שולחן ערוך אורח חיים ט ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

האם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציציות דממינו וקצת מצמר או פשתים והידיש גלהסתפק בו:

מפרשים

 

באר הגולה

(ה) אם הטילתרומת הדשן.
 

ט"ז - טורי זהב

(ו) יש להסתפק — כי אין כאן מין כנף, וגם לא גדילים תעשה לך מצמר ופשתים:
 

מגן אברהם

(ד) ממינו — וטלית שהשתי של צמר וערב משי או איפכא, פטורה מן התורה וחייבת מדרבנן אפילו אם הרוב צמר, ולא דמי לטרף זה בזה [רדב"ז ז"ל סימן קצ"ט]. וסוף דבריו, שלדעת הר"מ מרוטנבור"ק אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב בצמר גפן ופשתן. מכל מקום לדעת המקילין לעשות טלית של משי, יטיל חוטין של צמר ולא של משי, ולא יסמוך על זה, רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו, ובזה יתנאה למעלה [עיין שם סימן רמ"ד ובהג"מ דף ב עמ' א עיין שם]:

(ה) יש להסתפק בו — דלא "הכנף – מין כנף" הוא ולא "גדילים תעשה לך מהם" אינם לגמרי, כן כתוב בתרומת הדשן. ולשיטתיה אזיל, דסבר דשאר מינין מדאורייתא וכדרבא; אבל לר"נ דשאר מינים דרבנן, למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא? ועיין ברא"ש בשם בעל העיטור, דסובר דמדאורייתא בעי צמר, ואפילו הכי בשיראין לא בעי כלל דנפטרי בכל דהו, עיין שם. ואם כן צריך עיון על הרב בית יוסף, דבסעיף א פסק שהם מדרבנן, והכא כתב דיש להסתפק בו, וצריך עיון:
 

ביאור הגר"א

יש להסתפק כו' — עיין מגן אברהם.
 

באר היטב

(ג) להסתפק בו:    כי אין כאן מין כנף וגם לא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי. עיין מ"א.
 

משנה ברורה

(יד) יש להסתפק – כי אין כאן מין כנף, וגם "גדילים תעשה לך מהם" אינם לגמרי. ועיין בארצות החיים שכתב, דאם עושה שני חוטים ממינו ושני חוטים מצמר – שפיר דמי, עיין שם מילתא בטעמא.
 

כף החיים

(יב) סעיף ד: אם הטיל וכו' קצת ציצית ממינו וכו' — טלית שהשתי צמר והערב משי או אפכא פטורה מן הציצית מן התורה וחייבת מדרבנן, אפילו אם הרוב צמר, ולא דמי לטרף צמר ודבר אחר דאזלינן ביה בתר רובא. הרדב"ז ז"ל סימן קצ"ט. וכתב בסוף דבריו שלדעת הר"ם מרוטנבורג אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב מצמר גפן ופשתים. מכל מקום לדעת המקילים לעשות טלית של משי, יטיל חוטים של צמר ולא של משי, ולא יסמוך על טלית זה, אלא יעשה לו טלית קטן שכולו צמר מלמטה ויתנאה בזה מלמעלה יעויין שם. ועיין בספר הנזכר סימן רמ"ד, כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף והביאו מגן אברהם ס"ק ד', ר' זלמן אות ה'. הנה מה שכתב בשם הר"ם דאין לטלית זו תקנה הוא דעת מהר"ם שהבאנו לעיל אות ה', דסבירא ליה דלדעת רבא בזמן הזה דליכא תכלת לא פטר צמר או פשתים בשאר מינים אלא במינם דווקא, וכבר כתבנו לעיל דירא שמים יחמיר לעצמו לאצולי נפשיה מפלוגתא, ואם כן גם כאן יזהר שלא ליקח טלית כזה. ומה שכתב דלדעת המקילים לעשות טלית של משי, רוצה לומר ולהטיל בו ציצית של צמר (ועיין ר' זלמן ופרי מגדים אשל אברהם), והוא סברת מרן ז"ל ודעמיה דציצית של צמר ופשתים פוטרים בכל המינים, גם כאן יטיל של צמר, דפוטר ממה נפשך, ולא של משי, דאיך יפטור לצמר שמעורב בו? ועיין בדברינו לעיל אות ז' שכתבנו דיכול ליתן בטלית של משי ציצית של צמר, אם כן גם כאן יכול ליתן אלא שהוא גרוע, עיין שם.

(יג) שם: יש להסתפק בו — עיין מגן אברהם ס"ק ה' שכתב דזה הספק נופל לסברת רבא דאית ליה שאר מינים חייבים מדאורייתא, אבל לרב נחמן דשאר מינים דרבנן, למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא? ואם כן צריך עיון על הרב בית יוסף, דפסק שהם דרבנן, והכא כתב דיש להסתפק בו, עיין שם. אבל המור וקציעה כתב דכי היכי דאיכא לספוקי לדברי הפוסקים כרבא, הכי נמי איכא לספוקי לדברי הפוסקים כרב נחמן, ונתן טעם לדבר עיין שם, וסיים וזה לשונו: ושפיר עבד הרב בית יוסף בשולחן ערוך דחייש לה אף לשיטתיה וזה ברור בעיני, עד כאן לשונו. וכן כתב עולת תמיד אות ד' וזה לשונו: ונראה מדברי המחבר גם לפי דעתו דסבירא ליה דשאר מינים אין חייבים רק מדרבנן, אפילו הכי אין לעשות באופן זה עד כאן לשונו. וכן כתב מאמר מרדכי אות ג' וכן כתב פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ה, וכן משמע מדברי השו"ג אות ח'.

(יד) שם: יש להסתפק בו — פירוש, וכיוון דספק הוא אם פטרוהו ציציות אלו להטלית הזה אם לא פטרוהו, אסור להתעטף בטלית זה, דשמא אין אלו פוטרין אותו ונמצא לובש טלית בת ד' כנפות בלא ציצית, עיין בספר פרי צדיק בחידושיו הלכות ציצית. וכיון שכן, אפילו בשעת הדחק שאין ציצית אחרים מצויים רק אלו לא יתעטף בטלית כזה, משום ספק איסור לבישת טלית בת ד' כנפות בלא ציצית. סידור בית יעקב אות ה'.

פירושים נוספים