה בשרו שלא ירא מהמן, ועדיין היה אפשר שדי להם המלט נפשם, אך לא יראו בשונאיהם, על כן בא השני ואמר אני קריתי היום וכו', לומר שפסוק הקודם וזה שעמד בו מבית הספר הם רמז, והוא שאומר רועו עמים וחותו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחותו וכו', לומר רועו עמים וחותו והכנעו ולא בלבד המן ובניו כי אם גם האזינו כל מרחקי ארץ שבכל מדינה ומדינה התאזרו נגד ישראל וחותו והכנעו עתה בעת הגיע הכתבים התאזרו וחותו גם בהגיע יום מועד, וזה אומרו פעמים התאזרו וכו', אחת על עת הגיע דבר המלך ודתו שהוא הפתאומיות שהיו יראים, והשנית על י"ג לאדר:
ושמא תאמר מה נעשה בכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב וגם נתן דת גלוי לכל העמים, לזה סיים ואמר, על הכתבים - שהם עצה כמו שכתבנו למעלה כי הכתבים היו בעצה אל השרים לגלותם ביום מועד - אל תחושו, כי עוצו עצה ותופר. ועל הכרוז אמר דברו דבר ולא יקום וכו':
ושמא תאמר אם כן שכל כך אנו זכאים שמלבד הצלתינו תפיל הקמים עלינו למה מצאתנו כל זאת, על כן בא השלישי ואמר עד זקנה אני הוא וכו', לומר כי מה שיפיל את המן זולת ההצלה, לא מרוב זכותכם, כי אם על אומרו לאחשורוש - כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ז יז) - כי אלהי ישראל שהפיל את פרעה וסיחון ועוג ול"א מלכים כבר הוא זקן כי הלא גוים רקדו בהיכלו והיה שותק, על כן בא הוא יתברך לומר ועד זקנה וכו', כלומר עתה שאפילהו יודע כי עד זקנה אני הוא, כי בזמן החרבן שאמר שהייתי זקן אני הוא כאשר בתחלה, כי אני ה' לא שניתי, וגם עתה עד שיבה בגלות זה של מדי אני אסבול עד תשובו. ועל פי דברו רמז כי היותו סובל הן הן גברותיו, והטעם שגוים רקדו בהיכלי ושתקתי הוא כי אני עשיתי ולא נבוכדנצר, כי לא היה רק שבט אפי, ועל כן ואני אשא, וגם עתה אני אסבול צרתכם ואמלט בסוף שהוא על ידי תשובה:
העולה מזה, כי מרדכי עם עשותו את כל החרדה הזאת וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר בזעקה גדולה ומרה, היה נכון לבו בטוח בה' כי ריוח והצלה יעמוד ליהודים באחרונה, וגם בטח לבו על ידי אליהו אשר שלחו משה שיבקש רחמים הוא משם ומרדכי מכאן כאשר כתבנו, ולפי זה ראוי לתת טוב טעם ודעת על מה זה הכביד ידו על אסתר והגיעה עד שערי מות:
אמנם הנה למעלה על פסוק איש יהודי כתבנו לתת טעם על היות שני גואלים אחד איש ואחת אשה, ושתנשא לערל וגם שתסתכן, ולעומת זה הגיעה למלכות בהיות כל ישראל בגלות מר ונמהר. כי למה שבישראל היו שתי מיני עבירות אחת אשר השתחוו לצלם שנית שנהנו מסעודתו של אחשורוש, כי גם שלמר נתחייבו על האחד ולמר על השנית, לא יבצר מהמצאם שתיהם במציאות, ולכן על דבר הצלם היתה אסתר וזה שאמרו חכמינו ז"ל (חולין קלט ב) מנין לאסתר מן התורה ואנכי הסתר אסתיר כו' כי פנה אל אלהים אחרים, ועל דבר הסעודה היה מרדכי שהיה בשושן ולא די שלא בא בפיו בשר פגול כי אם אדרבה היה צווח בשווקים שלא ילכו ישראל אל המשתה ההוא, גם כתבנו למעלה כי למה שגם לאומר שעל עון הצלם נתחייבו דעתו שעל ידי הסעודה היה התעוררות הדין, ומה גם לרבי ישמעאל שעל הסעודה היתה גזרת הכליה, הנה סבה ראשונה שאול המלך, כי אילו הרג את אגג במלחמת עמלק לא בא המן לעולם כמו שאמרו ז"ל (עי' מגלה יג א) כי בין לילה היה ובין לילה שכב את אשה והטיל בה זוהמא ויצא העגל ההוא מן הזרע אשר נתן לו מן האשה ההיא והוא המן אשר החטיא את ישראל בסעודה ההיא והביא את ישראל כולו להשמיד להרוג ולאבד והרגישו צער מות עד שהושחרו פניהם בצומות כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה א א, ועי' מגילה יא א), ובגלל הדבר הזה וגם שריוח והצלה יעמוד ליהודים לא יבצר מהיות קולר כל הצער מתחולל שבא על ישראל תלוי על שאול, על כן נתחכם מרדכי ויאמר בלבו הנה לא על חנם הגיעה אסתר למלכות אם לא לכפר בעד מלך שיצאת ממנו, וגם תדמה לו שהחביאה עצמה לבל תלקח אל המלכות כשאול שנחבא אל הכלים, וגם לא על חנם הטיל בה ערל זוהמא עם היותה צדקת אם לא על כי שאול סיבב יטיל אגג זוהמא באשה שיצא ממנה המן, על כן לוקח זרעו יוטל בה זוהמא, ועל כן אמר בלבו כי גם כן צריך תערה למות נפשה תחת אשר בסבת שאול הגיעו ישראל עד שערי מות. ובזה מצאנו ראינו טוב טעם על מה שלא המתין לה מרדכי לבא אל המלך עד שלשים יום שתקרא ותבא למען תטעם טעם מות, כי אחת דתו להמית אשר לא יקרא ותבא, למען תכפר בעד אשר סיבב הגיעו ישראל עד שערי מות. עוד טעם שני והוא כי אמר הנה אליהו הודיענו כי משה רבינו ע"ה עומד בתפלה ועל כן לא תאחר תשועת ישראל, ואם לא תבא אסתר אל המלך עד שלשים יום יהיו אז ישראל נושעים ולא על ידה ותשאר אשמת שאול על שכם כל זרעו ויתעתדו לגלים כי על ידי בא צער וקצף על ישראל כולו, על כן התחכם יותר למהר לשלחה משום שבח בית אביה:
ובזה נבא אל ביאור הכתובים אמר ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו הוא אשר קרהו עם אליהו שסיפר לו שני דברים. אחד שנחתמה אגרת כליה בשמים ממעל על ידי הסעודה שעל ידי המן. שנית כי היה בטחון ותקוה על ידי משה רבינו ע"ה. וזהו את כל אשר קרהו. והיתה זאת הקדמה לומר ראי את אשר סיבב זקנך כליה על ישראל גם ראי כי יש עומד בפרץ, כלומר ואם תמהר ישועתם לה' על ידו יסתכנו זרע שאול על גרמת נזקו כי רב היה:
מדרש רבה
"ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו", אמר להתך לך אמר לה בן בנו של קרהו בא עליכם, הדא הוא דכתיב (דברים כה, יח): "אשר קרך בדרך". דבר אחר, "אשר קרהו" בחלום, מלמד שהזכיר לה את החלום אשר חלם כענין זה, בשנה השנית למלך אחשורוש, וירא והנה רעש גדול וחזק ובהלה על הארץ ופחד ורעד לכל יושביה, והנה שני תנינים גדולים ויריעו זה לקראת זה ויערכו מלחמה, וינוסו לקולם כל גויי הארץ. והיה ביניהם גוי אחד קטן ויקומו כל הגוים על הגוי הקטן לאבד זכרו מעל הארץ, ויהי היום ההוא חשך לכל העולם, ויצר לגוי הקטן מאד ויזעקו אל ה'. והתנינים נלחמים באכזריות חמה ואין מפריד ביניהם, וירא מרדכי והנה מעין מים אחד קטן עבר בין שני התנינים האלה ויפריד ביניהם מן המלחמה אשר היו נלחמים, והמעין גבר (נגר) ויהי לנחל שוטף כשטף ים הגדול והולך ושוטף בכל הארץ, וירא והנה זרחה השמש לכל הארץ ויאור העולם, ויתרומם הגוי הקטן והגבוהים השפלו, ויהי שלום ואמת בכל הארץ. ויהי מהיום ההוא ומעלה וינצר מרדכי את החלום אשר חלם, ובעת אשר הצר לו המן אמר לאסתר על ידי שלוחה, הנה החלום אשר ספרתי לך בימי נעוריך, ועתה קומי ובקשי רחמים מאת הקדוש ברוך הוא ובואי לפני המלך והתחנני על עמך ועל מולדתך.
"כִּי יֵצֵא דְּבַר הַמַּלְכָּה" א"ר שמואל בלא דדין הות צריכה:
פרק ד/פסוק ז
ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו (אסתר ד, ז) ולא כתיב אשר נעשה שבא לומר כי קרה לו דברים שהם מקריים כי מפני שלא השתחוה להמן עשה המן כל הדברים האלו וזה נקרא אשר קרהו כי מרדכי לא היה מכוין לבזות את המן שלא השתחוה אליו רק שלא לעבור על מצות הש"י וקרה לו דבר כמו זה ודבר שאין מכוין לו הוא מקרה בלבד, ובמדרש (אסתר רבה ח, ה) ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו אמר להתך לך אמר לה בן בנה של קרהו בא עלינו דכתיב ביה (דברים כה, יח) אשר קרך בדרך, וגם במדרש הזה פירושו כך כי כל מה שעשה עמלק וזרעו הכל מורה מפני שאינם מכוונים לטובת עצמם שזהו דבר שאינו מקרי רק דבר שבעצם רק כי הם צוררים את ישראל ואינם עושים בשביל טובתם כי דבר זה אינו נחשב מצד לכך כאשר יצאו ישראל ממצרים בא עליהם עמלק בדרך וכדכתיב (שם) אשר קרך בדרך בצאתך ממצרים כי כל אומה אשר בא על אומה אחרת מפני שהם מכוונים לטובתם לכבוש את ארצם וליקח מידם ארצם אין זה נקרא קרהו אבל אלו בדרך היה ולא היה להם שום ישיבה בשום ארץ כלל ושום ארץ לא היה להם ועם כל זה באו עליהם למלחמה ומה ממון יש להם למי שהיו עבדים עובדים לאחרים ולא ידע עמלק כי השאילו מצרים ממון ובשביל זה לא בא כי לא ידע עמלק כאשר בא מארצו מדבר זה רק להיות צורר לישראל ולכך נאמר (שם) אשר קרך בדרך, ועוד פירושו בן בנו של קרהו בא עלינו כי מאחר שצוה הש"י למחות את זכר עמלק מזה תדע כאילו אין לה' מציאות בעצם כלל רק נחשבים דבר מקרה ולא דבר שהוא בעצם ומאחר שאינם נחשבים דבר שבעצם רק (ספר אור חדש עמוד קנ) דבר שהוא במקרה אומה כמו ואת יותר מהם מתנגדים בפרט אל ישראל שהם עצם ועיקר כי שאר האומות אשר יש להם מציאות מה שהוא אינם כ"כ מתנגדים לה' כאשר משותתים ביחד שנחשבים ג"כ מן המציאות רק עמלק וזרעו אשר הם אין נחשבים רק מקריים כאשר אינם מן המציאות שהרי הש"י גזר עליהם (שם, יט) תמחה את זכר עמלק ולכך הם יותר עמלק לישראל שהם עצם המציאות וזהו שרמז מרדכי (אסתר ד, ז) את כל אשר קרהו ואמר (שם) ואת פרשת הכסף, ופי' זה כי מרדכי בא לומר לאסתר כמה גדול הוא הצרה כי אלו אחשורוש עשה זה מעצמו בכח כבר אמרנו כי אין גזירת המלך קשה מפני שאפשר לבטל ודבר זה כמו שהתבאר למעלה אבל כבר יצאו ישראל מיד אחשורוש ע"י הכסף שנתן לאחשורוש ואינם ביד המלך רק ביד המן ובשביל זה הצרה גדולה היא מאוד ומ"מ לא אמר רק לשקול ביהודים ולא אמר אשר שקל כי אם שקל כבר היו נמכרים לו ומה לעשות עוד ואשר אמר (שם) לשקול על גנזי המלך ביהודים כתב כאן ביהודים בשני יודי"ן לפי שרמז כאן שעשה מן זה מפני יהודים ואינם רוצים לעבוד ע"ז יו"ד הראשונה שהיא יו"ד היחוס שהם נקראים יהודי על שם שאינם מודים בע"ז כדלעיל שכל מי שאינו מודה בע"ז נקרא יהודי ויו"ד השניה לומר כי השנאה הזאת שיש על המן עד שהוא רוצה לאבד את ישראל בשביל שאינם רוצים להשתחוות לע"ז כי המן הרשע עשה עצמו ע"ז ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה הנה היו"ד השנייה היא יו"ד היחוס כי הם יהודים ואינם רוצים לעבוד ע"ז אף כי המן רוצה בכחו שיעברו על זה מוסרים נפשם על קדוש השם וזהו יהודי תור יהודי לכן הם שני יודי"ן שהם יו"ד היחוס האחת שהם אינם מודים בע"ז והיו"ד השניה אף אם רוצים להרוג שיעבדו ע"ז מוסרים נפשם על זה ונותנים עצמם למיתה על קדוש שמו ובשביל כך ראוי לאסתר שתעשה בשביל כבוד שמו להציל אותם וגם הש"י יהיה בעזרה מאחר שהוא בשביל קדוש שמו וזה הפירוש נראה נכון וברור וכן בכל מקום שכתוב כך יש לפרש כן ועיין.