כף החיים על אורח חיים מח

סעיף אעריכה

(א) סעיף א: הגה. ואומרים פרשת התמיד ויש אומרים סדר המערכה וכו' — וזו נוסח התפילה שקבל מהרח"ו ז"ל מהאר"י ז"ל. והיא כתובה בשער הכוונות דף נו"ן עמ' ד, ופרי עץ חיים שער הקרבנות:

אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה וכו'. הנה דל"ת של בפקודת תהיה דגושה (ואחר כך יאמר פרשת העקידה, כמו שכתב בשער הכוונות דף א' ע"ב). רבונו של עולם, כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו וכו'. במידת החסד ובמידת הרחמים, ותכנס לנו לפנים משורת הדין ובטובך הגדול ישוב חרון אפך וכו'. והביאך ה' אלהיך וכו' והיטיבך והרבך מאבותיך. ונאמר על ידי נביאך ה' חננו לך קוינו וכו' בעת צרה ונאמר ועת צרה היא ליעקב וכו' ונאמר בכל צרתם לו צר וכו'. (בסידור הרש"ש ז"ל כתוב גם פסוקים של מי אל כמוך וכו' עד אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וגם פסוק והביאותים אל הר קדשי וכו'). אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפרותיהם בעולם הזה, וצריך לומר מפירותיהם בתוספת מ"ם. לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי, עם כ"ף. קדש שמך בעולמך על עם מקדשי שמך ובישועתך מלכנו תרום ותגביה קרננו ותושיענו בקרוב למען שמך ברוך המקדש שמו ברבים. אבינו שבשמים חי וקיים עשה עמנו חסד וכו':

אחר פרשת התמיד, קודם פסוק וערבה לה' וכו' יאמר פיטום הקטורת וכו' ואחר כך פסוק וערבה. וזה נוסח פיטום הקטורת בין בסדר הקרבנות בין אחר כך בסוף תפילה, ובין בפיטום הקטורת דתפילת המנחה, כולם שוים, וזהו נוסחו:

אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך וכו'. תנו רבנן פטום הקטורת וכו'. ולא היה מוסיף בה פסוק והקטורת אשר תעשה במתכונתה כמנהג קצת בני אדם. ונוטל מהם מלא חפניו וכו'. "ושבולת נרד" ביחד, כי שניהם הם דבר אחד ולא שתי סמים. קלופה שלשה. יין קפריסין, יו"ד ראשונה בצירי ולא בפתח לפי שהוא סמוך למלת קפריסין. מלח סדומית רובע, ואין צריך לומר רובע הקב, כי סתם רובע האמור במשנה ובברייתא הוא רובע הקב. מכפת הירדן כל שהיא, בחיריק, לא כל שהוא. (ויש לומר כפת שהיא אותיות כתף ולא מכפת. מ"ח בתפילת העשיה פרק ו' אות ט', וכן כתב ש"ץ דף ס"ב ע"ג, וכן כתב בסידור הרש"ש ז"ל). בורית כרשינא למה היא באה כדי לשפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה, יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הצפורן כדי שתהא עזה, והלא מי רגלים יפין לה וכו'. תניא רבי נתן אומר וכו'. תני בר קפרא וכו' מפני שהקול יפה לבשמים. הבית של לבשמים בשוא ולא בקמץ כמנהג קצת בני אדם, כי הנה בפירוש אמרו רז"ל בגמרא (כריתות דף ו' ע"ב) שהבל הקול היוצא מפי האדם בשעה שכותש הבשמים במכתשת גורם שיהא ריחם נודף ומבושם. כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. וכאן יאמר ג' פסוקים, ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו', ובכל פעם שיאמר פיטום הקטורת צריך לומר אחריו ג' פסוקים אלו. ואחר כך יאמר וערבה לה' וכו'. ולא יאמר שום פסוק אחר כלל, ולא שום תפילה כמו שנדפס בסידורים אחר עלינו לשבח, וזה נוסחתה, רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה וכו'. ואפילו בזמן שיהיה המגפה רחמנא ליצלן לא יאמר אותה תפילה ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פיטום הקטורת, כגון ויאמר אליהם ישראל אביהם וכו' (עיין בשער הכוונות סוף דרושי תפילת השחר דף י"ד). ולא היה נוהג לומר ביום השבת פסוק "וביום השבת שני כבשים" וכו' כמנהג ספרדים, לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנם עד אחר סיום תפלת שחרית. אביי הוה מסדר וכו' (ביומא דף ל"ג ובטור ליתא תיבת הוה, אלא אביי מסדר וכו', וכן נכון לומר כדי שלא תצטרף היו"ד של אביי עם הוה ויהיה קורא השם באותיותיו. ויש מתחכמין לומר תיבת הוה אחר מסדר מטעם הנזכר וכך הם אומרים: אביי מסדר הוה וכו', וגם זה נכון הוא, ועוד שיהיה ראשי תיבות מ'סדר ה'וה גימטריא מ"ה כמנין שם מ"ה, וראשי תיבות ס'דר ה'מערכה גימטריא ס"ה כמנין שם אדנ"י). בהגיעך אל מלת והקטורת קודמת לאיברים וכו' אין להקפיד מכאן ואילך להזכיר מלת "קודמת", רק וקטורת לאיברים ואיברים למנחה וכו' עד הבזיכין שהם באחרונה, ואז צריך לומר: ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים וכו'. עליה השלם כל הקרבנות כולם, ולא יאמר השלים:

אנא בכח גדולת ימינך וכו'. ויאמר כל שני תיבות ביחד, אנא בכח ויפסיק, גדולת ימינך ויפסיק, תתיר צרורה ויפסיק. ונראה לעניות דעתי, שהטעם הוא לכוין אל מה שנתבאר אצלינו, כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו ששה אותיות, ומתחלקים לג' בחינות, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, ולכן צריך לחבר כל שני אותיות ביחד. גם היה אומר מורי ז"ל שבח זה בנעימה ובניגון. ואחר סיומו יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ריבון העולמים אתה ציוויתנו להקריב וכו'. שיהא זה שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך וכו'. גם כשהיה קורא איזה פרשה או איזה פסוק מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים, היה אומרו כפי ניגון טעמו ממש, אם בתורה או בנביאים וכו' (ועיין בסוף מסכת מגילה דף ל"ב ע"א). לא היה נוהג לומר קודם איזהו מקומן פסוק עורי צפון ובואי תימן וכו' באתי לגני וכו' כמנהג קצת בני אדם. רבי ישמעאל אומר בי"ג מדות וכו'. וכאן שני כתובים המכחישים זה את זה. ולא היה אומר בצירי הכף אלא בפתח (גימטריא כ"ו). ואומר קדיש על ישראל וכו':

הודו לה' קראו בשמו וכו'. מופתיו ומשפטי פיהו, ולא פיו. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך וכו' יאמר ב' פעמים מעומד, ואחר כך פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ וכו' גם כן מעומד, ואחר כך ישב (ר"ל אם ירצה לישב ישב, אבל לא חובה), ויאמר הושיענו עד הללויה. ואחר כך אם הוא בחול, יאמר למנצח בנגינות מזמור שיר וכו'. ואם הוא שבת, יאמר מזמור השמים מספרים כבוד אל וכו', ואחר כך יאמר סדר המזמורי,ם שהם רננו צדיקים בה' עד סיום הלל הגדול, כנודע:

ברוך שאמר צריך לקום מעומד, ויאמר אותו עד סיום הברכה מלך מהולל בתשבחות, ואחר כך ישב ויאמר מזמור לתודה מיושב. ובהגיעו לברוך שאמר, ימשמש בב' הציציות אשר לפניו ויאחזם בידו עד גמר הברכה. וזה לרמוז כי שני הציציות וכן ברוך שאמר, שניהם הם בעולם היצירה. ברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות וי"ג ברוך, וזה נוסחו:

ברוך שאמר והיה העולם. ברוך הוא. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים. ברוך עושה בראשית. ברוך מרחם על הארץ. ברוך מרחם על הבריות. ברוך משלם שכר טוב ליראיו. ברוך חי לעד וקיים לנצח. ברוך פודה ומציל. ברוך שמו. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אב הרחמן המהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו. ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלהינו בשבחות ובזמירות ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות. וצריך לומר ברוך מרחם על הבריות בשוא הבית והריש חירק והיוד בחולם. וכן נזכר בספר ההיכלות. גם צריך לומר מהולל בפה עמו ולא יאמר בפי ביו"ד לפי שמילת בפה הוא בגימטריא פ"ז כמנין פ"ז תיבות שיש בברוך שאמר. גם בתשבחות התיו בחירק ולא בשורק כמו שכתבו המדקדקים, והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת (ועיין לקמן סימן נ"א):

מזמור לתודה וכו'. יהי כבוד וכו'. והוא רחום וכו', ויאמר פסוק זה אפילו בשבת. ויברך דוד וכו'. יאמר אותו מעומד עד שיאמר ד' תיבות אלו: "אתה הוא ה' האלהים", שראשי תיבות שלהם אהי"ה, כנזכר לעיל באורך ענין זה, וישב אחר כך במלת "בחרת":

אז ישיר וכו'. ה' ימלוך לעולם ועד, יאמר פסוק זה ב' פעמים בלשון הקודש ופעם ג' בלשון תרגום: "ה' מלכותיה קאים" וכו'. כי בא סוס פרעה וכו'. ובני ישראל הלכו וכו'. כי לה' המלוכה וכו'. ועלו מושיעים וכו'. והיה ה' למלך וכו'. ישתבח שמך וכו'. ולא יאמר פסוק שמע ישראל קודם ישתבח וכו' כאשר נמצא בקצת סידורים הנדפסים. גם אין לומר "ובכן ישתבח שמך" וכו', אלא אם כן הוא בשבת, שאומרים נשמת כל חי, ואחר כך אומר "ובכן ישתבח שמך" וכו'. גדולה גבורה תהלה ותפארת, ויקדים גדולה לגבורה, כי כן הסדר בעשר ספירות, וכן נזכר בזוהר פרשת תרומה. ברוך אתה ה' מלך גדול ומהולל בתשבחות, התיו בחיריק, כמו שכתבנו הטעם לעיל בברוך שאמר. הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים אמן. ושמעתי מפי חכם אחד כי שבח זה תיקנו אברהם אבינו ע"ה, ונרמז בראשי תיבות שאחר סיום הברכה, אל ההודאות, בורא כל הנשמות, רבון כל המעשים, הבוחר בשירי זמרה, מלך אל חי העולמים. אמנם אני לא קבלתי דבר זה ממורי ז"ל. (אמר שמואל: גם אני שמעתי שתחילת ברכת ישתבח תיקן אותה שלמה המלך ע"ה, ונרמז בו ד' אותיותיו בראשי תיבות: ש'מך ל'עד מ'לכנו ה'אל. ואפשר לומר שתחילת הברכה תיקן אותה שלמה המלך ע"ה, והברכה עצמה של ברוך וכו' תיקן אותה אברהם אבינו ע"ה). ואומר קדיש עד דאמירן בעלמא, וזה נוסחו:

יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו' ככתוב בסידור. ויאמר די ברא בשתי תיבות מחולקות, ולא בתיבה אחת "דברא". גם מן וישתבח עד ויתהלל, כל תיבה מאלו השבעה מתחיל באות וא"ו, והם ז' ווין. תשבחתא, התיו הראשונה בחיריק כנזכר לעיל במלת תשבחות. ונוסח קדיש זה נוהג בכל הקדישים, אף בקדיש היתומים שאומרים אותו על מיתת אביהם. ברכו את ה' המבורך, ועונין הקהל: ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ובעוד שהש"צ אומר ברכו, יאמרו כל הקהל בלחש: ישתבח ויתפאר שמו של מלך מלכי המלכים וכו' ככתוב בסידור. (וכן כתב מור"ם ז"ל בהגהה בסימן נ"ז סעיף א', ועיין בדברינו לשם אות ו' מה שנכתוב על זה בס"ד):

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר אור וכו'. הנה כשיתחיל ברכה זו, צריך למשמש בתפלה של יד, כי היא ותפילה של יוצר אור הם בעולם הבריאה, כמבואר לעיל. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ולא יאמר "וטובו" אלא "ובטובו". ופירושו הוא, כי השי"ת מחדש בכל יום את מעשה בראשית על ידי טובו, שהוא אור הגנוז לצדיקים, כנזכר בזוהר פרשת תרומה. בקול דברי אלהים חיים, ולא יאמר קול בדברי אלהים חיים וכו'. ובנעימה קדושה, צריך להפסיק בין מלת ובנעימה למלת קדושה, וגם צריך לומר קדושה בשורק, והעניין הוא כאלו אומר כן: בשפה ברורה ובנעימה כולם כאחד עונים קדושה באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, וכן כתב אבודרהם וגם רש"י ז"ל. והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים וכו', וכן הוא נוסח האשכנזים:

לאל ברוך נעימות, צריך לומר הלמד בקמץ; רוצה לומר, לאל הידוע שהוא ברוך, יתנו לו נעימות. ואם תהיה נקודה בשבא, אז יהיה פירוש: לאל של ברוך, ואין לו הבנה, כי האל עצמו הוא הברוך. וכן למלך אל חי וקיים צריך לנקוד אות הלמד ראשונה בקמץ, כלומר: למלך הידוע, שהוא אל חי וקיים. זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו, התיו נקוד בחיריק, כנזכר לעיל בברוך שאמר במלת בתשבחות. המחדש בטובו בכל יום תמיד וכו', ולא המחדש טובו, כמו שכתבנו לעיל גבי ובטובו מחדש בכל יום תמיד. גם אין לומר כמנהג האשכנזים "והתקין מאורות" קודם חתימת הברכה, אלא כמנהג הספרדים:

אהבת עולם וכו'. והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך, כן צריך לומר, כי התורה נאמר בה: "ותורה אור", והיא המאירה עינינו, להבין בכח הפלפול ידיעת התורה. ודבק לבנו במצוותיך, שיאהב לקיים המצוות, הפך מן הנוהגים לומר: והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו בתורתך. ובאומרך מהר והבא עלינו וכו', ישים ב' צדדי הטלית על גבי שתי כתפיו, ואחר כך יקבץ ארבע ציציות ביד שמאלו ויניחם על לבו ביד שמאלו כל עוד שהוא קורא קריאת שמע, עד "ודבריו חיים וקיימים", כמו שנתבאר לעיל. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות וכו', כן צריך לומר:

שמע ישראל וכו', ויסגור עיניו ביד ימינו, עד שישלים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כשיגיע אל וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפלה של יד, והיו לטוטפות בין עיניך – בתפלה של ראש, וכן כשיגיע אל וקשרתם אותם וכו'. וכשיגיע אל ויאמר, שהוא פרשת ציצית, תיקח ראשי חוטי הד' ציציות ביד ימין, ושורשם הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל, ותניחה כך נתונה על הלב בצד שמאל, וכל עוד שאתה אומר פרשת ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם, וכשתגיע אל "וראיתם אותו" תעבירם על גבי עיניך ותנשקם, וכמו שכתוב בתשובת הגאונים ובספר עמודי גולה הנקרא סמ"ק שזו היא אחת מן רמ"ח מצות עשה שיסתכל בציציות. וכשתגיע אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד, הנה במלת לעד תנשקם ותעבירם על גבי עיניך ותסירם מידך, שישתלשלו למטה כדרכן. גואלנו גואל אבותינו יוצרנו צור ישועתנו, כן צריך לומר, ולא יאמר צורנו. למלך אל חי וקיים, בקמץ הלמד ולא בשוא, על דרך מה שנתבאר לעיל גבי לאל ברוך וכו'. רם ונשא גדול ונורא, כן צריך לומר ולא יאמר גדול גבור ונורא. צריך לומר תהלות לאל עליון גואלם בלשון רבים, ולא בלשון יחיד ככתוב בסידורים תהלה לאל עליון. ובאמרך תהלות לאל עליון תקום מעומד עד סוף תפילת י"ח:

העמידה. בקיץ יאמר ברכנו, ובחורף יאמר ברך עלינו, שלא כאותם שנהגו לומר ברך עלינו בין בקיץ בין בחורף. תשכון בתוך ירושלים עירך וכו' וכסא דוד עבדך וכו', כן צריך לומר, שלא כאותם שמדלגים "וכסא דוד עבדך" ואומרים שאינה מעין ברכה זו אלא מעין ברכת את צמח דוד עבדך וכו'. ופעם אחת נסתכל מורי ז"ל במצח אדם אחד, ואמר לו שכל ימיך לא התפללת תפלת י"ח שלמה, והיה זה בשביל שהיה מדלג "וכסא דוד עבדך". והודה לו האיש ההוא שכך היה נוהג. על הצדיקים ועל החסידים ועל שארית עמך בית ישראל ועל פליטת בית סופריהם וכו', כן צריך לומר. שמע קולנו ה' אלהינו אב הרחמן רחם עלינו וכו', כן צריך לומר. וכשיגיע אל תיבת מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו וכו', יאמר וידוי על חטאיו בדרך קצרה, רבונו של עולם חטאתי עויתי פשעתי לפניך יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח ותכפר לי על כל מה שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך מיום שנבראתי עד היום הזה, ואם ירצה יתוודה באורך בפרטות, ואחר כך יאמר ומלפניך מלכנו וכו'. גם צריך לשאול על מזונותיו דרך קצרה במקום הזה קודם שיאמר ומלפניך מלכנו וכו':

בחזרה יאמר "נקדישך ונעריצך", כמנהג בני ספרד, לא כמנהג בני אשכנז שאומרים נקדש את שמך וכו'. וכן במוסף, לא יאמר "נעריצך ונקדישך" כמנהג בני אשכנז, כי אם "כתר יתנו" וכו' כמנהג בני ספרד. וכשיגיע הש"ץ אל "נקדישך" וכו', יכול האדם אז לחזור למקום שעמד שם בתפילה, וישאר שם עד אחר העמידה, שלא כמנהג קצת יחידים שאחר הקדושה פוסעים ג' פסיעות לאחוריהם ונותנים שלום לימינם ושמאלם, וכל זה מנהג בטעות:

בברכת כהנים, כשמגיעים אל "וישם לך שלום", יאמר החולם: רבונו של עולם אני שלך וכו', ככתוב בסידור. ויש לו להשלים תפילה זו עם גמר ברכת כהנים, כדי שיענו הקהל אמן אחר תפילתו גם כן, ואז תתקיים תפילה זו של רבונו של עולם. בין חזרת העמידה לנפילת אפים אין לו להפסיק כלל ועיקר, זולתי באמירת הווידוי: "אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך" וכו', ואחר כך יאמר "ויעבור" וי"ג מידות פעם אחת, ותכף יעשה נפילת אפים. ואותם ע"ב פסוקים הכתובים בסידור בני ספרד אין לאומרם כלל ועיקר, לא אז ולא אחר כך. ולא ירבה לומר פעמים רבות ויעבור. גם לא ירבה בווידויים פעמים הרבה, כי אדרבה, הכופל וידוי הוא ככלב שב על קיאו, על דרך מה שאמרו רז"ל (יומא פ"ו ע"ב): עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים הזה וכו':

אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות, כן צריך לומר, ולא יאמר "מתנהג" בלא וי"ו, לפי שראשי תיבות מלות אלו הוא אמ"י ע"ל כרו"ב בסוד וירכב על כרוב. {{ק[(אמר שמואל: וכן מצאתי מפורש בתיקונים, "ומתנהג" עם וי"ו)}}:

נפילת אפים. ישים ראשו בין ברכיו ופניו טוחות בקרקע, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות תפילה פרק ה' דין י"ד. ועיין מה שכתב מוהרח"ו ז"ל בסוף דרוש ג' דנפילת אפים, שאמר האר"י ז"ל לאחד מן החברים שיזהר כשנופל על פניו, שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית ממש, אמנם ישים פניו על זרועו השמאלי יעו"ש. ואף על גב דהכא כתב: ישים ראשו בין ברכיו וכו', יש לומר דכוונת האר"י ז"ל לומר שיעשה אדם אחת משני דרכים, או זה או זה, וזהו שכתב: כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, דשם כתב הרמב"ם ז"ל: יש מי שהוא עושה קידה, ויש מי שהוא עושה השתחויה וכו', ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו וכו', אבל מטה פניו מעט ואינו כובש אותם בקרקע, עכ"ל. נמצא שהבחירה היא ביד האדם, רק אם הוא חשוב אינו רשאי ליפול אלא אם כן וכו'. ומה שאמר לו האר"י ז"ל לאותו חבר, לא אתא לאפוקי אלא שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית ממש. ועיין להרב שמן ששון על דרוש נוסח התפילה אות ו', שרצה לחלק, דשם בדרוש ג' מיירי במי שאינו מוסר נפשו למיתה ולירד למטה לבריאה יצירה עשייה לברר, והכא מיירי במי שמכוין על דרך הנזכר, יעו"ש. ויש להשיב על דבריו, דהא אותו חבר גם כן היה מכוין כיעו"ש, ואיך נאמר דשם מיירי במי שאינו מוסר נפשו וכו'? אלא יש לומר כמו שכתבנו). וכשישלים, זוקף ראשו, ואומר "אבינו מלכינו "מיושב עד "עזרנו אלהי ישענו" וכו'. ואם הוא ביום שני או ביום חמישי, אז יקום ויאמר סדר והוא רחום הנדפס בסידור של בני ספרד, אבל לא יאמר הסדר ההוא בין חזרת התפלה ובין נפילת אפים, אלא אחר פסוקי עזרנו אלהי ישענו וכו' יאמר אל מלך יושב וכו' ויעבור ואנשי אמונה וכו' ויעבור וכו' תמהנו וכו' ויעבור וכו' אלהינו ואלהי אבותינו אל תעש וכו' ואחר כך כל סדר והוא רחום וכו'. ואחר כך יושבים, ואומר ש"ץ קדיש עד דאמירן בעלמא. ואמר מורי ז"ל: אף על פי שעתה אומרים שנים או ג' פעמים ויעבור, אין בזה חשש וכו'. גם מורי ז"ל היה נוהג בזה הקדיש, או בקדיש שאחר העמידה, או אחר חזרת ספר תורה למקומו, שאז כל הקהל עומדים, שהיה נשאר מעומד עד שיענה אמן יהא שמיה רבה וכו' עד דאמירן בעלמא, ואז היה יושב, מה שאין כן בשאר הקדישים, שלא היה עומד לענות אמן יהא שמיה רבה. אחר כך אומר אשרי יושבי ביתך, ויענך ה', ובא לציון וכו', ואומר קדיש תתקבל. ואחר כך תפילה לדוד וכו', וקדיש יהא שלמא, קוה אל ה' וכו' ופיטום הקטורת ונוסחו, כמו שכתבתי לעיל בסדר הקרבנות יעו"ש. תנא דבי אליהו וכו' אמר רבי אלעזר וכו' וקדיש על ישראל. ואין לומר מה שכתוב בסידורים רבונו של עולם גלוי וידוע וכו' ואפילו בזמן המגפה ח"ו, ולא שאר פסוקים שנוהגים לומר בכאן בזמן המגפה. עלינו לשבח וכו' ועל כן נקוה לך וכו'. ואחר כך יסיר תפילין של ראש מעומד ויניחם בכיס, ואחר כך ישב ויסיר תפילין של יד מיושב כמו שהוא בעת הנחה ויניחם בכיס, ואחר כך יסיר הטלית. ולפעמים בימי החום, אחר שהיה מורי ז"ל מסיר תפילין של ראש מעל ראשו, היה מעביר הטלית מעל ראשו ומורידה על כתיפיו ואחר כך מסיר תפילין של יד, ואחר כך מסיר הטלית לגמרי:

אבל בתפילת המנחה, אם היה אומרה סמוך לשקיעת החמה, והיה רואה שכבר שקעה החמה, היה תיכף מסיר מעל ראשו תפילין של ראש ואחר כך היה מוריד הטלית בין כתיפיו, משום דלילה לאו זמן ציצית הוא; וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה, כמו שנבאר בספר המנהגים של מורי ז"ל. גם לקמן יתבאר בסדר שכיבת הלילה, כי טלית קטן נכון שיהיה על האדם תמיד ביום ובלילה ולישן עמו, ושם יתבאר:

תפילת ערבית. בברכה ראשונה, אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה, פותח שערים בתבונה, כן צריך לומר. ויאמר מעריב ערבים בחכמה ויפסיק, ואחר כך יאמר פותח שערים בתבונה ויפסיק, ואחר כך יאמר משנה עתים וכו'. בשבת: אל אדון על כל המעשים וכו'. דעת ותבונה סובבים הודו, ולא יאמר סובבים אותו. שרפים וחיות ואופני הקדש, כן צריך לומר כמו שכתוב בתיקונים תיקון ע', כי כן סדרן. ולא יאמר שרפים ואופנים וחיות הקדש, כי שרפים הם בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשיה. אחר תפלת מוסף בשבתות וימים טובים יאמר: אין קדוש כה' וכו'. וסדר פיטום הקטורת כמו בחול, ולא כאותם שנהגו שלא לאומרו בשבתות וימים טובים. ענין האלפא ביתא ושיר המעלות שנוהגים לאומרם במוצאי שבת, מורי ז"ל לא היה נוהג לאומרם כלל ועיקר. עד כאן לשון שער הכוונות. ועיין טור ובית יוסף בסימן מ"ו ובזה הסימן, ויתבאר עוד כל דבר ודבר במקומו בס"ד:

ודע הקדמה אחת, כי מן תחילת התפילה עד ברוך שאמר הוא עולם העשיה, ומברוך שאמר עד יוצר אור הוא עולם היצירה, ומן יוצר אור עד תפלת י"ח הוא עולם הבריאה, ותפילת י"ח הוא בעולם האצילות. ומן אשרי יושבי ביתך עד תפילה לדוד חוזר להיות עולם הבריאה, ומשם עד אין קדוש כה' חוזר להיות עולם היצירה, ומשם עד עלינו לשבח הוא עולם העשיה. והכוונה היא שצריך בתחילה להעלות העולמות ממטה למעלה, ומתקשרים עולם התחתון בעולם העליון ממנו, עד שנמצאים כל העולמות כולם יחד קשורים בעולם האצילות בעת שמתפללין תפלת י"ח בעמידה, ואז נעשה שם הזיווג העליון, ואחר כך צריך לקבל שפע העליון הנמשך מן הזיווג ההוא, וצריך להורידו למטה בעולמות התחתונים מעילא לתתא, ולכן באומרנו אשרי יושבי ביתך עד תפילה לדוד אנו מורידין השפע מן האצילות אל הבריאה. ואין הכוונה להוריד עולם הבריאה בעצמו. ואחר כך מן תפילה לדוד עד אין קדוש כה' וכו' מורידין השפע מן הבריאה אל היצירה, ואחר כך מן אין קדוש כה' כי אין בלתך עד עלינו לשבח אנו מורידין השפע מיצירה לעשיה, ואחר כך בעלינו לשבח אז יורדין העולמות הנזכרים כל אחד במקומו. ולכן תקנו קדיש אחד בכל שינוי עולם ועולם. רק בין גאולה לתפיל, אף על פי שהם ב' עולמות, בריאה ואצילות, לא תיקנו לומר בהם קדיש, כמבואר הטעם בשער הכוונות בדרוש הקדיש סוף דף י"ד ע"ד, וכל זה מבואר בשער הכוונות דרוש א' דתפילת השחר דף י"א ע"ד ודף י"ב ע"א ובדרושי הקדיש, ובפרי עץ חיים שער התפילה פרק ו' ושער הקדיש פרק א' ובכמה מקומות. ועוד עיין מה שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות כ"ז. ועוד יש מילים, ואין כאן מקום ביאורן, רק ריש מילים אמר, לידע כמה גדלה מעלת התפילה, שהם דברים העומדים ברומו של עולם וכמו שאמרו רז"ל במסכת ברכות דף ו' ע"ב. ואף על פי שאין אתנו יודע על מה, יעשה מה שידו מגעת, ולפחות יכוין בפירוש המילות, ובפרט באזכרת השמות, ולא יחסר שום תיבה או אות, וה' היודע בנסתרות ובוחן לבבות יצרף מחשבה למעשה ברחמיו ובחסדיו המרובות:

(ב) שם בהגה: ואומרים פרשת התמיד — כתב מגן אברהם: פרשת הקרבנות יאמר בעמידה, דוגמת הקרבנות שהיו בעמידה. אמנם המחזיק ברכה אות ד' כתב דרבים בתורה לא חשו לזה, וכן העלה הרב מור וקציעה, וכתב שראה להגאון אביו שאמרו מיושב והאריך בזה, יעו"ש, וכן כתב כסא אליהו אות ב', וכן כתבנו אנן לעיל סימן א' אות ל"ג יעו"ש:

(ג) שם: ואומרים פרשת התמיד — ויזהר לאומרה בציבור עם הש"ץ, כי קרבן תמיד נקרבת בציבור. דרך חכמה, אליהו רבה אות א', סולת בלולה במקור חכמה אות א', חסד לאלפים אות ג'. ועיין בסימן הקודם אות ל"א:

(ד) שם: ואומרים פרשת התמיד — ואחר פרשת התמיד אומרים פרשת הקטורת והברייתא, כמו שכתבנו לעיל בשם האר"י ז"ל. וסדר התחלקותם בפסוק הוא כך: קח לך סמים, שנים. נטף ושחלת וחלבנה, שלושה,הרי חמישה. וסמים האחרון חמשה, הרי עשרה, ולבונה אחת, הרי אחד עשר, כנזכר במסכת כריתות דף ו' ע"ב. וכתב הרב ז"ל בשער הכוונות דרוש ג' דתפילת השחר דף י"ג ע"ג, דאחד עשר סימנים אלו הם סוד עשרה ניצוצי הקדושה המחיה הקליפות, בסוד אור פנימי, ויש ניצוץ אחד שהוא בסוד אור המקיף להם. וכוונתינו בזה לסלקם מתוכם ולהעלותם למעלה וישארו הקליפות מתים, יעו"ש. וכתב הרב משנת חסידים בתפילת העשיה פרק ה' אות א', דצריך לומר פיטום הקטורת בכוונה שזה יסייענו לחזור בתשובה, וימנה באצבעותיו הי"א סימנים שלא יטעה, יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ה' דהמדקדקים מונים את הסימנים באצבעות, יעו"ש. אמנם מה שכתב שם החסד לאלפים למנות הי"א סימנים בעשר אצבעותיו שתהא שתי ידים זוכות כאחד, אין נראה, שהרי הקריאה במקום הקרבה כמו שכתב מור"ם ז"ל בהגהה סוף סימן קל"ב, ועבודה בשמאל פסולה, אלא ימנה דוקא בימין כל הי"א סימנים, וכן כתב הרה"ג בן איש חי זלה"ה פרשת מקץ אות ח', יעו"ש. וכתב עוד שם בן איש חי בשם ספר כתר מלכות כתב יד, דגם י"א סימנים שנרמזו במקרא של "קח לך סמים" וכו' גם כן ימנה אותם באצבעות, דהיינו "קח לך סמים" ימנה שתים, ובנטף ושחלת וחלבנה ימנה עוד שלוש, וב"סמים" השנית ימנה עוד חמש, וב"לבונה זכה" ימנה עוד אחת:

(ה) שם: ורבון העולמים אתה צויתנו וכו' — טוב לכוין שעל ידי קריאה זו יועיל לנו מה שמקריב אליהו זכור לטוב התמידין בבית המקדש כמו שאמרו ז"ל. הרב בית דוד סימן תק"ה, מחזיק ברכה אות ג'. ועיין יפה ללב חלק ג' אות א' מה שכתב על זה ובסוף מסכת מנחות ותוספות שם:

(ו) סעיף א: בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת וכו' — אמנם בעל המנהיג השיב על מנהג זה וכתב דאין נכון להזכיר קרבן מוסף עם תמיד של שחר כמ"ש בטור ובית יוסף, וכן האר"י ז"ל לא היה נוהג לאומרו כמו שכתבנו לעיל בד"ה אתה הוא וכו' יעו"ש, וכן כתב יד אהרן בהגהות הטור, וכן כתב הברכי יוסף סימן א' אות י"ג דבארץ הצבי אין אנו אומרים בזמירות פסוקי מוסף שבת ולא נהגינן בזה כדברי מרן ז"ל, וכן כתב שלמי צבור דף ס"ב ע"ב, חסד לאלפים אות ב':

(ז) שם בהגה. ונהגו המדקדקים להתנועע וכו' — אבל בתפילה אין להתנועע. הרמ"ע בתשובותיו סימן קי"ג. וכן כתב עוד הרמ"ע באלפסי זוטא פרק אין עומדין, "רק שפתיה נעות", מסתברא לן ד"רק" אתא למעוטי נענוע הגוף, לא אמרו כל עצמותי תאמרנה אלא בפסוקי דזמרה ודומיהן, עכ"ל. ובשיטת רבו אמרה, הרב המקובל מוהר"ר ישראל סרוק, שכן כתב בהגהותיו דלא יתנועע בתפילה, רק שפתיו נעות. והגם דכל דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, כמו שכתב הרב מגן אברהם, מכל מקום שפירא מילתא להנהיג עצמו שלא להתנועע בתפילה, שהוא כעומד לפני המלך, וכמו שכתבו מהר"י סרוק והרמ"ע. מחזיק ברכה אות ה'. ועיין לקמן סוף אות ט':

(ח) אפילו המתנועע יהיה בנחת, לא בתנועות גדולות וקולות משונים, וידעו שעומדים לפני מלך הכבוד. מחזיק ברכה אות ו':

(ט) שם בהגה. דוגמת התורה שניתנה ברטט — וזה לשון ה"ר דוד אבודרהם דף י"ח ע"ג: ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין, כי כשנתנה התורה נרתעו כולם, שנאמר: "וירא העם וינועו". וכן כתב רבינו יעקב בעל הטורים ברמזיו על התורה שם בפרשת יתרו, וזה לשונו: "וירא העם וינועו", על כן מתנענעים בשעת לימוד התורה, לפי שהתורה ניתנה באימה ברתת בזיע, ע"כ. יפה ללב אות ז'.

וזה לשון הזוהר הקדוש פרשת פינחס סוף דף רי"ח ע"ג: נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק, דכתיב: "נר ה' נשמת אדם" וכו'. נהורא דשרגא, כיון דאתאחדא גו פתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין, אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין, כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא, כיון דאמר מלה חדא דאורייתא, הא נהורא דליק ולא יכלין אינון לאשתככא ומתנענען לכאן ולכאן וכל סטרין כנהורא דשרגא, דהא "נר ה' נשמת אדם" כתי,ב עכ"ל. משמע דהנענוע הוא בשעה שלומד בתורה, אבל לא בשעת התפילה שהיא בקשת רחמים, על כן יש ליזהר בשעת תפלת י"ח שלא להתנועע, וכמו שכתבנו לעיל אות ז':