פתיחת התפריט הראשי

ספר כד הקמח לרבינו בחייעריכה

חיבור אנציקלופדי מאת רבינו בחיי (בן אשר), מחבר "מדרש רבינו בחיי" לתורה.

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

אמונהעריכה

פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. עיקר התורה והמצוה היא האמונה, כי מי שאין לו אמונה נוח לו שלא נברא, והיא מצוה תלויה בלב, והוא שיאמין אדם שיש לעולם נמצא יחיד והוא משגיח בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרט, להוציא מלבם של כופרים והפושעים והמורדים בהקב"ה, שאומרים שאין ההשגחה שופעת מגלגל הירח ולמטה, כדעת איוב בבוא היסורים עליו, והוא שאמר לו אליפז (איוב כ"ב) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט. עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און ע"כ. יזכירו הנביאים תמיד ענין ההשגחה, וביארו אותה והוא שביאר ירמיה הנביא עליו, (ירמיה ל) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו. למדנו ענין ההשגחה במין האדם בכלל ובפרט, כדי לקבוע בלב ענין ההשגחה ולעקור שורש אמונת הכופרים. וכן הזכיר דוד המלך עליו השלום ואומר (תהלים קל"ט) ה' חקרתני ותדע אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק. והזכיר עוד (תהלים ל"ג) משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ.

וזהו מה שאמרו חכמים ז"ל (אבות פ"ג) הכל צפוי והרשות נתונה. וכאשר אבאר באות הה"א בהשגחה. וכן מצינו אליהוא שהיו כל דבריו חכמה מקובלת מאנשי החכמה והאמונה, שביאר ואמר (איוב ל"ד) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פעלי און.


ומתוך אמונת ההשגחה יגיע אדם לאמונת הנבואה והתורה, שיאמין כי יצא מאת הבורא יתעלה שפע ההשגחה אל האדם עד שיתנבא ותנתן על ידו, והתורה הזאת הצלחת נפשו של אדם, בה יושע תשועת עולמים, בה ילמד ליישר מעשיו, ועמה ידע דרכי החיים בכל פרטי פעולותיו בטהרת גופו ומחשבתו ותקון נפשו ומדותיו, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ונצטוינו בה שלא נשכחנה, שכתוב השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ענין הכתוב הזה שלא נשכח אחד מעיקרי התורה והמצוה שנתנו לנו, והגיד לך שאם נשכח שהוא עון עצום נוגע עד הנפש, ולזה הזכיר נפשך במה יתרצה זה אל אדוניו וימלט מהשכחה, שנזכיר אותם תמיד ונהגה בהם יומם ולילה ואז יהיו שמורים בלב, והוא שהזכיר שלמה ע"ה (משלי ד) אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך. ביאור הכתוב: גם אם יש לך עסקי׳ וטרדות או יבואו עליך מקרים תכופים זה אחר זה, אל יליזו מעיניך אותם העסקים והמקרים מהיות המצות תמיד לזכרון בין עיניך.

ודבר ידוע כי ישראל זרע קדש, אף גם זאת בהיותם בגלות בארץ אויביהם, ועם היות שהם מפוזרים בקצוות דחויים בגוים כזורה ברחת ובמזרה לא ישכחו עקרי התורה והמצוה, אך שמרו משמרת האמונה ועמדו חזקים באמונתם, ובכל דור ודור כל אחד ואחד מן האומות מתגרה בהם להמיר דתם ולהחליף אמונתם ולא אבו שמוע, וכמו שדרשו חכמינו ז"ל (שיר השירים ז, א) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. הזכיר הכתוב הזה ד' פעמים שובי כנגד ד' מלכיות שכל מלכות ומלכות אומרת לנו לחזור לאמונתם ויעשו ממנו גזברין ושלטנין, זהו נחזה בך, מלשון (שמות יח, כא) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. וישראל משיבים להם מה תחזו בשולמית. מה מעלה ושולטנות אתם יכולין לתת לנו, כלום יש בכם כח לתת לנו כאותה מעלה של הר סיני. זהו כמחולת המחנים, כלומר שמא יש באלהיכם לעשות לנו כאותו מחול שהיו בו שתי מחנות, מחנה ישראל ששים רבוא ומחנה מלאכי השרת, כענין שכתוב (תהלים סח, יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.


ובזכות האמונה הזאת שהם חזקים באמונתם עתיד הקב"ה להשרות שכינתו ביניהם, ולשוב לירושלים כבתחלה, והבנים שגלו מעל שולחן אביהם ישובו לקדמותם, ועל זה הזכיר כאן ישעיה הנביא ואמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. כי לפי שהזכיר בפסוק שלמעלה חומות ירושלים, והוא שאמר ישועה ישית חומות וחיל. על כן סמך לו מיד פתחו שערים, כלומר שערי ירושלים שהיו עד עתה סגורים ויבאו ישראל שהם גוי צדיק, שהמתינו בגלותם אמונתו של הקב"ה, והנה בזאת שרואים ישראל אדמתם לנגדם זרים אוכלים אותה, והמורדים והפושעים משמרים הבלי שוט, הם שוכנים בתוכה, והם מגורשים מבית תענוגיהם משועבדים בין האומות ועומדים באמונתם, ולזה אמר דוד ע"ה (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, אף סוררים לשכון יה אלהים. ואמרו במדרש: "עלית למרום", כשעלה כבודו למרום הגלה את ישראל, שכל זמן שהיה הכבוד בבהמ"ק לא גלו ישראל. "לקחת מתנות באדם", אותם מתנות שנתת להם שישרה כבודך ביניהם, לקחת אותם מהם ובאו סוררים ושכנו שם במקום יה אלהים.

וכדי להודיע שהאמונה עיקר התורה כולה, לכך מצינו שכל המצות כולן בנויות ומיוסדות עליה, שכן דרשו חז"ל: בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב) "וצדיק באמונתו יחיה". וכן אמר שלמה ע"ה (משלי כט): "איש אמונות רב ברכות". ויש לך לדעת, למה תלו החכמים הענין הזה בחבקוק ולא בדוד? והיו יכולין לומר: בא דוד והעמידן על אחת שנאמר (תהלים קיט): "כל מצותיך אמונה". אבל היה הענין מפני ביאור הנזכר, שהזכיר חבקוק ואמר "יחיה", וביאר ואמר שכל המצות תלויות באמונה, ועם האמונה יזכה האדם לחיי העוה"ב. אבל דוד לא באר בענין השכר כלום; ולכך תלה הענין בחבקוק ולא בדוד.

והכונה בלשון "יחיה" הוא חיי העוה"ב, שהם החיים הנצחיים האמתיים, איננו נאמר על חיי בשרים הקצרים. כי מפני שהאמונה יסוד המצות כולן, על כן הוצרך להזכיר בה לשון "יחיה", כלשון האמור במצות (ויקרא יח): "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שעיקר הכונה בו חיי העולם הבא. וכן תרגם אונקלוס: "ויחי בהון לחיי עלמא".


ומכלל האמונה הוא שיאהוב האדם את האמת ושיבחר ושידבר בו, והוא שאמר זכריה הנביא (זכריה ח): "אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם", וכן אמר שלמה ע"ה (משלי יב): "שפת אמת תכון לעד". יזהיר על הדיבור, שישתמש בו בכל ענין אמת ושיזהר מן השקר; כי מי שיש לו שפת אמת והוא נזהר בדיבורו, שיוציאם על קו אמת, הדיבור ההוא יצליח ויכון לעד ויאמינוהו בכל דבריו, כי הבריות יחזיקוהו באיש אמת כיון שהורגל כל ימיו לדבר אמת. אבל מי שיש לו לשון שקר, לא יאמינו דבריו אלא עד רגע, כי השומעים דבריו יאמינו בהם לשעה, ואחרי כן כאשר יבקרו דבריו ויחקרו אותם יכירו כי שקר הם.

ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות, שיהיו טהורים בדיבורם, שלא ידברו רק אמת אפילו בסיפור דברים, אע"פ שאין הספור ההוא עיקר ואיננו מעלה ומוריד; ואין צ"ל במשאם ומתנם, שיש להם לעסוק באמונה ולעמוד בדבורם ושיהיה הן ולאו שלהם אמת, וכמו שדרשו רז"ל (ויקרא יט): "איפת צדק והין צדק", שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק. ואין צריך לומר אם כפל דבורו בהם הן או לאו שני פעמים, שהרי זה לשון שבועה הוא, וכן דרשו רז"ל: לאו לאו תרי זימני שבועה הוי, שנאמר (בראשית ט): "ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול", וכתיב (ישעיה נד): "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי", ולא מצינו שבועה בכל פרשת המבול אלא כפל הלאו, ומדלאו לאו שבועה, הן הן אין צריך לומר.

ואמרו ז"ל כי כל מי שאינו עומד בדיבורו במקח וממכר ובכל משאו ומתנו שבינו לבין חבירו, והוא חוזר בו, יש לו לקבל עליו מי שפרע. והוא שאמרו (פרק הזהב דף מט): מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. והעניין במי שאינו עומד בדיבורו, הרי זה מביא את עצמו לדבר כזבים ומרגיל את עצמו בכך, ומי שמרגיל לדבר שקרים סופו להעיד עדות שקר; וכן אמר שלמה המע"ה (משלי ז): "ויפיח כזבים עד שקר". והנה הוא מחלל שפתיו, שהוא כלי הדבור שנברא באדם לספר תהלות הקב"ה, וז"ש (ויקרא כב): "ולא תחללו את שם קדשי".

ויש בכלל הזה דרך חיים לכל השומעים זה ומתבוננים בו שיזהרו בדיבורם, כי גדול כח האמת, וכל המחזיק במידת אמת תפילתו נשמעת. וכן אמר דוד ע"ה (תהלים קמה): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"; כל המכוין את פעולותיו אל האמת, הוא המתקרב אל בוראו ית', שהוא אחד אמת. והקירוב הזה הוא השכר העצום והזכות הגדול הנקרא חיי העולם הבא.


ואי אפשר לו לאדם שיתקרב אצלו ית', עד שיתדמה לו וילך בדרכיו, שכן נצטוינו: "והלכת בדרכיו", ומפורש אמרו ז"ל: מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא מלביש ערומים אף אתה היה מלביש ערומים, מה הוא מבקר חולים אף אתה היה מבקר חולים, מה הוא מנחם אבלים אף אתה היה מנחם אבלים, מה הוא קובר מתים אף אתה היה קובר מתים. וכן אתה יכול לומר בכל שאר המידות: מה הוא קדוש אף אתה היה קדוש, שנאמר (ויקרא יא): "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". מה הוא תמים, שנאמר (תהלים יח): "האל תמים דרכו", אף אתה היה תמים, שנאמר (דברים יח): "תמים תהיה עם ה' אלהיך", וכתיב (בראשית יז): "התהלך לפני והיה תמים". כי מי שהוא תמים, והוא שתוכו כברו, ידוע שעיקרי האמונה נטועים בלבו חקוקים במחשבתו.

והנה מידת התמימות מעלה גדולה באדם ושורש עצום לכל שאר המידות החמודות, והיא מידה נזכרת אצל אבות העולם והנביאים והצדיקים, והיא מכלל המידות אשר בהם יזכה האדם לגור באהלו של מקום ולשכון בהר קדשו. הוא שאמר דוד ע"ה (תהלים טו): "ה' מי יגור באהלך ומי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק", ואמר עוד (תהלים קא): "אשכילה בדרך תמים". וכן הזכיר שלמה בנו (משלי י): "הולך בתום ילך בטח".

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אהבהעריכה

אורחיםעריכה

אבלעריכה

בטחוןעריכה

בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים לז). דוד המלך ע"ה בא להזכיר ולהזהיר על מדת הבטחון תחלה ואח"כ על המעשה הטוב להודיע שהבטחון הזה הוא שיבטח האדם בו לעשות מצותיו ויתן לו ההכנות שהוא צריך להם. ואילו אמר עשה טוב ובטח בה' היה אדם מבין מזה כי הבטחון שהזהיר עליו אינו אלא על השכר הניתן לו על המעשה הטוב ולא על הפקת צרכיו והזמנת הכנותיו שהם סבה אל המעשה הטוב ולכן אמר תחלה בטח בה' כלומר שיהיה לך עוזר וסומך ויפיק לך ההכנות באשר תוכל לעשות המעשה הטוב ולכך הקדים ציווי הבטחון לציווי המעשה הטוב ..

ברכהעריכה

בית הכנסתעריכה

גזלהעריכה

גאווהעריכה

גרעריכה

גאולהעריכה

השגחהעריכה

הלבנת פניםעריכה

זנות הלב והעיןעריכה

מאור עיניים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו). מבאר הכתוב הזה מעלת החושים וידוע כפי מה שתגדל מעלת החוש על חברו כן יגדל חיוב האדם שיעבוד בו את השם יתברך, כי בידוע שהגוף היכל הנפש שוכנת בתוכו כמלך בהיכלו ומרחפת על הגוף גם כן וזה כדמיון הבורא יתברך שהוא בתוך העולם וחוץ לעולם כי הוא מקום עולמו ואין עולמו מקומו. ומנפלאות יצירת האדם שפתח בהיכל הזה חמישה שערים אל העולם והפקיד על השערים ההם חמישה שוערים מעבדיו הנאמנים. השערים הם כלי החושים ואלה הן, העיניים. האוזניים. האף. והלשון. והידיים. השוערים הם החושים המשתמשין בהן ואלו הן, חוש הראיה. חוש השמע. וחוש הריח. וחוש הטעם. וחוש המישוש. אשר בהם שלמות ההיכל ומעלתו והמלך שלמה שבח את עצמו בהן. הוא שאמר (קהלת ב) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני. כי לא היה מלך לפניו ואחריו בהשגת תענוג החושים כמוהו וכענין שאמר (שם) וכן אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם. מעלת הראות גדולה ואמנם מעלת השמע גדולה יותר כי כח השמע הוא יותר זך ודק מכוח הראות, וזה שאמו ז"ל (ב"ק פה ב) סימא עינו נותן לו דמי עינו. חרשו נותן לו דמי כולו. וכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שהקדים חוש השמע לחוש הראות הוא שאמר או חרש או פקח או עור. ויהיה באור הכתוב לפי זה שמועה טובה תדשן עצם מלבד שכח השמיעה טובה משמחת את הלב כמאור העין עוד יגיע ממנה תועלת אחרת שהיא מדשנת את הגוף, והזכיר עצם לפי שהעצמות יסודות הגוף. וכן מצינו במשה רבינו שהזהיר לישראל בשתיהן והקדים שמיעה לראיה אמר (דברים ו) שמע ישראל ואחר כך אמר(שם) ראה אנכי נתן לפניכם. וכן ישעיה הקדים השמיעה ואמר (ישעיה לג) אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. החושים הנכבדים הללו כלן הם באבר הראשון שהוא מבחר מקומות הגוף ועליונו מלבד חוש המישוש שהוא מיוחד לידים ומתפשט בכל הגוף וגם בראש ואינו כי אם בהרגשת דבקות גוף בגוף, והחושים הללו שלשה מהם רוחנים חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח. ושנים מהם גופנים חוש טעם וחוש המישוש וחייבה החכמה להיותם כן כדי ללמד כי הכונה בבריאת האדם להיות חלק השכל רב ומתגבר על חלק הגוף. ומרוב מעלות שלשת החושים רוחניים הללו תמצא שייחס אותן הכתוב לשם יתברך והוא שאמר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראותץ (דברים א) וישמע ה' את קול דבריכם. (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח. ובשני חושים הנשארים שהם גופניות לא מצינו אותם מיוחסים לשם יתברך כי לא תמצא ויטעם ה' וימשש ה'. וחמישה חושים הללו אנו משתמשין בכל פעולותינו וענינינו ומסכימים עליהם עם השכל הנטוע בנו ואין אנו רשאים ליהנות באחד מהן בלא ברכה. וכן אמרו ז"ל (ברכות לה עמוד ב) כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא ולכנסת ישראל שנאמר (משלי כח) גוזל אביו ואמו וגו'. חוש הראות מצינו הרבה דברים שתקנו רז"ל לברך על חוש הראות והם (ברכות מט עמוד ד) הרואה חמה בתקופתה, לבנה בחידושה, הרואה חבירו לאחר י"ב חודש, הרואה את הים הגדול, והאי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אלני דמלבלבי, בכל אלו חייב לברך, ומזה תקנו לנו ז"ל ברכת יוצר המאורות לאמרה בכל יום לפני שהשמש מתחדש וזורח בכל יום, ומי שבנה בית חדש וקנה כלים חדשים שנתחייב לברך שהחיינו, הכל נמשך אחר חוש הראות, חוש השמע גם בזה תקנו רז"ל לברך והוא שאמרו על שמועה טובה מברך הטוב והמטיב, ועל שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת, חוש הריח גם בזה תקנו לנו רז"ל לברך על ריח טוב, על הפירות כגון האתרוג והתפוח ברוך שנתן ריח טוב בפירות,, על העשבים הטובים כגון חבצלת שקורין רוז"א בורא עשבי בשמים. ועל ההדס בורא עצי בשמים. ועל המור והוא המוסק"א בורא מיני בשמים. חוש הטעם גם בזה תקנו לנו ברכות אם הוא פרי האילן בורא פרי העץ. ואם הוא פרי המתגדל מן הקרקע בלי אילן בורא פרי האדמה. ואם גדולו מן הקרקע ואינו פרי כגון ירקות מברך שהכל. חוש המישוש לא תקנו ברכה בזה לי שאין לחוש הזה חלק בשכל כי כלו גופני הפך השכל ועל כן לא תקנו לברך על פעולות החושים שיש לשכל חלקה בהם:

חילול השםעריכה

יחוד השםעריכה

יצר הרעעריכה

כיפוריםעריכה

לשון הרעעריכה

לולבעריכה

מציאות השם יתברךעריכה

מזוזהעריכה

מילהעריכה

מטרעריכה

נחמועריכה

נר חנוכהעריכה

שמחהעריכה

סוכהעריכה

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כג). דבר ידוע כי כל מצות בתורה יש בהן נגלה ונסתר הנגלה והוא החיצון יש בו תועלת הגוף או מצד האמונה או מצד המדות המעולות שבהן יישוב הארצות. הנסתר והוא הפנימי יש בו תועלת הגפש לתת לה שכר ולהאדיר חלקה ותגמולה בעולם הגמול וכן אמר שלמה ע״ה (משלי כה) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו וגו׳ הודיענו שהתורה דבר דבור כלומר ענין כפול יש בו פנימי וחיצון, והמשיל הפנימי לזהב והחיצון המשילו לכסף זהו שאמר תפוחי זהב במשכיות כסף. משכיות כסף הוא כלי כסף מנוקב נקבים דקים אין אדם יכול לראות מה בתוכו מרוב דקותם והוא לשון הבטה כי ראוי להביט אליו מרוב חשיבותו ותרגום [בראשית כו] וישקף ואיסתכי ואמנם בעיון דק והסתכלות יפה יראה בתוכו דבר נכבד יותר מן הכסף והוא תפוח זהב. ואמר דבר כי התורה נקראת דבר כאמרו (דברים ל) כי קרוב אליך הדבר יאמר כי אותו הדבר הוא דבור כלומר ענינים כפולים הם זה בתוך זה בדרך נגלה ונסתר כתפוח׳ הזהב שהוא הנסתר במשכיות כסף כי הוא הנגלה ועל כן המשיל הנגלה בכסף שהוא נכבד ומעולה והנסתר בזהב שהוא מעולה ממנו כי יש יתרון לנסתר על הנגלה כיתרון הזהב על הכסף. ומזה אמר דוד ע״ה (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ומה שאמר דבר דבור בלשון יחיד והיה לו לומר דברים דבורים על אפניהם בא לרמוז כי כל התורה כלה קישור אחד וענין אחד ומפאת זה היה ענין מוכרח לספור אותיות התורה ולדקדק במלא וחסר שהוא דבר שכל העולם כלו תלוי עליו. ואמר תפוחי ולא פעמוני לרמוז כי התורה כלולה ממדת הדין וממדת הרחמים זהו תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב וזרו אש ממים וזהו תפוחי זהב היוצאים מתוך הכסף ומפני זה הזכיר תפוחי שהוא פרי כולל המראות ועוד אפשר לפרש כי המשיל התורה לתפוח לפי שהתפוח נותן פריו לסוף חמשים יום׳ וכן התורה ניתנה לסוף חמשים יום לגאולת מצרים וכן ישראל מקבלי התורה נמשלו לתפוח שנאמר (שה״ש ב) כתפוח בעצי היער. ודרשו ז״ל מה תפוח זה פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ולשון אפניו האל״ף נוספת כאל״ף אקדח אזרוע ופי׳ על פניו כלומר על שני פנים והנה זה דרך הנביאים שמדברים דבריהם דרך משל וכדי להעלים בתוך המשל הדבר הנמשל כתפוח׳ זהב הללו שהם נעלמים בתוך המשכיות וזהו מאמר הנביא (יחזקאל יג) חוד חידה ומשול משל (שם) הלא המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא גם שלמה המלך בתחלת ספרו אמר (משלי א) משלי שלמה וגו׳ לדעת חכמה ומוסר ביאר כי המשל הוא לדעת מתוכו חכמה ומוסר וכן אמר להבין משל ומליצה כי המשל הוא הנגלה והנמשל הוא הנסתר. ומשלו רז״ל משל לאדם שאבד ממנו מרגלית במקום החשך והוא יודע שהמרגלית שם אבל אין לו כח להוציאה משם כי אינו רואה אותה והנה הוא מוציאה על ידי פתילה כך המשל הזה אינו כלום ועל ידי המשל יוציא אדם חכמה גדולה מפוארה הרי שהמשילו דברי התורה לחשך כי הם חשוכים למי שאינו מבינם והמשילו הנסתר למרגלית המאירה וזה דרך התלמוד ג״כ באגדות ובמדרשים שמדברים בדרך משל ורוב דבריהם בדרך נגלה ונסתר כדי להסתיר הענינם והוא שאומרים תמיד משל למלך ב״ו משל למטרוניתא.

מכלל מצות התורה שהם בדרך נגלה ונסתר הוא מצות הסוכה שיש בה נגלה ונסתר הנגלה הוא הפשט הוא שהכתוב צוה אותנו בעשיית הסוכה רמז לזמן המדבר שהיו ישראל מטולטלין ונעים בו והי׳ ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ולגודל מעלת הנס ההוא אמר הכתוב (דברים ח) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב והוא כלשון (שם) המוציאך מארץ מצרים והוא שהנביא צווח (ירמיה ב) המדבר הייתי לישראל וגו׳ ולפי שהיה זכרון לדורות הבאים בלנת עם כבד אנשים ונשים וטף במדבר ההוא אשר אין בטבע בן אדם לחיות בו ומפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית הסוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר ועל כן אמר בכאן בסוכות תשבו שבעת ימים וגו׳ למען ידעו דורותיכם וגו'. ובא בזה המאמר לרז״ל סוכות ממש עשו להם כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוה זו גודל מעלת ישראל במדבר.

ואל הטעם הזה בעצמו שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות לדורות הבאים האריכה התורה בסדר אלה מסעי בסיפור המסעות כדי לברר בהם המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע והמופתים אינן עומדין קיימין בכל הדורות, וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום ולפי שאפשר לבעלי הדין לחלוק ולפקפק בדבר הזה כמו שמפקפקין בשאר הספורים ויחשוב שעמידתן במדבר היה קרוב מן הישוב שאפשר לו לאדם לעמוד בו באלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולזרוע בהם או להזון באחד הצמחים אשר היו שם או שהיה מטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד או שיש במקומות ההם בארות מים ולפיכך הסיר כל המחשבות ההם והחזיק עניני אלו המופתים כלם בביאור המסעות ההם שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם באותן מקומות ארבעים שנה. ומפני זה הטעם החרים יהושע מי שיבנה יריחו לעולם להיות המופת קיים עומד שכל מי שרואה החומה ההיא שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין שנהרס אבל נשקע במופת. כך כתב הר"ם ז"ל בטעם ספור המסעות. ועוד יכלול ספור המסעות תועלת אחרת להודיע חסדי השם אף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל מ׳ שנה אלא מ״ב מסעות ואלו הן (במדבר לג) ויסעו מרעמסס סכותה ויסעו מסוכות ויחגו באיתם ויסעו מאיתם [ויחגו על פי החירות ויסעו מפי החירות ויחנו במרה ויסעו ממרה ויבאו אילימה, ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף ויסעו מים סוף ויחגו במדבר סין וממדבר סין לדפקה ומדפקה לאלוש ומאלוש לרפידים ומרפידים למדבר סיני וממדבר סיני לקברות התאוה מקברות התאוה לחצרות ומחצרות לרתמה. הרי כאן י׳׳ד מסעות. מרתמה לרמון פרץ מרמון פרץ ללבנה מלבנה לרסה מרסה לקהלתה מקהלתה להר שפר מהר שפר לחרדה מחרדה למקהלות ממקהלות לתחת מתחת לתרח מתרח למתקה ממתקה לחשמונה מחשמונה למוסרות ממוסדות לבני יעקן מבני יעקן לחור הגדגד מחור הגדגד ליטבתה . מיטבתה לעברונה מעברונה לעציון גבר מעציון גבר למדבר צין הוא קדש מקדש להר ההר מהר ההר לצלמונה מצלמונה לפונון מפונון לאובות מאובות לעיי העברים מעיי העברים לדיבון גד מדיבון גד לעלמון דבלתימה מעלמון דבלתימה להר העברים מהר העברים לערבות מואב אלו הן מ״ב מסעות (וכלן) [ורובם] היו בין שנה ראשונה ושנה אחרונה היא שנת הארבעים שהדי בשנה הראשונה הלכו י״ד מסעות שהן מרעמסס עד רתמה שמשם נשתלחו המרגלים [שגאמר] ואחר נסעו העם מחצרות [ויחנו במדבר פארן ובכאן נאמר]ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה והוא מדבר פארן ונקרא רתמה על שם לשון הרע של מרגלים שנא׳ (תחלים קכ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. וח׳ מסעות שהלכו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת המ׳ הרי כ״ב מסעות נמצא שכל ל״ח שנה לא נסעו אלא כ׳ מסעות. ול״ח שנה אלו מחציתם היה להם מנוחה בקדש הוא שכתוב (דברים א) ותשבו בקדש ימים רבים (בין שאר המסעות שהיו) י״ט שנה עמדו בקדש וזהו ימים רבים כימים אשר ישבתם בין שאר המסעות שהיו י״ט שנה [אחרים נמצאת למד שכל טלטולם במדבר לא הי׳ אלא י״ט שנה] ועשו בהן י״ט מסעות והנה מהלכן זה היה בלתי מסודר כשהיו עומדין במקום אחד י״ט שנה ובמקום אחד יום או לילה בלבד אבל הכל היה בשיעור אלהי [כמאמר הכתוב] ולפי העלות הענן (במדבר ט׳) וכדי להודיע שלא היו הולכים במדבר כתועים ונבוכים אבל היו מתענגים בו והיה להם די ספקם יותר מן השוכנים בישוב לכך משלו רז״ל במה שהאריכה תורה בסיפור המסעות משל למה הדבר דומה למלך שהיה בנו חולה והיה מוליכו למקום רחוק לרפאותו שם כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה המסעות כלן כאן ישבנו כאן הוקרנו כאן חששת בראשך [כך א״ל הקב״ה למשה מנה לך כל המקומות היכן הכעיסוני]. ועוד ש בסיפור המסעות רמז לעתיד כי כל הנביאים מסכימים פה אחד שהגאולה העתידה תהיה בדמיון הגאולה הראשוגה וכן אמר הנביא (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה אחרונה עתידין שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברועל מקומות אלו והקב״ה ינהלם ויכלכלם שם כמו שעשה לישראל במדבר והוא דבר הנביא (יחזקאל כ) והבאתי אתכם אל מדבר העמים וענין זה רמזו משה בתורה באלה מסעי שהזכיר שני פעמים מוצאיהם (במדבר לג) ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כדי לרמוז על יציאה ראשונה ואחרונה ואמרו במדרש מפני מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו על שקבלו את ישראל ועתיד הקב״ה ליתן להן שכרן שנאמר (ישעיה לה) יששום מדבר וציה וגו׳ וכתיב פרוח תפרח ותגל. ומה מדבר על שקבל את ישראל כך המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו על אחת כמה וכמה. אתה מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר הישוב מדבר שנא׳ (מלאכי א) ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה וגו׳. המדבר ישוב שנא׳ [ישעי׳ מא]אשים מדבר לאגם מים. אתה מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם אילנות שנא׳ (שם) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו ועכשיו אין דרך במדבר שכולו חול והשיירא אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזלות ועתיד להיות שם דרך שנא׳(שם מג) אשים במדבר דרך וכתיב (שם לה) והי׳ שם מסלול ודרך. עד כאן. הנה ביארנו טעמים לסיפור המסעות שבתורה ועל הכלל כדי שתהיה (זו) [זכרון] עמידת ישראל במדבר קבוע בלבבות. ומפני שהיה דירתם במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל ששם ביהמ״ק הנקרא בית עולמים נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר וזהו שאמרו רז״ל [אמרה תורה] צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי והקב״ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות ולפיכך אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהוא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לזמן המדבר זהו הנגלה

והנסתר זהו שאמר הכתוב בסכות תשבו שבעת ימים ואמרו רז״ל אלו ענני כבוד שהרי ישראל במדבר היו מקיפין אותם שבעה עננים והעננים נקראים סוכה שכן אמר ישעיה לעתיד (ישעיה ד) וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגו׳ וסמיך ליה וסוכה תהיה לצל יומם. והנה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים כי כן דרשו ז״ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנא׳ (איוב כו)מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ביאורו פרש עליו שבעה עננים וזהו תוספת זי״ן ואותן ז׳ עננים נקראים סוכות ועליהם נאמר (תהלים יח) סביבותיו סוכתו. ולכך נצטוינו במצות סוכה שנעשה סוכות כנגד אותן סוכות והם העננים שהקיף אותנו במדבר ולפי שהיו שבעה על כן נצטויגנו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעת ימים. ודבר ידוע ומקובל בעננים אלו הפרושים על כסא הכבוד שהם פתוחים לקבל התשובה והתפלה שהרי התשובה מגעת עד כסא הכבוד ובזמן שישראל חוטאין העננים מסתתמים ונעשין כמין סוכה הוא שכתוב (איכה ג)סכותה בענן לך וגו׳ ולפי שהנשמות הטהורות שרשן בכסא הכבוד ושם עיקר הטהרה הי׳ מרמזי התורה שבכל מקום שנזכר בתורה כסא הכבוד יזכיר מים בצדו הוא שכתוב (תהלים צג) נכון כסאך מאז וסמיך ליה (שם)נשאו נהרות ה׳ וכתיב עוד (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון וסמיך ליה מקוה ישראל ה׳ וכן כתיב עוד (תהלים יח) סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים ולפי שהמים עיקר הטהרה צווינו מרומז בסכך הסוכה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה שנא' (דברים טז) באספך מגרנך ומיקבך ודעת האומר שמסככין בדבר המקבל טומאה הוא סוד הכתוב (ויקרא טז) השוכן אתם בתוך טומאתם. גם במדת הסוכה יש בו סוד עמוק כמו שהזכירו רז"ל במדרש מפסוק (תהלים ס) ועמק סכות אמדד ואין להאריך בכאן יותר.

אמנם לפרש ולבאר טעם המצוה הזאת על דרך השכל ידוע כי בחדש הזה בראשיתו נברא העולם ובאמצעיתו נצטוינו לעשות סוכה ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות העוה"ז והעוה״ב העוה׳יז הוא שהסוכה יש לה ג׳ דפגות רמז לבנין העוה״ז שיש לו שלשה דפנות מזרח ומערב ודרום כי צפון אין לו דופן ומזה אמר הכתוב (איוב כו) נוטה צפון על תהו ואמרו ז״ל (ב״ב כ"ה ע"ב) רוח צפונית אינה מסובבת ועוד אז״ל הקרבנות רגל העולם שנא׳ (ויקרא א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. משפט הסוכה שיעשה לו צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן זו היא צורת פתח והיא צורת ה״א׳ וכבר ידעת מאמר רז״ל העוה״ז נברא בה"א וזהו שאמר בגמרא (סוכה ז) וצריכה נמי צורת פתח ואמר עוד אינה ניתרת אלא בצורת פתח העוה"ב כי יש צורך מוכרח להיות גובה הסוכה למעוט עשרה טפחים זהו ששנינו ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה והוכיחו זה בגמרא מן הארון שהיה גבהו עשרה טפחים כענין שאמר הכתוב (שמות ה) ואמה וחצי קומתו ועביו של כפרת הי׳ טפח ומשלימו לעשרה והכרובים היו מן הכפרת למעלה סוככים בכנפיהם ונמצאת למד כי החלל הזה עשרה טפחים והסכך למעלה מעשרה ובפירוש אמרו העוה״ב נברא ביו״ד, וידוע כי כל מה שמשיג האדם בעוה׳יז אינו יכול להשיג כי אם באמצעות חמשת חושיו וכל מה שאפשר לו להשיג לעוה״ב הוא השגת עשר ספירות וזה ביאור המאמר לרז״ל העוה״ז נברא בה״א העוה״ב נברא ביו״ד. והרי לך שני עולמות נרמזים במצות הסוכה כי כאשר ישתדל האדם ויטרח במעשה הסוכה עם חמשת חושיו ויעשה תכונתה וציורה בדבר גופני קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ואח״כ יכנס לפנים בחלל הסוכה להיות צל על ראשו הנה זה רמז ודוגמא להשתדלות האדם וטרחו בעוה"ז במעשה המצות עם חמשת חושיו ואחר כך יירש חיי העוה״ב בעשר ספירות להיות האור הבהיר הנקרא עטרה חופף וסוכך על ראשו כמאמר רז״ל ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה כי לא יתכן לו לאדם לירש העוה׳יב אם לא יטרח בו בעוה״ז וזהו שאמרו ז״ל (ע"ז ג') מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן אוכל וא״כ כל המקיים מצות סוכה ונכנס בה עיניו אל הסכך העשוי לצל ומסכים בדעתו כ׳ הקב"ה צלן של ישראל והוא המגין עליהם כצל המגין מפגי החמה הוא שכתוב (תהלים קנא) ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך. וכתיב (שיר השירים ג') בצלו חמדתי וישבתי, וז״ש ושחמתה מרובה מצלחה פסולה ואמרו במדרש שיר השירים רבה (שם) ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם כי הכח המנהיג את האומות נקרא צל. וממה שאמרו סוכה ישנה פסולה אי זו היא ישנה נל שעשאה קודם החג שלשים יום ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה מן המאמר הזה תוכל ללמוד כי בנין הסוכה רמז לבנין העולם והעוה׳׳ז מחודש כי הנושן מורה על קדמות ולפינך פסלוה ביושן אלא א״כ עשאה לשם חג שכיון שעשאה לשם חג הרי היא מחודשת כאלו עשאה עכשיו. וממה שאמרה תורה (ויקרא כג) בסכות תשבו שבעת ימים ודרשו רז״ל תשבו כעין תדורו כלומר שהמצוה הזו אין לה הספק כל ז׳ אלא מצותה ביום ובלילה ולא כמצות הלולב שמצותו ביום ולא בלילה תוכל ללמוד כי מצות הסוכה יש בה רמז לעוה״ב כי כן תענוג העוה״ב אין לו הפסק לעולם ולא סוף ותכלית וזהו דרך התורה ברוב כי המצוה תבאר ענינה בתחתוגים ותרמוז בעליונים. ומפגי שהאדם אי אפשר לו שיירש העוה״ב בעוה״ז כי אם בידיעת התורה על כן תמצא מצוה זו שהיא רומזת לתורה כי לשון סוכה לשון ראייה אמדו רז"ל למה נקרא שמה יסכה שסוכה ברוח הקדש תרגום וישקף ואיסתכי וכתוב בתורה (איוב כח) אז ראה ויספרה וגו׳. הסוכה צריכה צל וישראל מוזהרין להסתופף בצל התורה. הסוכה שלש דפנות והתורה שלשה חלקים תורה נביאים וכתובים המעמידין את העולם הוא שכתוב ירמיה לג אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳. הכשר גובה הסוכה עשרה טפחים רמז לעשרת הדברות. הכשר הרוחב שבעה טפחים רמז לשבע חכמות הנכללות בתורה. נמצא הכשר הדופן אורך ורוחב שבעים טפחים הוא שאמר שבעים פגים לתורה. חיוב ישיבת הסוכה בין ביום בין בלילה וזה רמז לתורה שכתוב בה (יהושע א) והגית בו יומם ולילה. נשים פטורות מן הסוכה וכן הם פטורות מתלמוד תורה שנא׳ (דברים יא) ושננתם לבניך ולא לבנותיך. זש״ה (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וגו׳ מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות כלומר מתחלק הסלע על ידו כך דברי תורה מתחלקים לכמה טעמים שהרי מצוהאחת סובלת כמה ענינים וסובלת כמה טעמים בדרך נגלה ונסתר. ואין לך לתמוה בזה אם מצוה מן המצות או פסוק אחד מן התורה או מספרי הנבואה כולל כמה פנים מן הדעות כי טעם הדבר הוא לפי שהמקום שמשם תוצאות הנבואה הוא כלל כל הכחות העליונים וא״כ יתחייב שיהיה דיבור הנבואה מאותו המין שהוא יונק משם כי מן הידוע שהקול של מתן תורה הי׳ כולל כל כחות הבריות. הוא שאמרו במדרש (תהלים כט) קול ה׳ בכח בכחו לא נאמר אלא בכח ככחו של כל אחד ואחד הי׳ הקול יורד לכל אחד ואחד כפי כחו יונקים כפי כחן מעוברות כפי כחן בחורים כפי כחן זקנים כפי כחן גבורים כפי כחן אף משה כפי כחו ואם אתה תמה על הדבר למד מן המן שלא היה יורד לישראל אלא כפי כחו של כל אחד ואחד יונקים הי׳ להם כחלב משדי אמן שנא׳ (במדבר יא) והיה טעמו כטעם לשד השמן בחורין אוכלין אותו כלחם שנא׳ שמות טז הנני ממטיר לכם לחם זקנים היו אוכלים אותו דבש שנא׳ (שם) כצפיחית בדבש, חולים היה להם כסלת מעורב בדבש ושמן שנא׳ (יחזקאל טז) ולחמי אשר נתתי לך סלת ודבש ושמן אכלת, והגוים טועמין אותו מר שנא׳ (שמות טז) והוא כזרע גד ומה אם המן היה משתנה ונהפך לכמה מינין לא כ״ש הקול שהיה משתנה לכל אחד ואחד כדי שלא יהו ניזוקין שנא׳ (שם כ) וכל העם רואים את הקולות וגו׳ את הקול לא נאמר אלא את הקולות זהו שכתוב (איוב לז) ירעם אל בקולו נפלאות כשנתן הקב״ה התורה לישראל הראה להם בקולו פלאי פלאות ע״כ במדרש.

ולפיכך חייב אדם שיעשה סוכה במורגש ושיתבונן בענינה במושכל כ׳ המצות תכלית כונתם בהשגת המושכל לא בהשגת המורגש לבד ומן הידוע שההשגות שלש השגה גשמית והשגה דמיונית והשגה שכלית הדמיונית פחותה מכלן ואפשר שתהיה שקרית או אמתית הגשמית והשכלית שתיהן אמתיות אמנם אין מעלת הגשמית כמעלת השכלית וכבר ידוע כי אבותינו על הים השיגו שתיהן השגה גשמית כשנקרע הים לשנים עשר גזרים לשנים עשר שבטים ועברו בהרגשת גופם וזו היא השגה גשמית שהשיגו אמתת ההעברה באותו הנס המעולה והשגה שכלית הוא שאמרו רז״ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. וכיון שכל עיקר עשיית המצוה שיתבונן אדם בעיקרה שהוא המושכל והנסתר שבה ואין שלמות האדם אלא בשניהם כי אע״פ שאדם יודע הנסתר שבמצוה לא יפטר בכך שלא יעשנה בנגלה ועל זה אמר הכתוב (דברים כט) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וגו׳ יאמר ידיעת המצות בנסתר שבהם לה׳ אלהינו הם ואם תעלה השגתנו שנדע אחת מהם לא נפטר בכך מעשות המצות בנגלה והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות כלומר החיוב מוטל עלינו לעשותן בנגלה ובידיעת הנסתר אי אפשר לנו להפטר מן הנגלה. כך שמעתי בשם הר״ם ז"ל שכתב בפירוש החומש שלו אבל לא זכינו בו כי לא הגיע לידינו בארצות האלה.

ואע״פ שנצטוינו לעשות המצוה בנגלה אין עיקרה אלא בנסתר ראיה לדבר כלי המשכן שהיו כלים גופניים להיות ציור ודוגמא לדברים שכלים ורוחניות ותבנית להם כאמרו (שמות כה) וראה ועשה בתבניתם וגו׳ וכתיב (שם) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וגם גן עדן שדר בו אדם הראשון ואילנותיו ונהרותיו הכל היו ציורין לענינים נעלמים נפלאים וזהו שתמצא במעשה בראשית ויטע בפסוק אחד ויצמח בפסוק שני זה למעלה וזה למטה ולא אוכל לבאר כי התורה תכלול העליונים והתחתונים ואין לך חכמה שלא תהיה נרמזת בתורה הן חכמת הכוכבים והמזלות הוא שכתוב (דברים ד) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רז׳יל אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות. חכמת הרפואות הוא שכתוב (שמות טו) ויאמר אם שמוע תשמע וגו׳ אני ה׳ רופאך למדנו בכאן שיש במצות רפואת הגוף. וידוע הוא כי בזמן הנבואה היו חולי ישראל שואלין מן הנביא כמו ששואלין עתה מן הרופא כי לא תבא לאדם מחלה עם עבודת הש״י שכבר הבטיח אותנו בתורתו (שם כג) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. וכן שאר כל החכמות בלי ספק כלן רמוזות בתורה ולכך נקראת תמימה שנאמר (תהלים יט) תורת ה׳ תמימה ואלו היתה חסרת חכמה אחת מכל החכמות לא היה קורא אותה תמימה והנה דוד המלך ע״ה היה מתנהג על פי התורה השלימה והיו כל מעשיו שלמים וכל מה שהיה עושה היה מתיעץ בתורה הוא שאמר (שם קיט) גס עדותיך שעשועי אנשי עצתי [סליק]

שנאת חנםעריכה

ערבהעריכה

שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו (תהלים סח) יסד דוד המלך המזמור הזה על גאולת מצרים ומתן תורה. על גאולת מצרים הוא שאמר מושיב יחידים ביתה וכו'. והזכיר אחריו אלהים בצאתך לפני עמךבצעדך בישימון סלה ארץ רעשה גם שמים נטפו מפני אלהים זה סיני. יאמר שירו לאלהים זמרו שמו על גאולת מצרים ויאמר סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו על מתן תורה. ויש לך להתבונן כי כנגד גאולת מצרים שהיתה בכח גדול וביד חזקה הזכיר שירו לאלהים זמרו שמו המיוחד. וכן כנגד מתן תורה שכתוב בו אנכי ה׳ אלהיך הזכיר סלו לרוכב בערבות ביה שמו כי שמו המיוחד שהוא רוכב בערבות הוא ביה. וכענין שכתוב (ישעיה כו) כי ביה ה׳ צור עולמים ומה שהזכיר בתורה לשון רוכב ערבות לפי שהגלגל העליון מכל שאר הגלגלים הוא ערבות והקב״ה עליון ושליט עליו כי לשון ביה מורה על ממשלה ושולטנות כי הוא יתעלה חידש הגלגלים ובראם יש מאין וכל כחם הגדול והעצום אינו אלא ממנו וכלם עבדיו ומשרתיו. ואימתי הראה הקב״ה השולטנות הזה בעליונים ובשפלים אלא במעמד הקדוש במתן התורה וכענין שכתוב (דברים ד) אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים, ואמר ועלזו לפניו על שם שהתורה משמחת את הלב וכענין שכתוב (תהלים יט) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב. ועוד על שם המחול והשמחה שבין שני המחנות מחנה ישראל ששים רבוא ומחנה המלאכים שכתוב בהם רכב אלהים רבותים אלפי שנאן שיצאו אלו לקראת אלו כענין שכתוב (שמות יט) ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה שטעמו לקראת מחנה האלהים כי יצאו מחנה זה לעומת זה ועל זה הזכיר שלמה (שיר השירים ו) כמחולת המחנים רמז על שתי המחנות. ולשון סלו כמו שאומר עשו מסלה ופנו דרך לאדון הכל שבא ליתן לכם את התורה. ודרשו ז״ל במס׳ חגיגה פ׳ אין דורשין (דף יב) ז׳ רקיעים הן ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וא״כ ערבות הוא השביעי. ועליו הזכיר משה רבינו ע״ה(דברים לג) רוכב שמים בעזרך וכדי להורות שלטנותו יתברך על הגלגל השביעי הוא ערבות.

לכך קבעו לנו רבותינו חכמי האמת ז״ל מצות ערבה ביום שביעי ונתחייב כל אחד ואחדמ ישראל ליטול בידו ערבה ביום זה מלבד הערבה שבלולב שהיא רומזת אל הענין הזה בעצמו כי לולב במיניו ארבעה הם ופרטם שבעה לולב אחד אתרוג אחד שלשה הדסים ושתי ערבות. ויום שביעי של ערבה זה הוא יום כ״א לתשרי כמספרשם יה״ו שבו נחחם העולם לשש קצוות והוא יום כ״ו לבריאת עולם שנברא בכ״ה באלול ונקרא היום הזה יום החותם הגדול כנגד השם הגדול שבו נברא העולם ולכך נקרא הושענא רבה. וידוע כי היום הזה הוא תכלית החג ותכלית ההקפה גם תשלום שבעים פרים כנגד שבעים אומות עכו״ם שיהיו מתמעטים והולכים והנה ההקפה לרמוז להם כליה והכרתה מן העולם. רמז לדבר יריחו שבכל יום ויום היו מקיפין את העיר פעם אחת דכתיב (יהושע ז) ויהי ביום השביעי ויסובו את העיר שבע פעמים ותפול החומה תחתיה. ובזמן שהיה ביהמ״ק קיים היו מקיפין המזבח בכל יום פעם אחת ובשביעי שבע פעמים [ולכן מנהג כל ישראל שעושין הקפות בבית הכנסת בכל יום פעם אחת סביבות התבה וס״ת עליה וביום השביעי ז׳ פעמים] והמנהג להקיף דרך ימין שכל הקפות של מזבח ומתנותיו היו לימין שנא׳ (יחזקאל מג) ומעלותהו פנות קדים וכבש בדרום היה מכאן דרשו רבותינו ז״ל כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח כך דרשו רז״ל במסכת יומא (פ״ק דף ס״ב ב׳) ובמסכת זבחים וכן מנהג כל ישראל שעושים ההקפה דרך ימין.

וצריך אדם שיתבונן בגודל כח היום הזה שהוא יום כ״א ויום כ"ו ויום תשלום שבעים פרים כנגד שרי האומות כי כל כחות עתידין שישובו לסבתם הראשוגה והוא ג״כ יום החותם הגדול העליון מלבד החתימה הראשונה של יום הכפורים כי כל הדברים האלה יש [להם סוד] ויש [להם] עקרים גדולים ושרשים עצומים לא יכילם לב חושב ולא יעלו בידו מצד עיונו אלא אם כן קבלם מפה אל פה והיה בידו מסורת החכמה נמצאת למד שההקפה שהיו ישראל מקיפים את יריחו בכל יום פעם אחת ובשביעי ז׳ פעמים הכל היה רמז לשכינה שהיא כלולה משש קצוות ולכך חלה מדת הדין על יריחו ונפלה החומה תחתיה וכן היו ישראל במקדש מתכפרים על ידי המזבח ומדת הדין היתה חלה על האויבים ולא היה להם רשות לבא כנגד ישראל וכן לעתיד תחזור השכינה לבית קדשי הקדשים ותחול מדת הדין בשונאיהן של ישראל אשר הציקום ושעבדו בהם.

וההקפה שאנו עושין בזמן הזה הוא סימן ורמז לעתיד שתפול חומת אדום ויהיו כלים ואבודים מן העולם שכן התנבא דגיאל על החיה הרביעית (דגיאל ז) עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. ואז ישמח הר ציון וירושלים שנקראו מדבר וציה שנא׳ (ישעיה סד) ציון מדבר היתה וירושלים שממה וכן התנבא ישעיה שישמחו ציון וירושלים על פורענות אדום הוא שאמר(שם לה) יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת [סליק]

עצרתעריכה

אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי (תהלים קא) הודיענו המלך דוד ע׳יה בכתוב הזה כי כונת הלב הוא העיקרשהרי הלב משכן הנפש וידוע שכל פעולות האדם התכלית הוא לתועלת הנפש לא לתועלת הגוף כי הגוף נברא לשמש הנפש ולהיות לה עזר במעשה הפעולות השכליות כמו שנבראת האשה להיות עזר לאדם הוא שכתוב (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו ואמרו רבותינו ז״ל זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם כי אם הגוף עוזר את הנפש הנה שניהם בהסכמה אחת בעבודת השי״ת ובודאי זכה זכות גדול ואם אין הגוף עוזר לנפש ואיננו נמשך אחריה ובא כנגדה אין לו זכות כלל זה שאמרו לא זכה כנגדו להלחם והנה הנפש בדמיון הזכר והגוף בדמיון הנקבה ומזה המשיל שלמה החומר לאשה הוא שאמר(משלי ב) להצילך מאשה זרה. ואמר (שם ה) נפת תטפנה שפתי זרה וזה מדבר על תענוגי העולם שהחומר מבקש וידוע כי כל פעולות האדם הנמשכות אחר דרכי השם יתברך הן באות מכח השכל והפעולות הטבעיות באות מכח הטבע והטבע הוא המטעה אותו והטורדו מן העולם כמאמר רבותינו ז״ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות ואמנם אפשר לו לעשות הפעולות הטבעיות בענין שיהיו בכלל דרכי השם יתברך כגון ההכרחיות שאי אפשר לו לעמוד זולתן כגון המאכל והמשתה שיכוין במזונותיו להיותו בריא בגופו כדי שיוכל לעבוד את השי״ת כי בהיותו חולה לא יוכל לעבדו לא שיכוין להשיג הדברים המתוקים להנאת הגוף ולחוש הטעם אלא ראוי שתהי׳ כונתו שיהי׳ בלי חולי לבד גם בפעולת המשגל אין ראוי לו שיכון להנאת עצמו רק לפריה ורביה כדי שיהיו לו בנים עובדי השם יתברך וידריכם בדרך ישרה ושתהיה כונתו בזה אולי יהי׳ לו בן חכם וגדול בישראל.

וזאת כונתו בשאר פעולותיו כשיתעסק בסחורה שלא תהי׳ כונתו להיות לו שפע הממון והעושר ויקנה בתים ומגדלים אלא שיהי׳ לו לחם חוקו כדי שלא יטרידנו חסרונו מעבודת השי״ת ושיהי׳ לו פנאי ואפי׳ כשהוא ישן אפשר שהוא לשם שמים ונמצאת השינה עבודה לשם יתברך ואין ספק כי פעולות אלו אף על פי שהן טבעיות ונמשכות אחר הטבע בכלל דרכי השי״ת הן ועל זה ארז״ל (אבות פרק ב יב) וכל מעשיך יהיו לשם שמים ואמר הכתוב (משלי טז) גול אל ה׳ מעשיך ויכונו מחשבותיך וכבר התפלל דוד ואמר (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלהים וגו׳. בקש מאת השי״ת שיחדש לו לב טהור ושתהי' טהרת המחשבה דבקה בלבו כי כשם שענפי האילן משתרגין מן השרש כן ענפי החטא משתרגים מן הלב שהוא שרש המחשבה ועל זה אמר שלמה (משלי כ) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי כלומר מי יאמר זכיתי לבי ולא נשארה בי מדה רעה ובכן טהרתי מחטאתי כי אחרי שזכה האדם את לבו יטהר מחטאתו אבל עד שלא יזכה לבו לא יטהר מחטאתו כי ענש יענש על מדות הלב הרעות ועוד כי המדות הרעות יולידו הפעולות הנשחתות. וכתיב אחריו (שם) אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה׳ גם שניהם כלומר אחת גדולה ואחת קטנה ולוקח בגדולה ומוכר בקטנה תועבת ה׳ גם שניהם עונש הגדולה יותר על עונש הקטנה כי עונש הלוקח גדול בהונאת המוכר וכן יאמרו המושלים כאשר לקחת קנית וכאשר מכרת האבדת קניניך ועל כן אמר גם שניהם כי נענש גם על הקטנה והנה אונאת אבן ואבן גדולה מאונאת איפה ואיפה כי יכול האדם להסתכל ולהתבונן בעומק חלל האיפה ולהבחין שיעורה על כן אמר גם שניהם כי יענש גם על איפה ואיפה והזכיר שהם תועבת ה׳ אף על פי שלא שקל בהם כי הם סבה והזמנה לחטוא בהנה. ולפי שהכתוב שלמעלה מדבר על זכות הלב נסמך הכתוב הזה אחריו

ערך זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה


ענווהעריכה

עושרעריכה

פרנסהעריכה

פסחעריכה

פוריםעריכה

צדקהעריכה

ציציתעריכה

קדושהעריכה

קנאהעריכה

רשותעריכה

ראש השנהעריכה

שבועהעריכה

שבתעריכה

שלוםעריכה

שבועותעריכה

תורהעריכה

תפילהעריכה

תשובהעריכה

תעניתעריכה

תפיליןעריכה