כף החיים על אורח חיים ט

סעיף אעריכה

(א) סעיף א: אין חייב בציצית מן התורה וכו' או של צמר רחלים — והוא הדין צמר אילים, בית יוסף, מגן אברהם ס"ק א, אליה רבה ס"ק א', פרי מגדים אשל אברהם אות א', מחצית השקל אות א', שו"ג אות א', מור וקציעה, קיצור שולחן ערוך סימן ט אות יב. ומה שכתב בבאר היטב ס"ק א' טעות סופר הוא. אחר כך ראיתי שכן כתב מאמר מרדכי אות ה'.

(ב) שם: או של צמר רחלים — אבל של עזים נוצה מקרי. ושל גמלים, אף על פי שנקרא צמר גמלים, וכן צמר ארנבים, צמר סתם לא איקרי. בית יוסף, עיין שם. עולת תמיד אות ב', מחצית השקל שם.

(ג) שם: או של צמר רחלים — ורחל בת עז, צמרה פסול לציצית. הרמב"ם פרק ב. ואם כן לא חשיב צמר כלל, ואינו פוטר בציצית אלא במינו דווקא, בית יוסף, עולת תמיד אות ב', מגן אברהם ס"ק א, פרי מגדים אשל אברהם אות א'. וכן רחל בת רחל בת עז נמי שווה לרחל בת עז, עולת תמיד שם, וכן רחל שאביה תיש ואמה רחל, פרי מגדים שם. ואם פוטרין זה את זה, עיין שם בפרי מגדים שהניח בצריך עיון.

(ד) שם: או של צמר רחלים וכו' — צמר רחלים ושאר מינים שטרפם זה בזה, אזלינן בתר הרוב. מגן אברהם שם, וכתב שכן משמע פרק בתרא דכלאיים. וכתב מחצית השקל על דברי המגן אברהם הנ"ל, רוצה לומר בהיותן עדיין צמר קודם שטווה מהן חוטין המועט מתבטל ברוב, כן הוא במשנה שם והכי קיימא לן ביורה דעה סימן רצט סעיף א, מה שאין כן כשכבר טווה מהן חוטין אין מתבטלין, וכדאיתא שם, וכן הוא לקמן ס"ק ד' עד כאן לשונו. וכן כתב ר' זלמן אות ו'. ואם הוא מחצה על מחצה, כתב מחצית השקל שם דאזלינן לחומרא, דכן הוא שם ביורה דעה. ורוצה לומר שיעשה ציצית של צמר, שפוטרים בכל המינים, ככתוב בסעיף ב, וכן כתב ר' זלמן שם. מיהו לדברי האומרים דאין ציצית של צמר פוטרים בשאר המינים, כאשר יבואר לקמן בסייעתא דשמיא, אין לטלית זו תקנה, וכן כתב ר' זלמן שם.

וכל זה לדברי מגן אברהם, דסבירא ליה אף מין בשאינו מינו בבגדים אזלינן בתר הרוב; אבל הפרי מגדים שם כתב דיש מחלוקת בזה, דיש אומרים דאין בטל ברוב אלא מינו, עיין שם.

(ה) שם: אבל בגדי שאר מינים וכו' הגה: ויש אומרים דכולהו חייבים מדאורייתא וכו' — הנה בגמרא פרק התכלת דף ט"ל ע"ב יש פלוגתא אם שאר המינים חייבים מדאורייתא או מדרבנן, דרב נחמן סבירא ליה בגדי שאר המינים אין חייבין מדאורייתא, ורבא סבירא ליה דבגדי שאר מינים נמי חייבים מדאורייתא. והרי"ף והרמב"ם פסקו כרב נחמן, וכן פסק מרן ז"ל כי כן דרכו. אבל התוספות והרא"ש וסמ"ג והמרדכי פסקו כרבא, וזה סברת מור"ם ז"ל. ובדברי רבא איכא פלוגתא, כי יש אומרים דאף לרבא צמר או פשתים פוטרים בשאר מיני בגדים, ואפילו צמר ופשתים יחדיו נמי, דהוי כלאים, פוטרים. אבל מהר"ם – הביאו הגהות מיימוני ותרומת הדשן והאגור – סבירא ליה דלרבא בשאר מינים דחייבים דאורייתא, לא פטר אלא צמר ופשתים יחדיו דהיינו בזמן שהיה תכלת, אבל עכשיו לא פטר צמר או פשתים בשאר מינים אלא דווקא במינם פוטרים, כגון ציצית של משי במשי וצמר גפן בצמר גפן, דדרשינן "הכנף – מין כנף", דמין כנף דווקא, עיין בית יוסף וב"ח ומחצית השקל ס"ק ג'. על כן כל ירא שמים יחמיר לעצמו, ולא יתן בטלית של צמר גפן אלא ציצית של צמר גפן, וכן בשאר המינים, כדי להנצל מפלוגתא. וכן כתב ר' זלמן אות ד', חסד לאלפים אות ב', קיצור שולחן ערוך סימן ט אות יב, בן איש חי נר"ו פרשת נח אות א. ועיין סעיף ו ובדברינו שם.

סעיף בעריכה

(ו) סעיף ב: ציצית של פשתים וכו' הגה: ויש אומרים שלא לעשות ציצית של פשתים וכו' — זהו סברת הסמ"ק. וכתב בית יוסף הטעם משם מה"ר יצחק אבוהב ז"ל, לפי שלא יבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר, לפי שמשי נראה מין צמר. וכן כתב מגן אברהם ס"ק ב, ר' זלמן אות ג', בן איש חי שם אות ד'. ועוד כתב שם בית יוסף משם הנזכר טעם אחר, מפני שיש מי שסובר שציצית של פשתים אין לו מקום מן התורה, עיין שם. ואם אי אפשר לו רק בציצית של פשתים, מותר להטיל ציצית של פשתים לבגד של שאר המינים. ר' זלמן שם, וכן כתב סידור בית יעקב אות ב'. אבל הוא גרוע, עיין באות שאחר זה.

סעיף געריכה

(ז) סעיף ג: ציצית של של שאר מינים אין פוטרים אלא מינם כגון משי לבגד משי — כתב הברכי יוסף אות ב' בשם תשובות מהר"מ פרובינצאל כתב יד וזה לשונו, הואיל דהציצית לטלית צריך טויה לשמה, נראה לי פשוט בציצית של משי צריך זריקתן לשמה, שכן הזריקה במשי כטויה בצמר. לפיכך נראה לי שאין להטיל ציצית של משי בטלית, אלא ממשי שזרקה ומשכה אותו ישראלית לשמו. ומי שאין לו משי נמשך לשמו כאמור, אינו די במה שמשזר חוטין הרבה יחד לשם ציצית, דטויה לחוד ושזירה לחוד. לפיכך יטיל בטלית של משי ציציות של צמר הטווי לשמו, ואין לחוש מפני שאינן ממין הטלית, שציציות של צמר פוטרין במינן ושלא במינן. גם לא יועיל במשיכת המשי לדעתי שיתעסק ישראל מעט, כדרך שדי בעורות שמתקנן נכרי; מפני שהעור נתקן כולו בבת אחת, ומעשה ישראל בתיקון מועיל לכולו, אבל הטויה והמשיכה נעשית בטווי ובנמשך ממנו מעט מעט, והיה כאילו נעשה קצתו על ידי עכו"ם וקצתו על ידי ישראל, שהנעשה על ידי ישראל לשמו – כשר, והנעשה על ידי עכו"ם פסול, עד כאן לשונו. וכתב עליו הברכי יוסף שם, דאף שהתרומת הדשן סימן מ"ד כתב וזה לשונו, דהרוצה לעשות ציצית של משי יזהר שלא ליקח החוטין כמו שהן טווין ושזורין מן החנות של עכו"ם, דבעינן טווי ושזור על ידי ישראל לשמן, אלא יקח לשון של משי מן החנות, ועל ידי ישראל יטוה וישזור, עד כאן לשונו; הרי שלא הצריך התרומת הדשן זריקה והמשכת המשי לשמה. הן אמת שדברי מהר"מ הנזכר נראין נכונין בטעמם, שהזריקה וההמשכה במשי היא כטוויה בצמר, עד כאן לשונו. והביא דבריו סידור בית יעקב אות ז', וכתב כי מזה אזהרה שמענו להנוהגים להתעטף בטלית של משי, כגון בני איטאליא, שרובם נהיגי בטליתות של משי, שיש להם ליזהר זהירות גדולה בציציותיו, שאם הם של משי, לא יהיו אלא ממשי שנזרק ונמשך על ידי ישראל לשם ציצית והם יקחו חוטין, אף שישזרם לשמם הם פסולים כיון שלא נזרקו ונמשכו לשמן, ונמצאים מתעטפים בטלית בת ד' כנפות בלא ציצית. ועוד אחרת, שמברכים בהתעטפם ברכה לבטלה ועוברים על שני איסורים, איסור לבישת טלית בת ד' כנפות בלא ציצית, ואיסור ברכה לבטלה דעובר משום לא תשא. כי על כן יש להם ליזהר מאד בזה, שלא להטיל בטלית של משי אלא מצמר טווי לשמן, או ממשי הנמשך והנזרק על ידי ישראל לשמן, עד כאן לשונו. וכן כתב הרב בן איש חי נר"ו שם אות א: טלית של משי, אם לא מצא לו ציציות של משי מתוקנים כהלכה על פי סברת מהר"מ, אז יניח בזה הטלית של משי חוטין של צמר רחלים. אבל הוא גרוע מטלית של צמר גפן מכח החוטין שצריך לתלות בו, עיין שם שסיים: אף על גב דאיכא פלוגתא בזה, לא קיימא לן כוותייהו להלכה בזה. ועיין בדברינו לעיל אות ה.

(ח) שם: וצמר גפן לצמר גפן — ואם עשה טלית מצמר גמלים, צריך עיון אם מותר לתת בו ציצית ממנו, דלא הוכשר למלאכת שמים רק מין טהור. הרב מלבי"ם, והביאו מסגרת זהב על קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ז.

(ט) ירא שמים יעשה חקירה בטליתות, כי יש שנראים של צמר רחלים והם צמר גמלים, ויש שהשתי צמר והערב משי והם גרועים משל מינים לגמרי, חסד לאלפים אות ד', וכן כתב רב חביב"א בן איש חי נר"ו שם אות ב'.

(י) שם: אבל שלא במינם אין פוטרים — כתב בס' עקרי הד"ט סימן ב' אות ט"ז בשם מור וקציעה, במקום שאין ציצית של צמר מצוי ויש לו בגד משאר מינים ואינו מוצא ממינו של בגד, הכי עדיף משיתבטל ממצות ציצית ודלא כמרן בשולחן ערוך, עד כאן לשונו. והביא דבריו סידור בית יעקב אות ד', וכתב דספר מור וקציעה אינו מצוי אצלו לראות ראיותיו, וכחו גדול לחלוק על מרן השולחן ערוך. וסיים שאין לנו לזוז מפסק השולחן ערוך, ולא יתעטף בטלית שהציצית אינו ממינו או מצמר ופשתים ואפילו בשעת הדחק ודלא כהרב יעב"ץ ז"ל בעל ספר מור וקציעה, עיין שם. ואנחנו זכינו בסייעתא דשמיא לראות את הספר הנזכר לראות הדברים בשורשן, וראינו דשקיל וטרי בהאי מילתא ובסוף דבריו כתב וזה לשונו: וקרוב הדבר בעיני, מיהא פשיטא לי דלא מצי לברך עליה, דספק ברכות להקל וצריך עיון עדיין, עד כאן לשונו. וצריך עיון על הרב הנזכר דלא העתיק מה שכתב בסוף דבריו דלא יברך. מיהו לעניין דינא אין לזוז מדברי מרן ז"ל ואין ללבוש טלית כזה אפילו בלא ברכה משום איסור, דאסור ללבוש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית, וכמו שכתב בית יעקב.

(יא) מי שתפר אימרא של טלית מבגד צמר גפן בחוטי פשתן, מותר להטיל בו ציצית של צמר, ולא גרע מעורות התפורים בפשתן שהתירו הפוסקים לתפור תחת מלבוש צמר אף שלא במקום מצוה, ואף על פי שחוט קנבוס נכרך על חוטי פשתן ומתחבר לבגד צמר, עיקרי הד"ט סימן ב' אות מ"ז בשם שאילת יעב"ץ סימן ל"ב, מחזיק ברכה אות ה' והביאו שערי תשובה אות א'. וכתב שיש להחמיר קצת בזה, שמא ישאר חוט של פשתן תלוי ויסברו דשל פשתן כשר לציצית, עיין בסוף סימן ט"ו בהג"ה, ועיין זכ"ל חלק א' מערכת הטי"ת שכתב בשם אורחות יושר דף קט"ז דהוא ז"ל כתב בפשיטות דאם תופרין הגדיל בפשתן לכולי עלמא אסור, אלא אפילו שאר הטלית אם תופרין אותו בפשתן אסור יעויין שם.

סעיף דעריכה

(יב) סעיף ד: אם הטיל וכו' קצת ציצית ממינו וכו' — טלית שהשתי צמר והערב משי או אפכא פטורה מן הציצית מן התורה וחייבת מדרבנן, אפילו אם הרוב צמר, ולא דמי לטרף צמר ודבר אחר דאזלינן ביה בתר רובא. הרדב"ז ז"ל סימן קצ"ט. וכתב בסוף דבריו שלדעת הר"ם מרוטנבורג אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב מצמר גפן ופשתים. מכל מקום לדעת המקילים לעשות טלית של משי, יטיל חוטים של צמר ולא של משי, ולא יסמוך על טלית זה, אלא יעשה לו טלית קטן שכולו צמר מלמטה ויתנאה בזה מלמעלה יעויין שם. ועיין בספר הנזכר סימן רמ"ד, כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף והביאו מגן אברהם ס"ק ד', ר' זלמן אות ה'. הנה מה שכתב בשם הר"ם דאין לטלית זו תקנה הוא דעת מהר"ם שהבאנו לעיל אות ה', דסבירא ליה דלדעת רבא בזמן הזה דליכא תכלת לא פטר צמר או פשתים בשאר מינים אלא במינם דווקא, וכבר כתבנו לעיל דירא שמים יחמיר לעצמו לאצולי נפשיה מפלוגתא, ואם כן גם כאן יזהר שלא ליקח טלית כזה. ומה שכתב דלדעת המקילים לעשות טלית של משי, רוצה לומר ולהטיל בו ציצית של צמר (ועיין ר' זלמן ופרי מגדים אשל אברהם), והוא סברת מרן ז"ל ודעמיה דציצית של צמר ופשתים פוטרים בכל המינים, גם כאן יטיל של צמר, דפוטר ממה נפשך, ולא של משי, דאיך יפטור לצמר שמעורב בו? ועיין בדברינו לעיל אות ז' שכתבנו דיכול ליתן בטלית של משי ציצית של צמר, אם כן גם כאן יכול ליתן אלא שהוא גרוע, עיין שם.

(יג) שם: יש להסתפק בו — עיין מגן אברהם ס"ק ה' שכתב דזה הספק נופל לסברת רבא דאית ליה שאר מינים חייבים מדאורייתא, אבל לרב נחמן דשאר מינים דרבנן, למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא? ואם כן צריך עיון על הרב בית יוסף, דפסק שהם דרבנן, והכא כתב דיש להסתפק בו, עיין שם. אבל המור וקציעה כתב דכי היכי דאיכא לספוקי לדברי הפוסקים כרבא, הכי נמי איכא לספוקי לדברי הפוסקים כרב נחמן, ונתן טעם לדבר עיין שם, וסיים וזה לשונו: ושפיר עבד הרב בית יוסף בשולחן ערוך דחייש לה אף לשיטתיה וזה ברור בעיני, עד כאן לשונו. וכן כתב עולת תמיד אות ד' וזה לשונו: ונראה מדברי המחבר גם לפי דעתו דסבירא ליה דשאר מינים אין חייבים רק מדרבנן, אפילו הכי אין לעשות באופן זה עד כאן לשונו. וכן כתב מאמר מרדכי אות ג' וכן כתב פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ה, וכן משמע מדברי השו"ג אות ח'.

(יד) שם: יש להסתפק בו — פירוש, וכיוון דספק הוא אם פטרוהו ציציות אלו להטלית הזה אם לא פטרוהו, אסור להתעטף בטלית זה, דשמא אין אלו פוטרין אותו ונמצא לובש טלית בת ד' כנפות בלא ציצית, עיין בספר פרי צדיק בחידושיו הלכות ציצית. וכיון שכן, אפילו בשעת הדחק שאין ציצית אחרים מצויים רק אלו לא יתעטף בטלית כזה, משום ספק איסור לבישת טלית בת ד' כנפות בלא ציצית. סידור בית יעקב אות ה'.

סעיף העריכה

(טו) סעיף ה: יש אומרים שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית וכו' — וכתב הב"ח: ולכן יש לעשות הטלית לבן. מגן אברהם ס"ק ו. וכתב מחצית השקל: כדי לצאת ידי שניהם, שיהיו הציציות לבנים וגם מצבע הטלית. וכן כתב פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ו. חיי אדם כלל י"א אות י"א.

ועוד כתב המגן אברהם טעם אחר, משום דכתיב: "לבושיה כתלג חוור", ופירש המחצית השקל מטעם "והלכת בדרכיו", להדמות אליו יתברך, דאמרינן: "ויעבר ה' על פניו", אמר ר"י: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית כשליח צבור ואמר: כשיעשו בני כסדר הזה אני מוחל להם, וכתיב: "לבושיה כתלג חוור", אם כן טליתו כ"י לבן, עד כאן לשונו. וכתב ר' זלמן אות ט', ראוי לכל מדקדק במעשיו לעשות גם כן הטלית קטן וגדול לבנים, כדי שיהיה יוצא לדברי הכל כשיעשה הציצית לבנים. וכן כתב שערי תשובה אות ד' בשם ים של שלמה ריש יבמות, שאין לעשות טלית לכבוד יום טוב מצבע ירוק, רק מצבע לבן, דאפילו בטלית קטן יש מקפידים דווקא בלבנים. וכן כתב כרם שלום בשם הנזכר, וכן כתב הרב בן איש חי נר"ו שם אות י"א. אבל מה שמשימים בשפת הבגד כעין תכלת אין קפידה, דבתר עיקר הבגד אזלינן, פרי מגדים שם, בן איש חי שם. והחסד לאלפים אות ג' כתב דנכון ליזהר אפילו בחוטי תפירת האימרא וכדומה יהיו לבנים, וסימניך והיה העטופים ללבן. וכן כתב ברכי יוסף בכיוצא בזה אות ב' בשם מהרש"ל, וכן כתב שערי תשובה שם בשם הנזכר, וכן כתב כרם שלום בשם הנזכר. ועיין בדברינו לעיל סימן ח אות סג.

סעיף ועריכה

(טז) סעיף ו: יש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן — הטעם בלבוש, גזירה שיעשה בה ציצית של צמר והוי כלאים. אליה רבה ס"ק ו, ועיין עולת תמיד אות ז.

(יז) שם: ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר וכו' — ואם אין לו טלית של צמר, לא מפני כך יתבטל ממצות ציצית, אלא יעשה לשעה מן הבא בידו. והנכון כשעושה טלית של משי או של צמר גפן וכדומה, שיעשה גם הציצית ממין הטלית ויהיו טווין לשמן, כי יש אומרים דבשאר מינים אין פוטרים אלא מינן. ושל פשתן יותר טוב משאר מינים, ויעשה לו ציצית של פשתן. חסד לאלפים אות ב, וכן כתב הנהר שלום, דלדידן של פשתן עדיף משאר מינים מפני שהוא דאורייתא, עיין שם. וכן כתב ערוך השולחן אות ג, ועיין באעת שאחר זה.

(יח) שם בהגה: ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן וכו' — וזה לשון הרב ב"י: ומיהו היכא דלא אפשר ליה יעשה משאר מינים, ובלבד שלא יעשה של פשתן, כדי לחוש לכתחילה לדברי האוסרים. ואם לא אפשר ליה יעשה אפילו של פשתים ומברך עליו, כהסכמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, עד כאן לשונו. וכן כתב הלבוש: אם אי אפשר לו רק בטלית של פשתים, כגון שאין לו מין אחר, מוטב שיעשה טלית של פשתים ויעשה בו ציצית משיתבטל לגמרי ממצות ציצית. וכן כתב ט"ז ס"ק ט, ר' זלמן אות ב, סידור בית יעקב אות ב, בן איש חי נר"ו שם אות ה.

(יט) שם: וציצית של פשתן — כתב מגן אברהם ס"ק ח וזה לשונו: ולי נראה דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר, עד כאן לשונו. אבל האליה רבה ס"ק ו דחה דבריו וכתב: ולא נהירא, דיש לחוש שיעשה בפשתן עצמו בלי כנפות עור. וכן כתב המחזיק ברכה אות ז' דאפילו בשעת הדחק לא יעשה כן עיין שם, וכן כתב שערי תשובה אות ו, זכ"ל מערכת הטית, וכן הרב מאמר מרדכי דחה דברי המגן אברהם עיין שם.