מ"ג איוב לג ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רֽוּחַ־אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי
וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"רוח אל" - רצון האל ברא אותי ומאמר פיו תחייני ומוטל א"כ עלי לטעון עבורו ולהצדיקו
מצודת ציון
"רוח" - רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו לז)
"ונשמת" - מלשון נשימה ונשיבה והוא ענין מאמר הבא בהפחת הרוחמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) מצד שאני יציר כפיו "כי רוח אל עשתני",
- ב) מצד שגם קיום חיי והתמדתם הוא רק ע"י ה' המחיה אותי בכל רגע, וזה "ונשמת שדי תחייני", באופן כי רוח ה' נטוע בי בין מצד בריאתי בין מצד חיי והתמדתם שנשמתו אשר בי היא תחייני, (גם היה דעתו שהרוח חל באדם בעודו בבטן, והוא העושה וגומר את הגוף ומלביש אותו לפי מדת הרוח כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה, וא"כ נשמת ה' שהיא הנשמה האלהית האצולה ממרום והיא בת אלהים תחייהו) ובה נטועים הדעים האלהיים וההשכלות האמתיות אשר הם בה מתולדה מצד האלהות שלה, ומצד זה היא כאלהים, וחכמתו היא חכמת אלהים, ופיו כפיו ודבורו כדבורו, ויוכל לעמוד תחתיו ולהשיב תשובה במקומו, כי מה שאמרת שאתה רוצה שבעת שיתוכח האל עמך לא יבעתוך לא יראת הרוממות ולא פחד ענשו כמ"ש כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני, זה לא יצוייר אם יתוכח עמך ה' בעצמו אשר לא יראהו האדם וחי, משא"כ אם אתוכח אנכי עמך, אז.
ביאור המילות
"רוח, ונשמת". בעת נוצר היה בו רק הרוח והוא עשה אותו, ואח"כ בא בו הנשמה שהיא מדרגה יותר, כמ"ש זכה יתיר יהבין ליה נשמתא: