מ"ג איכה ד ט

מקראות גדולות איכה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָזֻ֙בוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃

תרגום (כל הפרק)

מעלי הוו קטילי סייפא יתיר מן קטילי כפן דקטילי סייפא דייבין כד אינון מבזעין כרסיהון מן מה דאכלו מעלל חקלא ונפיחי כפנא פריק כרסיהון מן מיכלא.

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שהם יזבו מדוקרים וגו'" - חללי הרעב היו נפוחים מריח תנובות השדה שהיו האויבים צולים בשר על העשבים חוץ לחומה והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת ופרשם זב והרי זה מיתת ניוול יותר מהרוגי חרב

"מדוקרים" - מבוקעים בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב קרוי דקירה

"מתנובות שדי" - משרשים ועשבים שמלקטים ואוכלים רב פרשם ומאוסם

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

שהם יזבו והם מדוקרים.

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומה שאמרתי שבסדום לא חלו ידים ובמזי רעב חלו ידים, אל יקשה עליך איך חלו ידים ברעבים והלא מאליהם ימותו, לזה אמר "טובים היו חללי חרב" וכו', לומר אין צריך לומר שגם הם חללים, כי אם שטובים היו חללי חרב מהן. ולא תאמר הלא אם הגיעו לגדר שצפד עורם על עצמם, הלא יבחרו מות מחיים ולא ירגישו צער הריגה, ואדרבה יחזיקו טובה להורגם. לזה אמר "שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי", שבהכביד הרעב היו יוצאים ומתפשטים בשדות לאכול מתנובותם עד יקנו לחות בעצמם, ואז יחרצו בעלי השדות וידקרום, ואז יזובו מדוקרים. ואם תתמה, אם היו יבשים כעץ מהיכן יהיה זב לחלוחית מהן, לזה אמר "מתנובות שדי" שהיו אוכלין, באופן שאחר הרגיש כל אורך הצער עד חשך משחור וכו' וצפד כו', היו מרגישים צער ההריגה על ידי תנובות שדי המקנים בה לחלוחית, והיו בנושא אחד שני הפכי סדום:

או יאמר "טובים היו חללי חרב" וכו', שהרעב היה מפילם חללים חללים. כי הלא הם החללי חרב "יזובו מדוקרים", היה יוצא וזב לחלוחית מהם "מתנובות שדי" שאכלו, מה שאין כן חללי רעב, שלא נהנו אפילו למות שבעים:

<< · מ"ג איכה · ד · ט · >>