ירושלמי ברכות דף כב א

הדף במהדורת ירושלמי מאיר • צורת הדף באתר היברובוקס

תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט

א"ר אמר רב/י בון כתיב: (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ימים שאת עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאת עוסק בהן במתים.

תני: "אם רצה להחמיר על עצמו - אין שומעין לו" למה מפני כבודו של מת? או משום שאין לו מי שישא משואו? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא משואו ואין תימר מפני כבודו של מת אסור ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משואו הרי יש לו מי שישא משואו והתני: "...פטור מנטילת לולב"? תיפתר בחול. והתני: "פטור מתקיעת שופר" אית לך מימר בחול לא ביום טוב א"ר אמר רב/י חנינא מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין כיי דתנינן תמן משנה שבת כג ד מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות כמי שהוא נושא משאו.

מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי רבי אליעזר; ור' יהושע אומר: משיסתם הגולל. וכשמת ר"ג כיון שיצא מפתח החצר א"ר אמר רב/י אליעזר לתלמידיו כפו את המיטות וכשנסתם הגולל א"ר אמר רב/י יהושע כפו את המיטות אמרו לו כבר כפינום על פי הזקן בערב שבת הוא זוקף את מיטתו ובמוצאי שבת הוא כופן. תני דרגש נזקפת ואינה נכפית ר' שמעון בן אלעזר אומר שומט