מ"ג איוב יא ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַּ תִּמְצָ֑א
אִ֤ם עַד־תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"החקר" - מה תתרעם על רעות הצדיק וטובות הרשע וכי אתה תמצא חקר משפט ה' וכאומר וכי יודע אתה מי הוא הראוי להקרא צדיק ומי לרשע יחשב כי הכל הוא לפי שעור מדרגת הכנת האדם כי מי שהבנתו מרובה ומקצר בעבודת אלהים לא לצדיק יחשב ומי שהכנתו מעט הנה כל דבר לרב יחשב ומי הוא היודע תעלומות לב מי הכנתו מרובה ומי הכנתו מועטת וכאלו ישפוט על ייסורי איוב שבאו על אשר קצר בחכמה ומרובה היתה הכנתו
"עד תכלית" - כאומר אף אם חכמת לדעת מה וכי תמצא עד התכליתמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) אם מצד עצם ההשגה, שאחר שהשגת האדם יסודותיה הוא מן הבחינה והחוש א"א שישפוט האדם משפט שכלי לדעת את עניני האלהות, שא"א שישיגו בחושיו וא"כ א"א להפיל עליהם מופתי השכל, כי גם מושג הסבה והמסובב והדרכים שבהם ישתמש השכל בהשכלותיו לא יצדקו רק על דברים מוחשים לא על האלהות, ועז"א "החקר אלוה תמצא",
- ב) מצד כמות ההשגה, שאחר שהשי"ת הוא בלתי בעל תכלית, א"א שישיגהו האדם ששכלו הוא בעל גבול ותכלית, כי אז נאמר שמשיג השגה בלתי ב"ת בזמן בעל תכלית, וזה סותר א"ע, וז"ש "אם עד תכלית שדי תמצא":
ביאור המילות
"תכלית", דבר שי"ל גבול. לכל תכלה ראיתי קץ, לכל תכלית הוא חוקר.
"חקר אלוה, תכלית שדי". שם שדי מורה על ההשגחה, ושם אלוה מורה על רוממותו, ומצד שהוא אלוה אין לו חקר כלל, ומצד שם שדי יש לו חקר מצד הקשר שיש לו עם בריותיו ומצד השגחתו שעי"כ יוכרו מעשיו ויחקרו, אבל א"א להגיע בחקירה זו עד תכלית: