יפה תואר על בראשית רבה/א/יד
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה א | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו •
רבנן אמרי כו'. בא לתרץ למה כתיב השמים והארץ בה"א הידיעה ומתרץ כי קאי על השמים והארץ אשר היו במחשבתו. ולפי דברי המדרש פה נראה כי השמים והארץ לא נבראו באפס זמן ברגע אחד וכדמשמע מהא דלקמן שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה שנאמר קורא אני עליהם יעמדו יחדו דא"כ פשיטא שהשמים והארץ נבראו כפי מחשבתו כיון שהמחשבה והבריאה היו ברגע אחד ואינו דומה אל המשל מהבנין שהביא אבל הוא סובר כמו שאמרו רז"ל בחגיגה פי' אין דורשין שהיה העולם נמתח והולך עד שגער בו הקב"ה. והיה זמן מה בין המחשבה ובין כלות הבריאה ולא נשתנה ממחשבתו. ור"א סובר דלענין מחשבה לא שייך שנוי כלל אבל בא לרמז על השמים החדשים והארץ החדשה כי גם המה היו כמוסים אצלו עד זמן שיראם:
הארץ חדשה אין כתיב כאן כו'. והא דלא מוכיח מקרא אין כל חדש תחת השמש וכמ"ש בשמ"ר פ' ט"ו וכי יש לעתיד לבוא חדשות והכתיב מה שהיה הוא שיהיה. מלבד דיש לומר דאגדות חלוקות הן ומדרש דידן סובר כי רק תחת השמש וזה בעוה"ז אין כל חדש אבל לעתיד יהיו חדשות. י"ל עוד כיון דאיכא דוגמתן בעוה"ז לא מקרי חדש ודוקא חידוש גמור לא יהיה. וכמו דאיתא בשבת דף ל' ע"ב גבי עתידה אשה שתלד בכל יום לגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש א"ל בוא ואראך דוגמתן בעוה"ז כו':
אכין ורקין כו' פי' דנחום איש גם זו דריש כל אך ורק למעוטי בא. ואת וגם באים לרבויי. מה בא לרבות האי את השמים. ומשני דהאי את לא לרבויי בא אבל לגופיה איצטריך כדי שלא נטעה בפשט הכתוב לאמר כי שמים וארץ אלהות הן. והנה גם ברב לחץ ודחק לא יתפרשו הכתובים ע"ד הטעות הזה. ומלבד זה הלא אלהות לא יוכלו להבראות מעולם. ורק כי דברי התורה ברורים הם. לכך לא חפצה לדבר בלשון עלגים ולאמור בראשית ברא השמים והארץ אשר היה נושא במשמעו הטעות הזה:
אתין וגמין רבויין. הנה מלת גם נושאת במשמעותה דבר נוסף ורבוי אבל איך בא מלת את לרבות. והרמב"ן כתב כי את נגזר מהפעל אתא בקר המורה על ביאת דבר חדש. ואיננו מגזרה אחת עם אותי אותך הבאים בכנויים. וקרוב יותר לומר כי מפרש את כמו עם וכמו הנני משחיתם את הארץ. ולכן שוה הוא לגם ושפיר בא לרבות:
ואם ריק הוא מכם. יען דמכם הוא מיותר לכן דריש ריק הוא למעלה ולמטה. כי לא דבר ריק הוא ריק הוא מכם וכמו שדרשו בקדושין מפני שיבה תקום והדרת. תקום והדרת פני זקן ומפרש את הכתוב כי לא דבר ריק הוא בעצמותו אם תיגעו בו. כי אז הוא חייכם. ובאמצע הוא כמו מאמר המוסגר ריק הוא מכם אם לא תיגעו בו אז יהיה לכם הדבר ריק:
לרבות חמה ולבנה כו'. וה"ה לכל שאר צבא השמים. וכל יצירי האדמה. ומפרש את השמים עם השמים נבראו גם צבאם. ואת הארץ עם הארץ נבראו גם כל היקום אשר בקרבה. ונברא הכל ביום ראשון בכח ואח"כ יצא כל מין ומין לפועל ביום אשר קרא ה' אותם לצאת לפועל וכדאיתא לקמן במדרש פ' י"ב. וע"ש בדברינו ובפ"ג בע"ה:
ר' תנחום בשם ר"ה כו'. איידי דאייתי לעיל כי אם ריק הוא הוא מכם אם לא תיגעו בתורה לכן הובא המאמר הזה כאן כי בטוב העיון והיגיעה בתורה תכוונו דעתכם לדעת הבורא ית"ש. וכ"ה בירושלמי ריש פאה ע"ש:
ר' דוסאי אומר מן ההורייה כו'. כי בשלשה דברים נלכד האדם לפעמים. אם בדעת ובשכל. אם בנפש או בגוף. ועל לכידת הדעת אמר ר"ד כי ה' ישמרך מהלכד בהורייה התלויה בדעת. ועל לכידת הנפש בחטא ועון אמר ר' אבהו כי ה' ישמרך שלא יאונה לך כל עון ולא תבוא עבירה לידו. ועל לכידת הגוף אמר ר' לוי מן המזיקין שלא יזיקוהו אף כי אין ביד האדם להשמר מהם וכדאמרינן בברכות דף ו' וקיימי עלן כי כסלי לאוגיא כי המה מקיפין אותנו מכל צד:
אם נתת מכיסך צדקה. וזה כעובדא דרשב"י בויקרא רבה פ' ל"ד ובב"ב דף ט' זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה יאבד את כספו בענין רע: