שולחן ערוך אורח חיים ט ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ט · ו
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ז) יש אומרים שאין לעשות — מנחות מ א לפירוש ר"ת שם בתוספות וסמ"ג וסמ"ק ור"ן בשם הרז"ה.
(ח) אף על פי שאין הלכה כן — בית יוסף והאגור בשם הר"ר ישעיה מהר"י מולין.
(ט) שאין לעשות טלית וכו' — דהא אסור לדידן להטיל בו ציצית צמר משום כלאים, וציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם, אם כן יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן, ויש לגזור שמא יעשה גם כן צמר, דמשום הכי אמרו בית שמאי שלא לעשות סדין בציצית, וקיימא לן בזה כבית שמאי. ורש"י ורי"ף התירו ציצית פשתן בפשתן, דלית להו הך גזירה, דלית להו כבית שמאי. ופליגי עוד בפירוש הפשט בריש יבמות, כמו שכתב בית יוסף. ומשום הכי אם אי אפשר בעניין אחר יש לסמוך עליהם, שלא לבטל מצות ציצית:
(ז) של פשתן — אפילו לדברי האוסרין, דעיקר הגזירה משום תכלת, והאידנא ליכא תכלת. ולא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין אין לו היתר אלא על ידי בית דין גדול ממנו בחכמה ובמנין; דכיון שטעם האיסור ידוע, אם נתבטל הטעם, נתבטל האיסור ממילא, דלא דמי לתקנת רבן יוחנן בן זכאי וכו' עיין שם, דהיתה ביצה אין הטעם ידוע כל כך וכו', אבל בנדון זה אין כאן תקנה, אלא בית שמאי אוסרין משום גזירה, וכיון דהשתא לא שייך הך גזירה שרי. ועיין ביורה דעה ריש סימן קט"ז וברמב"ם פרק ב מסנהדרין (פ"ב מהל' סנהדרין), עיין מה שכתבתי סימן תס"ח:
(ח) וציצית — ולי נראה דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר, עיין סימן י סעיף ד:
יש אומרים כו' — כפירוש תוס' מ א ד"ה סדין, דלהכי קאמר פוטרין, דאפילו ממינו פטור; ולהכי קאמר סדין, ולא קאמר כלאים בציצית. ובספרי: "כסותך", פרט לסדין. וזהו שאמר מלאכא לרב קטינא: סדינא כו', וזהו שכתוב בשבת כה ב: והיו תלמידיו כו', ועיין תוס' שם וכן עיקר.
ואף על פי כו' — שהרבה פוסקים חולקין וסבירא להו כפירוש רש"י בתכלת דווקא.
ועושה כו' — כשיטתו בסעיף א.
ומיהו כו' — ואין לחוש בכהאי גוונא לסברת "ויש אומרים" דסעיף ב.
(ה) פשתים: דאז יהיה מוכרח לעשות ציצית של פשתן ויש לגזור שמא יעשה ג"כ צמר.
(ו) וציצית של פשתן: ויברך עליו. כ"כ ב"י סוף סימן זה בהסכמת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ע"ש והבאר היטב אשר לפני כ' ונ"ל דלא יברך עליו ע"ש ולא עיין בב"י. וא"ל הא קי"ל בכמה דוכתי דהיכא דאיכא ספיקא דדינא ספק ברכות להקל כבר נשאל ע"ז בתשו' שבות יעקב ח"א סי' א' ובהלק"ט ח"ב סי' קט"ז וע"ש והשיב השבו"י דלכך פסק הב"י כאן דיברך עליו לפי ששלושה עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהב"י נשען עליהם בכל הוראתו סברי הכי ע"ש. והמ"א כתב ונ"ל דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר ע"ש.
(ג) וציצית של פשתן — ומה שכתב[2] יעשה כנפות של עור כו', כתב באליהו רבא דלא נהירא, שיבא לעשות כן בפשתן עצמו בלא עור. וכן בהג"ה בעל תוספת שבת כתב בשם גדול אחד שהקפיד על זה, והביאם במחזיק ברכה, וכתב שאין לעשות כן אפילו בשעת הדחק:
(יז) של פשתן – דגזרו חז"ל, משום דאז יהיה מוכרח לעשות בו ציצית של פשתן, ויש לחוש שמא יעשה בו גם כן תכלת, והוי איסור כלאיים כשיתכסה בו בלילה, שאז אין זמן קיום המצוה. ואף דבזמנינו אין לנו תכלת, סבירא להו דמכל מקום אין הגזירה בטילה.
והרבה פוסקים התירו בזה, דסבירא להו דעיקר הגזירה לא היה, רק שלא יטילו בו תכלת, כדי שלא לבוא לידי כלאיים, אבל לא על חוטי הפשתים. וגם דבזמנינו דליכא תכלת, לא שייך כלל הך גזירה. ומשום הכי כתב רמ"א בהג"ה דאם אי אפשר בעניין אחר, יש לסמוך עליהם.
(יח) טלית של פשתן – וכל שכן דמותר לעשות טלית של שאר מינים וציצית של פשתן כשאין לו ציצית אחרים, כדי שלא יתבטל המצווה.
(יט) וציצית של פשתן – ויוכל לסמוך על המתירים גם לעניין ברכה. ופשוט דאם יש לו טלית גדול של צמר, יברך עליו ויכוין לפטור את זה.
ובמגן אברהם כתב: ונראה לי דיעשה בו כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר. והאחרונים מפקפקים בזה.
(טז) סעיף ו: יש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן — הטעם בלבוש, גזירה שיעשה בה ציצית של צמר והוי כלאים. אליה רבה ס"ק ו, ועיין עולת תמיד אות ז.
(יז) שם: ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר וכו' — ואם אין לו טלית של צמר, לא מפני כך יתבטל ממצות ציצית, אלא יעשה לשעה מן הבא בידו. והנכון כשעושה טלית של משי או של צמר גפן וכדומה, שיעשה גם הציצית ממין הטלית ויהיו טווין לשמן, כי יש אומרים דבשאר מינים אין פוטרים אלא מינן. ושל פשתן יותר טוב משאר מינים, ויעשה לו ציצית של פשתן. חסד לאלפים אות ב, וכן כתב הנהר שלום, דלדידן של פשתן עדיף משאר מינים מפני שהוא דאורייתא, עיין שם. וכן כתב ערוך השולחן אות ג, ועיין באעת שאחר זה.
(יח) שם בהגה: ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן וכו' — וזה לשון הרב ב"י: ומיהו היכא דלא אפשר ליה יעשה משאר מינים, ובלבד שלא יעשה של פשתן, כדי לחוש לכתחילה לדברי האוסרים. ואם לא אפשר ליה יעשה אפילו של פשתים ומברך עליו, כהסכמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, עד כאן לשונו. וכן כתב הלבוש: אם אי אפשר לו רק בטלית של פשתים, כגון שאין לו מין אחר, מוטב שיעשה טלית של פשתים ויעשה בו ציצית משיתבטל לגמרי ממצות ציצית. וכן כתב ט"ז ס"ק ט, ר' זלמן אות ב, סידור בית יעקב אות ב, בן איש חי נר"ו שם אות ה.
(יט) שם: וציצית של פשתן — כתב מגן אברהם ס"ק ח וזה לשונו: ולי נראה דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר, עד כאן לשונו. אבל האליה רבה ס"ק ו דחה דבריו וכתב: ולא נהירא, דיש לחוש שיעשה בפשתן עצמו בלי כנפות עור. וכן כתב המחזיק ברכה אות ז' דאפילו בשעת הדחק לא יעשה כן עיין שם, וכן כתב שערי תשובה אות ו, זכ"ל מערכת הטית, וכן הרב מאמר מרדכי דחה דברי המגן אברהם עיין שם.
פירושים נוספים