כד הקמח/סוכה

סוכה

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (ויקרא כ"ג). דבר ידוע כי כל מצות בתורה יש בהן נגלה ונסתר הנגלה והוא החיצון יש בו תועלת הגוף או מצד האמונה או מצד המדות המעולות שבהן יישוב הארצות. הנסתר והוא הפנימי יש בו תועלת הגפש לתת לה שכר ולהאדיר חלקה ותגמולה בעולם הגמול וכן אמר שלמה ע״ה (משלי כ"ה) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו וגו׳ הודיענו שהתורה דבר דבור כלומר ענין כפול יש בו פנימי וחיצון, והמשיל הפנימי לזהב והחיצון המשילו לכסף זהו שאמר תפוחי זהב במשכיות כסף. משכיות כסף הוא כלי כסף מנוקב נקבים דקים אין אדם יכול לראות מה בתוכו מרוב דקותם והוא לשון הבטה כי ראוי להביט אליו מרוב חשיבותו ותרגום [בראשית כו] וישקף ואיסתכי ואמנם בעיון דק והסתכלות יפה יראה בתוכו דבר נכבד יותר מן הכסף והוא תפוח זהב. ואמר דבר כי התורה נקראת דבר כאמרו (דברים ל') כי קרוב אליך הדבר יאמר כי אותו הדבר הוא דבור כלומר ענינים כפולים הם זה בתוך זה בדרך נגלה ונסתר כתפוח׳ הזהב שהוא הנסתר במשכיות כסף כי הוא הנגלה ועל כן המשיל הנגלה בכסף שהוא נכבד ומעולה והנסתר בזהב שהוא מעולה ממנו כי יש יתרון לנסתר על הנגלה כיתרון הזהב על הכסף. ומזה אמר דוד ע״ה (תהלים קי"ט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ומה שאמר דבר דבור בלשון יחיד והיה לו לומר דברים דבורים על אפניהם בא לרמוז כי כל התורה כלה קישור אחד וענין אחד ומפאת זה היה ענין מוכרח לספור אותיות התורה ולדקדק במלא וחסר שהוא דבר שכל העולם כלו תלוי עליו. ואמר תפוחי ולא פעמוני לרמוז כי התורה כלולה ממדת הדין וממדת הרחמים זהו תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי תורה שבעל פה נאצלת מתורה שבכתב וזרו אש ממים וזהו תפוחי זהב היוצאים מתוך הכסף ומפני זה הזכיר תפוחי שהוא פרי כולל המראות ועוד אפשר לפרש כי המשיל התורה לתפוח לפי שהתפוח נותן פריו לסוף חמשים יום׳ וכן התורה ניתנה לסוף חמשים יום לגאולת מצרים וכן ישראל מקבלי התורה נמשלו לתפוח שנאמר (שה״ש ב) כתפוח בעצי היער. ודרשו ז״ל מה תפוח זה פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ולשון אפניו האל״ף נוספת כאל״ף אקדח אזרוע ופי׳ על פניו כלומר על שני פנים והנה זה דרך הנביאים שמדברים דבריהם דרך משל וכדי להעלים בתוך המשל הדבר הנמשל כתפוח׳ זהב הללו שהם נעלמים בתוך המשכיות וזהו מאמר הנביא (יחזקאל י"ג) חוד חידה ומשול משל (שם) הלא המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא גם שלמה המלך בתחלת ספרו אמר (משלי א') משלי שלמה וגו׳ לדעת חכמה ומוסר ביאר כי המשל הוא לדעת מתוכו חכמה ומוסר וכן אמר להבין משל ומליצה כי המשל הוא הנגלה והנמשל הוא הנסתר. ומשלו רז״ל משל לאדם שאבד ממנו מרגלית במקום החשך והוא יודע שהמרגלית שם אבל אין לו כח להוציאה משם כי אינו רואה אותה והנה הוא מוציאה על ידי פתילה כך המשל הזה אינו כלום ועל ידי המשל יוציא אדם חכמה גדולה מפוארה הרי שהמשילו דברי התורה לחשך כי הם חשוכים למי שאינו מבינם והמשילו הנסתר למרגלית המאירה וזה דרך התלמוד ג״כ באגדות ובמדרשים שמדברים בדרך משל ורוב דבריהם בדרך נגלה ונסתר כדי להסתיר הענינם והוא שאומרים תמיד משל למלך ב״ו משל למטרוניתא.

מכלל מצות התורה שהם בדרך נגלה ונסתר הוא מצות הסוכה שיש בה נגלה ונסתר הנגלה הוא הפשט הוא שהכתוב צוה אותנו בעשיית הסוכה רמז לזמן המדבר שהיו ישראל מטולטלין ונעים בו והי׳ ארץ ציה ושממה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ולגודל מעלת הנס ההוא אמר הכתוב (דברים ח') המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב והוא כלשון (שם) המוציאך מארץ מצרים והוא שהנביא צווח (ירמיהו ב') המדבר הייתי לישראל וגו׳ ולפי שהיה זכרון לדורות הבאים בלנת עם כבד אנשים ונשים וטף במדבר ההוא אשר אין בטבע בן אדם לחיות בו ומפני זה קבעה תורה מצוה זו של עשיית הסוכה זכרון לאותן סוכות שעשו להן במדבר ועל כן אמר בכאן בסוכות תשבו שבעת ימים וגו׳ למען ידעו דורותיכם וגו'. ובא בזה המאמר לרז״ל סוכות ממש עשו להם כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצוה זו גודל מעלת ישראל במדבר.

ואל הטעם הזה בעצמו שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות לדורות הבאים האריכה התורה בסדר אלה מסעי בסיפור המסעות כדי לברר בהם המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע והמופתים אינן עומדין קיימין בכל הדורות, וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום ולפי שאפשר לבעלי הדין לחלוק ולפקפק בדבר הזה כמו שמפקפקין בשאר הספורים ויחשוב שעמידתן במדבר היה קרוב מן הישוב שאפשר לו לאדם לעמוד בו באלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולזרוע בהם או להזון באחד הצמחים אשר היו שם או שהיה מטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד או שיש במקומות ההם בארות מים ולפיכך הסיר כל המחשבות ההם והחזיק עניני אלו המופתים כלם בביאור המסעות ההם שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם באותן מקומות ארבעים שנה. ומפני זה הטעם החרים יהושע מי שיבנה יריחו לעולם להיות המופת קיים עומד שכל מי שרואה החומה ההיא שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין שנהרס אבל נשקע במופת. כך כתב הר"ם ז"ל בטעם ספור המסעות. ועוד יכלול ספור המסעות תועלת אחרת להודיע חסדי השם אף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל מ׳ שנה אלא מ״ב מסעות ואלו הן (במדבר ל"ג) ויסעו מרעמסס סכותה ויסעו מסוכות ויחגו באיתם ויסעו מאיתם [ויחגו על פי החירות ויסעו מפי החירות ויחנו במרה ויסעו ממרה ויבאו אילימה, ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף ויסעו מים סוף ויחגו במדבר סין וממדבר סין לדפקה ומדפקה לאלוש ומאלוש לרפידים ומרפידים למדבר סיני וממדבר סיני לקברות התאוה מקברות התאוה לחצרות ומחצרות לרתמה. הרי כאן י"ד מסעות. מרתמה לרמון פרץ מרמון פרץ ללבנה מלבנה לרסה מרסה לקהלתה מקהלתה להר שפר מהר שפר לחרדה מחרדה למקהלות ממקהלות לתחת מתחת לתרח מתרח למתקה ממתקה לחשמונה מחשמונה למוסרות ממוסדות לבני יעקן מבני יעקן לחור הגדגד מחור הגדגד ליטבתה. מיטבתה לעברונה מעברונה לעציון גבר מעציון גבר למדבר צין הוא קדש מקדש להר ההר מהר ההר לצלמונה מצלמונה לפונון מפונון לאובות מאובות לעיי העברים מעיי העברים לדיבון גד מדיבון גד לעלמון דבלתימה מעלמון דבלתימה להר העברים מהר העברים לערבות מואב אלו הן מ״ב מסעות (וכלן) [ורובם] היו בין שנה ראשונה ושנה אחרונה היא שנת הארבעים שהדי בשנה הראשונה הלכו י״ד מסעות שהן מרעמסס עד רתמה שמשם נשתלחו המרגלים [שגאמר] ואחר נסעו העם מחצרות [ויחנו במדבר פארן ובכאן נאמר]ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה והוא מדבר פארן ונקרא רתמה על שם לשון הרע של מרגלים שנא׳ (תחלים קכ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. וח׳ מסעות שהלכו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת המ׳ הרי כ״ב מסעות נמצא שכל ל״ח שנה לא נסעו אלא כ׳ מסעות. ול״ח שנה אלו מחציתם היה להם מנוחה בקדש הוא שכתוב (דברים א') ותשבו בקדש ימים רבים (בין שאר המסעות שהיו) י״ט שנה עמדו בקדש וזהו ימים רבים כימים אשר ישבתם בין שאר המסעות שהיו י״ט שנה [אחרים נמצאת למד שכל טלטולם במדבר לא הי׳ אלא י״ט שנה] ועשו בהן י״ט מסעות והנה מהלכן זה היה בלתי מסודר כשהיו עומדין במקום אחד י״ט שנה ובמקום אחד יום או לילה בלבד אבל הכל היה בשיעור אלהי [כמאמר הכתוב] ולפי העלות הענן (במדבר ט') וכדי להודיע שלא היו הולכים במדבר כתועים ונבוכים אבל היו מתענגים בו והיה להם די ספקם יותר מן השוכנים בישוב לכך משלו רז״ל במה שהאריכה תורה בסיפור המסעות משל למה הדבר דומה למלך שהיה בנו חולה והיה מוליכו למקום רחוק לרפאותו שם כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה המסעות כלן כאן ישבנו כאן הוקרנו כאן חששת בראשך [כך א״ל הקב״ה למשה מנה לך כל המקומות היכן הכעיסוני]. ועוד ש בסיפור המסעות רמז לעתיד כי כל הנביאים מסכימים פה אחד שהגאולה העתידה תהיה בדמיון הגאולה הראשוגה וכן אמר הנביא (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה אחרונה עתידין שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברועל מקומות אלו והקב״ה ינהלם ויכלכלם שם כמו שעשה לישראל במדבר והוא דבר הנביא (יחזקאל כ') והבאתי אתכם אל מדבר העמים וענין זה רמזו משה בתורה באלה מסעי שהזכיר שני פעמים מוצאיהם (במדבר ל"ג) ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כדי לרמוז על יציאה ראשונה ואחרונה ואמרו במדרש מפני מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו על שקבלו את ישראל ועתיד הקב״ה ליתן להן שכרן שנאמר (ישעיהו ל"ה) יששום מדבר וציה וגו׳ וכתיב פרוח תפרח ותגל. ומה מדבר על שקבל את ישראל כך המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו על אחת כמה וכמה. אתה מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר הישוב מדבר שנא׳ (מלאכי א') ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה וגו׳. המדבר ישוב שנא׳ [ישעי׳ מא]אשים מדבר לאגם מים. אתה מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם אילנות שנא׳ (שם) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו ועכשיו אין דרך במדבר שכולו חול והשיירא אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזלות ועתיד להיות שם דרך שנא׳ (שם מג) אשים במדבר דרך וכתיב (שם לה) והי׳ שם מסלול ודרך. עד כאן. הנה ביארנו טעמים לסיפור המסעות שבתורה ועל הכלל כדי שתהיה (זו) [זכרון] עמידת ישראל במדבר קבוע בלבבות. ומפני שהיה דירתם במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל ששם ביהמ״ק הנקרא בית עולמים נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר וזהו שאמרו רז״ל [אמרה תורה] צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי והקב״ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות ולפיכך אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהוא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לזמן המדבר זהו הנגלה

והנסתר זהו שאמר הכתוב בסכות תשבו שבעת ימים ואמרו רז״ל אלו ענני כבוד שהרי ישראל במדבר היו מקיפין אותם שבעה עננים והעננים נקראים סוכה שכן אמר ישעיה לעתיד (ישעיהו ד') וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגו׳ וסמיך ליה וסוכה תהיה לצל יומם. והנה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים כי כן דרשו ז״ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנא׳ (איוב כ"ו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ביאורו פרש עליו שבעה עננים וזהו תוספת זי״ן ואותן ז׳ עננים נקראים סוכות ועליהם נאמר (תהלים י"ח) סביבותיו סוכתו. ולכך נצטוינו במצות סוכה שנעשה סוכות כנגד אותן סוכות והם העננים שהקיף אותנו במדבר ולפי שהיו שבעה על כן נצטויגנו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעת ימים. ודבר ידוע ומקובל בעננים אלו הפרושים על כסא הכבוד שהם פתוחים לקבל התשובה והתפלה שהרי התשובה מגעת עד כסא הכבוד ובזמן שישראל חוטאין העננים מסתתמים ונעשין כמין סוכה הוא שכתוב (איכה ג') סכותה בענן לך וגו׳ ולפי שהנשמות הטהורות שרשן בכסא הכבוד ושם עיקר הטהרה הי׳ מרמזי התורה שבכל מקום שנזכר בתורה כסא הכבוד יזכיר מים בצדו הוא שכתוב (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז וסמיך ליה (שם) נשאו נהרות ה׳ וכתיב עוד (ירמיהו י"ז) כסא כבוד מרום מראשון וסמיך ליה מקוה ישראל ה׳ וכן כתיב עוד (תהלים י"ח) סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים ולפי שהמים עיקר הטהרה צווינו מרומז בסכך הסוכה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה שנא' (דברים ט"ז) באספך מגרנך ומיקבך ודעת האומר שמסככין בדבר המקבל טומאה הוא סוד הכתוב (ויקרא ט"ז) השוכן אתם בתוך טומאתם. גם במדת הסוכה יש בו סוד עמוק כמו שהזכירו רז"ל במדרש מפסוק (תהלים ס') ועמק סכות אמדד ואין להאריך בכאן יותר.

אמנם לפרש ולבאר טעם המצוה הזאת על דרך השכל ידוע כי בחדש הזה בראשיתו נברא העולם ובאמצעיתו נצטוינו לעשות סוכה ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות העוה"ז והעוה״ב העוה׳יז הוא שהסוכה יש לה ג׳ דפגות רמז לבנין העוה״ז שיש לו שלשה דפנות מזרח ומערב ודרום כי צפון אין לו דופן ומזה אמר הכתוב (איוב כ"ו) נוטה צפון על תהו ואמרו ז״ל (ב״ב כ"ה ע"ב) רוח צפונית אינה מסובבת ועוד אז״ל הקרבנות רגל העולם שנא׳ (ויקרא א') ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. משפט הסוכה שיעשה לו צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן זו היא צורת פתח והיא צורת ה״א׳ וכבר ידעת מאמר רז״ל העוה״ז נברא בה"א וזהו שאמר בגמרא (סוכה ז) וצריכה נמי צורת פתח ואמר עוד אינה ניתרת אלא בצורת פתח העוה"ב כי יש צורך מוכרח להיות גובה הסוכה למעוט עשרה טפחים זהו ששנינו ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה והוכיחו זה בגמרא מן הארון שהיה גבהו עשרה טפחים כענין שאמר הכתוב (שמות ה') ואמה וחצי קומתו ועביו של כפרת הי׳ טפח ומשלימו לעשרה והכרובים היו מן הכפרת למעלה סוככים בכנפיהם ונמצאת למד כי החלל הזה עשרה טפחים והסכך למעלה מעשרה ובפירוש אמרו העוה״ב נברא ביו״ד, וידוע כי כל מה שמשיג האדם בעוה׳יז אינו יכול להשיג כי אם באמצעות חמשת חושיו וכל מה שאפשר לו להשיג לעוה״ב הוא השגת עשר ספירות וזה ביאור המאמר לרז״ל העוה״ז נברא בה״א העוה״ב נברא ביו״ד. והרי לך שני עולמות נרמזים במצות הסוכה כי כאשר ישתדל האדם ויטרח במעשה הסוכה עם חמשת חושיו ויעשה תכונתה וציורה בדבר גופני קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ואח״כ יכנס לפנים בחלל הסוכה להיות צל על ראשו הנה זה רמז ודוגמא להשתדלות האדם וטרחו בעוה"ז במעשה המצות עם חמשת חושיו ואחר כך יירש חיי העוה״ב בעשר ספירות להיות האור הבהיר הנקרא עטרה חופף וסוכך על ראשו כמאמר רז״ל ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה כי לא יתכן לו לאדם לירש העוה׳יב אם לא יטרח בו בעוה״ז וזהו שאמרו ז״ל (ע"ז ג') מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן אוכל וא״כ כל המקיים מצות סוכה ונכנס בה עיניו אל הסכך העשוי לצל ומסכים בדעתו כ׳ הקב"ה צלן של ישראל והוא המגין עליהם כצל המגין מפגי החמה הוא שכתוב (תהלים קנ"א) ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך. וכתיב (שיר השירים ג') בצלו חמדתי וישבתי, וז״ש ושחמתה מרובה מצלחה פסולה ואמרו במדרש שיר השירים רבה (שם) ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם כי הכח המנהיג את האומות נקרא צל. וממה שאמרו סוכה ישנה פסולה אי זו היא ישנה נל שעשאה קודם החג שלשים יום ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה מן המאמר הזה תוכל ללמוד כי בנין הסוכה רמז לבנין העולם והעוה"ז מחודש כי הנושן מורה על קדמות ולפינך פסלוה ביושן אלא א״כ עשאה לשם חג שכיון שעשאה לשם חג הרי היא מחודשת כאלו עשאה עכשיו. וממה שאמרה תורה (ויקרא כ"ג) בסכות תשבו שבעת ימים ודרשו רז״ל תשבו כעין תדורו כלומר שהמצוה הזו אין לה הספק כל ז׳ אלא מצותה ביום ובלילה ולא כמצות הלולב שמצותו ביום ולא בלילה תוכל ללמוד כי מצות הסוכה יש בה רמז לעוה״ב כי כן תענוג העוה״ב אין לו הפסק לעולם ולא סוף ותכלית וזהו דרך התורה ברוב כי המצוה תבאר ענינה בתחתוגים ותרמוז בעליונים. ומפגי שהאדם אי אפשר לו שיירש העוה״ב בעוה״ז כי אם בידיעת התורה על כן תמצא מצוה זו שהיא רומזת לתורה כי לשון סוכה לשון ראייה אמדו רז"ל למה נקרא שמה יסכה שסוכה ברוח הקדש תרגום וישקף ואיסתכי וכתוב בתורה (איוב כ"ח) אז ראה ויספרה וגו׳. הסוכה צריכה צל וישראל מוזהרין להסתופף בצל התורה. הסוכה שלש דפנות והתורה שלשה חלקים תורה נביאים וכתובים המעמידין את העולם הוא שכתוב ירמיה לג אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳. הכשר גובה הסוכה עשרה טפחים רמז לעשרת הדברות. הכשר הרוחב שבעה טפחים רמז לשבע חכמות הנכללות בתורה. נמצא הכשר הדופן אורך ורוחב שבעים טפחים הוא שאמר שבעים פגים לתורה. חיוב ישיבת הסוכה בין ביום בין בלילה וזה רמז לתורה שכתוב בה (יהושע א') והגית בו יומם ולילה. נשים פטורות מן הסוכה וכן הם פטורות מתלמוד תורה שנא׳ (דברים י"א) ושננתם לבניך ולא לבנותיך. זש״ה (ירמיהו כ"ג) הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וגו׳ מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות כלומר מתחלק הסלע על ידו כך דברי תורה מתחלקים לכמה טעמים שהרי מצוהאחת סובלת כמה ענינים וסובלת כמה טעמים בדרך נגלה ונסתר. ואין לך לתמוה בזה אם מצוה מן המצות או פסוק אחד מן התורה או מספרי הנבואה כולל כמה פנים מן הדעות כי טעם הדבר הוא לפי שהמקום שמשם תוצאות הנבואה הוא כלל כל הכחות העליונים וא״כ יתחייב שיהיה דיבור הנבואה מאותו המין שהוא יונק משם כי מן הידוע שהקול של מתן תורה הי׳ כולל כל כחות הבריות. הוא שאמרו במדרש (תהלים כ"ט) קול ה׳ בכח בכחו לא נאמר אלא בכח ככחו של כל אחד ואחד הי׳ הקול יורד לכל אחד ואחד כפי כחו יונקים כפי כחן מעוברות כפי כחן בחורים כפי כחן זקנים כפי כחן גבורים כפי כחן אף משה כפי כחו ואם אתה תמה על הדבר למד מן המן שלא היה יורד לישראל אלא כפי כחו של כל אחד ואחד יונקים הי׳ להם כחלב משדי אמן שנא׳ (במדבר י"א) והיה טעמו כטעם לשד השמן בחורין אוכלין אותו כלחם שנא׳ שמות טז הנני ממטיר לכם לחם זקנים היו אוכלים אותו דבש שנא׳ (שם) כצפיחית בדבש, חולים היה להם כסלת מעורב בדבש ושמן שנא׳ (יחזקאל ט"ז) ולחמי אשר נתתי לך סלת ודבש ושמן אכלת, והגוים טועמין אותו מר שנא׳ (שמות ט"ז) והוא כזרע גד ומה אם המן היה משתנה ונהפך לכמה מינין לא כ״ש הקול שהיה משתנה לכל אחד ואחד כדי שלא יהו ניזוקין שנא׳ (שם כ) וכל העם רואים את הקולות וגו׳ את הקול לא נאמר אלא את הקולות זהו שכתוב (איוב ל"ז) ירעם אל בקולו נפלאות כשנתן הקב״ה התורה לישראל הראה להם בקולו פלאי פלאות ע״כ במדרש.

ולפיכך חייב אדם שיעשה סוכה במורגש ושיתבונן בענינה במושכל כ׳ המצות תכלית כונתם בהשגת המושכל לא בהשגת המורגש לבד ומן הידוע שההשגות שלש השגה גשמית והשגה דמיונית והשגה שכלית הדמיונית פחותה מכלן ואפשר שתהיה שקרית או אמתית הגשמית והשכלית שתיהן אמתיות אמנם אין מעלת הגשמית כמעלת השכלית וכבר ידוע כי אבותינו על הים השיגו שתיהן השגה גשמית כשנקרע הים לשנים עשר גזרים לשנים עשר שבטים ועברו בהרגשת גופם וזו היא השגה גשמית שהשיגו אמתת ההעברה באותו הנס המעולה והשגה שכלית הוא שאמרו רז״ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. וכיון שכל עיקר עשיית המצוה שיתבונן אדם בעיקרה שהוא המושכל והנסתר שבה ואין שלמות האדם אלא בשניהם כי אע״פ שאדם יודע הנסתר שבמצוה לא יפטר בכך שלא יעשנה בנגלה ועל זה אמר הכתוב (דברים כ"ט) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וגו׳ יאמר ידיעת המצות בנסתר שבהם לה׳ אלהינו הם ואם תעלה השגתנו שנדע אחת מהם לא נפטר בכך מעשות המצות בנגלה והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות כלומר החיוב מוטל עלינו לעשותן בנגלה ובידיעת הנסתר אי אפשר לנו להפטר מן הנגלה. כך שמעתי בשם הר״ם ז"ל שכתב בפירוש החומש שלו אבל לא זכינו בו כי לא הגיע לידינו בארצות האלה.

ואע״פ שנצטוינו לעשות המצוה בנגלה אין עיקרה אלא בנסתר ראיה לדבר כלי המשכן שהיו כלים גופניים להיות ציור ודוגמא לדברים שכלים ורוחניות ותבנית להם כאמרו (שמות כ"ה) וראה ועשה בתבניתם וגו׳ וכתיב (שם) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וגם גן עדן שדר בו אדם הראשון ואילנותיו ונהרותיו הכל היו ציורין לענינים נעלמים נפלאים וזהו שתמצא במעשה בראשית ויטע בפסוק אחד ויצמח בפסוק שני זה למעלה וזה למטה ולא אוכל לבאר כי התורה תכלול העליונים והתחתונים ואין לך חכמה שלא תהיה נרמזת בתורה הן חכמת הכוכבים והמזלות הוא שכתוב (דברים ד') ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמרו רז׳יל אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות. חכמת הרפואות הוא שכתוב (שמות ט"ו) ויאמר אם שמוע תשמע וגו׳ אני ה׳ רופאך למדנו בכאן שיש במצות רפואת הגוף. וידוע הוא כי בזמן הנבואה היו חולי ישראל שואלין מן הנביא כמו ששואלין עתה מן הרופא כי לא תבא לאדם מחלה עם עבודת הש״י שכבר הבטיח אותנו בתורתו (שם כג) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. וכן שאר כל החכמות בלי ספק כלן רמוזות בתורה ולכך נקראת תמימה שנאמר (תהלים י"ט) תורת ה׳ תמימה ואלו היתה חסרת חכמה אחת מכל החכמות לא היה קורא אותה תמימה והנה דוד המלך ע״ה היה מתנהג על פי התורה השלימה והיו כל מעשיו שלמים וכל מה שהיה עושה היה מתיעץ בתורה הוא שאמר (שם קיט) גס עדותיך שעשועי אנשי עצתי [סליק]