המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"שם" - במקום העיר הבצורה ירעה עגל וירבץ שמה ויכלה ענפי האילנות אשר יגדלו שמה
"כי עיר בצורה" - כי בעשות זאת אז העיר הבצורה היא כרך גדול וגו' תהיה בדד מיושביה והנוה שלו תהיה משולח מישוביה ונעזב מהם כמדבר הנעזב מאנשים וכפל הדבר במ"ש
מצודת ציון
"בצורה" - מלשון מבצר וחוזק
"בדד" - יחידה מבלי יושביה כמו איכה ישבה בדד (איכה א)
"כי עיר בצורה", מוסב לפסוק ז' הכמכת מכהו הכהו, שמבאר שיש הבדל גדול בין מה שהכה לעכו"ם שהכם באכזריות עד בלי השאיר להם שריד, אבל את ישראל הכה ברחמים, ומבאר כי מה שהכה את ישראל היה כדי להחזירם בתשובה והגה ודבר ביום קדים לאמר לכן בזאת יכופר עון יעקב, אבל "עיר בצורה" של עכו"ם עת שהיא "בדד" וגם "הנוה" נאות גנות ופרדסים, "משולח" נעשה פראי והפקר עד כי "שם ירעה עגל" ולא לבד שירעה שם לפרקים רק גם "שם ירבץ" בקביעות "ויכלה סעיפיה" ע"י שיהיו לו למאכל, ואח"כ.
ביאור המילות
"נוה".עקר הוראתו על נאות דשא גנות ופרדסים כמו שכתוב לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן, ומשם הושאל לנאות אדם הכולל גם הגנות שהם סביב למשכנו. ומשלח מורה על ההפקר וגם מורה על התפשטות של ענפים לכל עבר, שלוחותיך נטשו. ובא פה על שתי הכונות, לפי המליצה והנמשל:
"ירעה ירבץ". (ע"ל יד ל'). רעיה, לפרקים. מרבץ, היא בקביעות:
