שולחן ערוך אורח חיים נז א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אומר שליח צבור ברכו את ה' המבורך ועונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד וחוזר שליח ציבור ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ונהגו שהשליח ציבור מאריך בברכו והקהל אומרים יתברך וישתבח וכו' בעוד שהוא מאריך בברכו (טור):

מפרשים

מגן אברהם

(א) ועונין אחרין:    נ"ל דאם הש"ץ אומר בלחש ולא שמע ממנו ברכו רק שמע הקהל עונים אומר אחריהם אמן כמ"ש סי' קל"ט ס"ו בהג"ה:

(ב) וחוזר ש"ץ ואומר:    וכתוב באגודה אם אין שם עשרה בלא הוא אם לא ענה עמהם לא יצא י"ח:

(ג) בעוד שהוא מאריך:    דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום [הגהת י"נ ולבוש] ועיין מ"ש סי' ס"ח וסוף סי' קכ"ה:

באר היטב

(א) ועונים:    ואם הש"ץ אומר בלחש ולא שמע ממנו ברכו רק שמע הקהל עונים אומר אחריהם אמן כמ"ש בסי' קל"ט סעיף ו' בהגה. הטעם שאומר הש"ץ ברכו ולא נברך כמו בזימון עיין תו' י"ט בפ"ז דברכות משנה ג'. ובתשובת מטה יוסף ח"ב סי' ט"ו.

(ב) וחוזר הש"ץ ואומר:    ואם אין שם י' בלא הוא אם לא ענה עמהם לא יצא י"ח. אגודה מ"א.

(ג) מאריך:    דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום. ואם אין החזן מאריך בברכו מוטב שישתוק ויכוין מה שאומר הש"ץ כדי שיענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. לבוש והגהת י"נ (הנוהגין לומר את ה' אלהיך תירא כשיגיע הש"ץ לאת כתב רש"ל שאינו מקבלה ולא מיסוד החכמה).


משנה ברורה

(א) אומר ש"ץ — בקול רם כדי שישמעו כל העם ויענו ברוך ד' הל"ו:

(ב) ועונין אחריו — ואם לא שמע אחד מהש"ץ כשאמר ברכו רק שמע מהקהל שאמרו ברוך ד' הל"ו עונה עמהם ג"כ ביהל"ו אבל אם שמע מהש"ץ לבד כשעונה ביהל"ו לא יענה עמו רק יענה אמן על דבריו [א"ר ודה"ח דלא כמ"א]:

(ג) וחוזר ש"ץ — כדי שיכלול את עצמו ג"כ בכלל המברכים. ואם אין שם עשרה בלא הוא אם לא ענה עמהם לא יצא ידי חובתו. מ"א בשם אגודה [קשה לי אפי' יש עשרה בלתו ג"כ לא יצא ידי חובת עצמו כיון שלא ענה עמהם ולענין השאר לכאו' דיוצאים בכל גוני דלא גרע מאם היה אחד מתפלל או ישן דקי"ל לעיל סי' נ"ה ס"ו דמצטרף]:

(ד) ואומר ברוך ד' המבורך — כתב בספר ש"א [אצל דיני בה"ת וה"ה בזה] קצת שלוחי צבור כשהצבור אומרים ברוך ד' המבורך וכו' עונה אחריהם אמן וחוזר ואומר ברוך ד' וכו' וטעות הוא בידם שכיון שאומרים מיד ברוך ד' וכו' א"צ לומר אמן [וכן כתב הפמ"ג בסימן קצ"ח והח"א] אבל הצבור יאמרו אמן אחר הש"ץ אף שאמרו מתחלה ברוך ד' המבורך וכו' אבל הח"א כתב שאין צריכין לומר אמן וכ"כ הפמ"ג בסי' נ"ז וקצ"ח דכיון דכבר אמרו ביהל"ו למה יאמרו פעם שניה אמן ומאמין הרי כבר אמרו כן. ומ"מ הכריע לבסוף דרשות הוא ביד הצבור אם ירצו עונין ע"ז אמן. ועכ"פ מי שהוא עומד במקום שאסור להפסיק לא יענה אמן זה:

(ה) בעוד שהוא מאריך — דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום ואם אין החזן מאריך בברכו מוטב שישתוק ויכוין מה שאומר הש"ץ כדי שיענה ביהל"ו [אחרונים]. הנוהגין לומר את ד' אלהיך תירא כשיגיע הש"ץ לאת כתב רש"ל שאינו מקבלה ואינו מיסוד החכמה:

ביאור הלכה

(*) ועונים אחריו:    עיין במגן אברהם ועיין במ"ב בשם א"ר ועיין בפמ"ג בסימן קכ"ד אות י"ח שנשאר בקושיא דמדברי המג"א שם מוכח בהדיא דהוא סובר ג"כ דיכול לענות עם הצבור אף שלא שמע בתחלה להש"ץ שאומר ברכו. ובאמת לפי דבריהם בכונת המגן אברהם בסימן זה יקשה למאי נקט המגן אברהם דאם הש"ץ אמר בלחש אפילו אם לא אמר בלחש רק שהוא עמד ברחוק ולא שמע ג"כ הכי. ע"כ נ"ל פשוט דגם המגן אברהם מודה לא"ר וכמו שכתב בעצמו בסוף סימן קכ"ד אך דאם הש"ץ אמר בלחש ולא שמעו ממנו ט' אנשים רק איזה אנשים יחידים וענו ברכו ועל ידיהם נשמע הקול לאחרים וענו גם הם ברכו בודאי יחיד השומע להקהל שמברכים אסור לו לענות עמהם ברכו שגם הם ענו שלא כדין כיון שלא שמעו עכ"פ ט' מהמברך עצמו וזהו כוונת המגן אברהם במש"כ ואם הש"ץ אמר בלחש ר"ל שעומד אצל הש"ץ ורואה שהש"ץ אומר בלחש ומשער שבודאי לא שמעו ט' אנשים רק איזה יחידים ועל ידם נשמע להקהל ע"כ לא יענה אחריהם רק אמן לכו"ע. ובדבר זה נכשלין בעו"ה הרבה אנשים שמברכין על התורה בלחש שאין שומעין ממנו רק אנשים הסמוכין לו העומדים על הבימה ועי"ז נשמע למרחוק לקהל ועונין ביהל"ו ומחטיאין בעצלותן את הרבים:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש