מ"ג איכה ד ח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תׇּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י
"משחור" - הוא פחם
"עצם" - לשון מראה כמו (שמות כד) וכעצם השמים לטוהר קול"ר בלע"ז
"צפד" - נקמט ונתחבר ואין לו דמיוןאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אלשיך
(ח) ועם כל זה התמידו עד "חשך משחור תארם" תחת היותם כשלג וחלב ופנינים, ולא נכרו בחוצות, מקום אור שאין מעכב האור מלהאיר שם. וגם "צפד עורם על עצמם", עם היות שיבש היה כעץ והיובש קשה לידבק בלי לחלוחית מה. או שכל כך נדבק בעצם, עד העשותו כעצם אחד בממשותו, שלא יורגש התנועעות בעור על העצם כלל: